הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
מלחמת התשה
 
אין טעם להכחיש: קיימת אפליה גדולה בכניסה למועדונים. הסלקציה - שעל פי רוב נעשית בדרך מתוחכמת מדי - היא מראה חשוכה לחברה שלנו
מאת רוזי אהרון | 12.01.2010
 

מכירים את הריח הזה של סוף השבוע כשהוא עומד בפתח? כולם בהתרגשות כזאת, השבוע עבר בקושי רב עם הרבה עבודה ומטלות, התשישות משתלטת, וזה בסדר, אין אפילו צורך לומר זאת, השקיות מתחת לעיניים מדברות בעד עצמן. הגיע יום חמישי. אני מתיישבת מול המחשב, בפייסבוק מדברים על סוף השבוע וכמה טוב שהוא הגיע. שנייה לפני שהספקתי לעדכן את הסטטוס ולכתוב משהו בסגנון של "סוף סוף בית" או "הוא הגיע!!!" (ולא, הכוונה אינה לבואו של המשיח), 25 הזמנות לאירועים רבים ממתינות לאישור שלי. ישנה הרגשה של מינימום "מיני סלב" ואז אני מתחילה לאשר הגעה לכל האירועים שהוזמנתי אליהם, למרות שבפועל אגיע רק לאחד או שניים מהם במקרה הטוב.

אחרי כמה שיחות טלפון לחברים, קובעים לאן יוצאים, מתחילים להתארגן ומזמינים מוניות (כי הרי אם שותים לא נוהגים). הבחורות שבינינו יתחילו את המסיבה קודם לכן. זה יתחיל אצל הספר, ימשיך בשופינג בקניון (כי גם את הגרדרובה צריך לתחזק) ובדרך הן יאספו את המצלמה מתיקון (כי איך אפשר מבלי לתעד את היציאה ולהעלות את התמונות לפייסבוק?). בקיצור, הנה הלכה לה חצי משכורת חודשית, וזה עוד לפני הפיג'לינג סאוור וכוס היין הלבן שהן ישתו כאקט פלרטטני הערב על הבר.

אם לשפוט לפי כמות האנשים שממתינים להיכנס לבר, ניתן היה להתבלבל ולחשוב שאולי מחלקים כאן דולרים בחינם. למרות שהחורף כבר מסר דרישת שלום ונתן את אותותיו, בכניסה חם בטירוף. אנשים נדחקים, דוחפים, קוראים שוב ושוב בשמה של הסלקטורית שעושה את עצמה חירשת, מחמיצה פנים ולובשת פרצוף קשוח. אני מתאפקת שלא לומר לה שתמחק את הפרצוף החמצמץ - כי זה גורם לקמטים, אבל משתלטת על עצמי, כי מה לעשות שהערב, הכניסה שלי תלויה רק בה. חצי שעה עוברת, העורק הראשי מתנפח מזעם ומתקשה להחליט מה מעצבן אותי יותר, הסלקטורית הפריג'ידית או הבחורה הקטנה מאחור שמתלוננת על זה שהלחות הורסת לה את הפן והיא צריכה לחדש את הליפסטיק.

הצעת החוק באה להשלים פרצות שאיפשרו לעקוף אותו. ח"כ יחימוביץ'
 

הסלקציה במועדונים שנויה במחלוקת. ישנם הרואים בתהליך הסלקציה הכרחי במניעת הכנסתם של טיפוסים מפוקפקים שיכולים להעיב על הבילוי של השאר, וישנם הרואים בו מתן לגיטימציה לגזענות. באוקטובר השנה אישרה כנסת ישראל בקריאה טרומית הצעת חוק שהגישו ח"כ שלי יחימוביץ' וח"כ שלמה מולה כנגד סלקציה במועדונים. הצעת החוק באה להשלים פרצות בחוק קיים שעוסק בין היתר באיסור אפליה על רקע עדתי. עד כה נראה כי מרבית בתי העסק הפועלים בחיי הלילה נוטים לעקוף חוק זה.

כשמדובר בסלקציה, אלי כהן, בן 27 מתל אביב, איש יחסי הציבור של מועדון ה"ברקפסט", מצהיר שהוא "נחמד יותר לאנשים מבעבר" אך באותה נשימה הוא נמנע מהתייפייפות ומדגיש כי אין סיכוי שהוא יכניס ערסים למקומות שאותם הוא מיחצן. הגדרתו לערסים היא כל אותם האנשים הנוהגים לפקוד את המועדון כשהם מתודלקים מאלכוהול, מתנהלים בצעקות, צווחנים ויש בהם כדי להפר את ההנאה של שאר הבליינים במקום. כהן אומר כי למעשה מדובר בבירוקרטיה, ומכנה זאת זכות הכלל לטובת זכות הפרט. "הסלקציה נועדה לאפשר לבלייני המועדון ליהנות בחוג החברתי שלהם, בלי להיות מוטרדים מאותם אנשים שלא קשורים לאותו המעגל". היתרון בלאסור את כניסתם נעוץ, לדבריו, בעובדה שמדובר בסוג אנשים שלא יתלוננו על הסלקציה.

הוא מתייחס גם לאותם אנשים שהוא מגדיר כ"אנשי פרווה" שלא תמיד עולים בקנה אחד עם אווירת המקום ולא ייכנסו היות והמקום הוא בעל אג'נדה מסוימת שלא מתאימה להם. למרות שהסלקטורים לא מסתירים את האמת, לא ממש ניתן לפעול נגדם היות והסלקציה נעשת בחוכמה. כהן מספר על שיטת מלחמת ההתשה, בה הסלקטור אינו אומר לבליין שהוא לא נכנס על רקע עדתי או על פי מראהו החיצוני. בדרך כלל הוא ישלח אותו לסלקטורית נוספת שנוכחת במקום, שתודיע לו שהיא לא יכולה להכניסו מכיוון שאינו מופיע ב"רשימות המוזמנים".

לאחר זמן מה הבליין ימצא עצמו מותש, מושפל, כשהוא מבין שאין שום סיכוי שהוא ייכנס. יחד עם זאת כהן מדגיש כי במקומות שאותם הוא מיחצן ופועל כסלקטור, הוא נוטה להכניס אנשים מכל הסוגים: יפים יותר ופחות, בעלי סטטוס כלכלי וחזותי שונה כל עוד הם "עולים בקנה אחד עם המקום ועם הדימוי אותו רוצה בעל העסק ליצור
".
דורון כהן, בן 25 מראשון לציון, חווה את טעמה המר של הסלקציה במועדון "המעבדה" ברחובות. "הייתי עם ארוסתי ועוד כמה חברים" הוא מספר. "הסלקטורית בדקה את תעודת הזהות שלי, ראתה שאני בטווח הגילאים המתאים והכניסה אותי. מספר שניות אחרי שעברתי את השער היא קראה וצעקה בהפגנתיות לפני כולם "אתה לא יכול להיכנס עם המכנסיים האלה".

הבליין מרגיש מותש ומושפל כשהוא מבין שאין שום סיכוי שייכנס
תצלום : sxc

כשכהן שאל אותה מה הבעיה איתם, טענה הסלקטורית שהמכנסיים שהוא לבש (מכנסי שלושת רבעים) קצרים מדי. "כאן זה לא שוק" הוסיפה בזלזול.
כהן וארוסתו חזרו לביתם בבושת פנים, מאוכזבים ומושפלים. "אני חושב שלא ניתן לאכוף את חוק הסלקציה. לפעמים הסלקציה חייבת להיעשות אבל רק בתנאי שזה נעשה בטעם ומהסיבות הנכונות". הוא מדגיש ומפרט, "מצד אחד, אם יבוא נכה על כיסא גלגלים לבלות במועדון זו תהיה בושה למועדון שלא להכניס אותו רק בגלל הנכות שלו. מצד שני, אם יגיע מישהו עם מראה חשוד או שמא שיכור אז צריך לאסור את כניסתו ולו רק למען הביטחון האישי של הבליינים".

שירה מזור, בת 19 מנס ציונה, קלאברית ותיקה בסצנת חיי הלילה נפלה גם היא קורבן לסלקציה במועדון תל אביבי. אצלה זה קרה בגלל גילה הצעיר. "בדרך כלל לא מבקשים ממני תעודת זהות כי אני נראית גדולה יחסית לגילי", מספרת מזור, "אבל הפעם הסלקטורית כן ביקשה וכשהיא ראתה שאני בת 19 היא אמרה לי שאני לא יכולה להיכנס". "חוק הסלקציה הוא לשם הפורמליות בלבד כי אין לו שום בסיס במציאות והוא לא ניתן לאכיפה", אומרת מזור, שלמרות שחוותה על בשרה את השפלת הסלקציה, היא עדיין בעדה. כשהיא כן מצליחה להיכנס למקומות שבהם הסלקציה קפדנית, היא מרגישה טוב עם עצמה משום שהיא נכנסה למקום שווה שלא נוטה להכניס כל אחד.

כשמדובר בחיי הלילה, נדמה כי קיימת תמימות דעים אצל חלק מהיחצ"נים בעניין הכרחיות הסלקציה. טל חסידי, בן 24 מרמת גן, לשעבר היחצ"ן של מועדון ה"סורס" בהרצליה, טוען כי זאת המציאות ושאי אפשר להתחמק ממנה: "חיי הלילה מורכבים מאנשים יפים יותר ויפים פחות, והסלקציה היא הכרחית לקיומה של מסיבה שתתאים להלך הרוח של מפיקי האירוע". חסידי מודה שגם אותו לא הכניסו למועדון כמה פעמים אך "זה לא ביג דיל", כלשונו. לא סיפור גדול? תלוי את מי שואלים. כיהודייה גאה, בת למשפחת ניצולי שואה, קשה לי שלא להצטמרר כשעולה המילה סלקציה. מקוממת אותי העובדה שמילדותנו מחדירים בנו את פרקי ההיסטוריה היהודית כדי שנדע את עברנו ונלמד מטעויות, כשבעצם, למעלה מ-60 שנה עברו אך ככל הנראה, לא למדנו דבר. ובכן, שמישהו יפנה את תשומת הלב למערכת החינוך.

המציאות העגומה מוצגת בפנינו בדמותו של חייל ממוצא אתיופי ששב לביתו מהשירות הצבאי לחופשת סוף השבוע, כשזו מפנה לו את גבה בדמות סלקטור אנטיפט שאוסר את כניסתו למועדון בטענות שונות. הוא אינו תואם את אווירת הליין או הסטטוס החברתי של בלייני המקום או באמצעות התירוץ שתמיד עובד: "זו מסיבה סגורה". הציניקנים יאמרו שזו ארץ אוכלת יושביה, ובכן, אולי מוטב קודם שתאכל את הסלקטורים שלה ותצא לאיזה אפטר פרטי בנמל.

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
24 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
1. שום דבר
מה חדש? 23.01.2010
 
 
2. מעצבן וכואב
מדינה מטומטמת!!! 23.01.2010
 
 
3. לא יעזור
שני 23.01.2010
 
 
4. כמה נכון
עידו 23.01.2010
 
 
5. איזה כתבה מעניינת
אבגדהו 24.01.2010
 
 
6. יישר כח רוז
סרגיי זאק 24.01.2010
 
 
7. יפה מאוד
HCD 24.01.2010
 
 
8. הצטמררתי
חן 24.01.2010
 
 
9. ווואאאווו
יעל 25.01.2010
 
 
10. אחלה כתבה אבל....
שי קליימן 25.01.2010
 
 
11. רוזי לשלטון!
טל 25.01.2010
 
 
12. בהלם
מורן 26.01.2010
 
 
13. לכו חפשו מי יכניס אתכם
יונקי 26.01.2010
 
 
14. מה את אומרת????
אה כן??? צביעות 26.01.2010
 
ירוקה מקנאה
מה שאת שומעת!!!!!! 26.01.2010
 
האשמה
מה קשור? 01.02.2010
 
 
15. מעווולה
ארז 27.01.2010
 
 
16. עוד עובדה ידועה
יונקי 27.01.2010
 
 
17. תגובה
דניאל 27.01.2010
 
 
18. מאוד נהנתי מקריאת הכתבה
מישהי 27.01.2010
 
 
19. בכנות
Galoo 29.01.2010
 
 
20. איזו כתבה יפה, חכמה ומעניינת
ליאור 29.01.2010
 
 
21. מזעזע
כותבת צבועה 01.02.2010
 
 
22. שיעממת למוות
מה חדש? 01.02.2010
 
 
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©