הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
כדור שלג
 
מאז כניסתה של צ'רלטון, הצפייה במשחקי הכדורגל הפכה מותרות. יואב מלכה מסמן את ה-17 במאי 2003 כיום מותה של החוויה העממית, הסוחפת
מאת יואב מלכה | 06.01.2010
 


>>>  העמוד של "הזיקית" בפייסבוק


משחק כדורגל ענק חוו אוהדי מכבי תל אביב ובית"ר ירושלים במוצאי השבת האחרון של 2009. שבעה שערים, אצטדיון בלומפילד מלא, מזג אוויר קריר ונעים, ובסיום 3:4 למכבי תל אביב. אבל, עדיין משהו היה חסר. החוויה לא הייתה מושלמת. אוהדים רבים של שתי הקבוצות נאלצו לעקוב אחר המשחק באינטרנט או ברדיו. ולא, לא מדובר ברגרסיה טכנולוגית בישראל אלא בהפיכת הכדורגל לעשירים בלבד.

שעות הערב של ימי שבת בתחילת העשור, כמו גם בשנות ה-90, היו מיוחדות. הזמן, אז, היה נעצר לשעתיים בגלל משחק כדורגל בשידור ישיר. על כסא השדר יורם ארבל ולצידו פרשנים מובחרים. לרוב שחקני עבר. על המרקע 22 שחקנים. הרמה: די גבוהה. בשתי מילים: אתנחתא ספורטיבית. בעבור מרבית חובבי הכדורגל, עונת 2002/3 של ליגת העל היא האחרונה שהייתה מהנה. במידה והם היו צופים קבועים של משחקי המחזור. מאז, משחק הכדורגל ושידוריו נמצאים במגמת ירידה, ונראה שכדור השלג שהתחיל להתגלגל בתחילתה של עונת 2003/4 מסרב להיעצר. ולא רק בגלל הרמה המקצועית של הבועטים בכדור.

הרבה כבר נאמר על השינוי שעברה ישראל בכל הקשור לשידור משחקי ספורט בכלל, וכדורגל בימי שבת בפרט. ענפי הספורט הפכו מתרבות עממית לכזו של בעלי הממון בלבד. אנשי חברת צ'רלטון, מפעילת שני ערוצי הספורט, ספורט 1 וספורט 2, ביטלו את חווית הצפייה במשחקי ספורט בשידור ישיר שרווחה בארץ משנות ה-80 העליזות ועד סוף 2003, והפכו את היוצרות, כשהחלו לגבות תשלום עבור התחביב. או אם תרצו - עבור האהבה הראשונה.

קולו הנהדר של אבי מלר הוחלף בצלילים לא ערבים של שדרים חדשים. איצטדיון טדי
 

בניגוד לדרישותיהם של הצופים במשחקי כדורגל או כדורסל להחליף שחקן עקב הצגת יכולת מקצועית נמוכה, לא זכור שמול המרקע אותם חובבי ספורט ביקשו בשינוי. ולמרות זאת, למגרש נכנסו בחליפותיהם איש העסקים, אלי עזור וסוכן שחקני הכדורגל, פיני זהבי, כשהם מחליפים בתפקידם את אנשי הנהלת ערוץ 2. שני הטייקונים החליטו כי גם הישראלים צריכים לטעום את תרבות תקשורת הספורט בחו"ל - שלם וצפה.

איתותי אזהרה בנושא הבהבו בצבעי אדום וכתום כבר בסוף שנות ה-90, כשהצמד קיבל את זכויות השידור על משחקי הכדורגל של הליגות האנגלית והאיטלקית בערוץ המזרח התיכון לאחר שניצחו את אנשי ערוץ הספורט בקרב. התוצאה העגומה - קולו הנהדר של שדר הערוץ, אבי מלר, בשידורים הישירים ובסיכומי המחזורים של הליגה האנגלית, הדבר הקרוב ביותר לשדרים האנגליים, הוחלף בצלילים לא ערבים של שדרים חדשים וצעירים.

הריטואל היה קיים גם בשידור משחקי ליגת העל בכדורגל. תמורת 19.90 שקלים, אפשרות לתשלום חד פעמי, הצופה הישראלי היה מקבל בין שלושה לארבעה משחקים בשידור ישיר. אך, הפעם, הזמן בשעות הערב של שבת לא נעצר אלא התקדם בקצב רצחני. לא רק הפרצופים על כסאות השדרים התחלפו, גם רמת הכדורגל של השחקנים החלה לרדת. אומנם, את המשחקים המרכזיים היו משדרים הוותיקים בתחילה, מאיר איינשטיין ובהמשך גם רמי ויץ, אך משום מה ההרגשה, כשהם נשמעו בצ'רלטון, הייתה שונה מזו שהתקבלה כשקולם נשמע כששידרו את משחקי מכבי תל אביב בכדורסל באירופה בימי חמישי או את שידורי ליגת האלופות בערוץ הספורט בהתאמה.

התשלום החד פעמי, שעוד הייתה אפשרות נוחה יחסית בתחילת המהפכה, הפך במהלך השנים לקטסטרופה בדמות תשלום חודשי נוסף על שני ערוצי הספורט, מעבר לחבילת הבסיס בממירים הדיגיטליים. והתמורה המקצועית לתשלום לא מצדיקה את המאמץ בפתיחת הארנק. גם העתיד לא משדר אופטימיות. בשבת בערב, ב-17 במאי 2003 בין השעות 18:20-20:30, הזמן עצר מלכת. על המרקע התרוצצו שחקני מכבי תל אביב ובית"ר ירושלים. אצטדיון טדי בירושלים היה מלא בצופים. מזג האוויר היה חמים ונעים. המשחק הסתיים בתוצאה 2:3 לטובת מכבי תל אביב. אז זו באמת הייתה חווית צפייה מושלמת. אחת מהאחרונות בעשור. וחבל שכך.

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
0 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©