הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
מלכת הדבורים
 
מיד אחרי שהפכה לאחראית משמרת, הרגישה מורן יעקב דיסוננס קוגניטיבי. ככה זה כשעכשיו את הבוס ושונאים אותך
מאת מורן יעקב | 13.01.2010
 

יש לנו בחיים כמה תחנות לעבור ילדות מעצבנת, בגרות מתסכלת וזקנה (בתקווה) משחררת. אני נמצאת כרגע בחלק המתסכל שלהם - בגרות. שגרת הלימודים והעבודה היא מצג חייו של כל סטודנט ממוצע, ועל כן כל תוספת של אחריות מעלה את רמת הלחץ. לאחרונה, הלחץ שלי בא לידי ביטוי לאחר שקודמתי בעבודה לתפקיד אחראית משמרת. חודשים חיכיתי לתפקיד המיוחל שיספק לי תוספת של שני שקלים במשכורת, שזה בעצם אומר - תוספת של שני זוגות נעליים חדשים בארון. המציאות היא שבפועל הכסף בחשבון הבנק מצטבר, אבל לי אין בכלל זמן פנוי כדי לרכוש זוג נעליים אחד.

במסגרת התפקיד אני צריכה לדאוג לתפעול השוטף של החנות, טיפול בלקוחות והזמנת פריטים. אמנם העבודה לא קשה במיוחד, והייתי בטוחה שהקושי העיקרי בו אתקל יהיה בעת ביצוע ההזמנות והמשא ומתן מול הספקים. לא תיארתי לעצמי שהדבר היחיד לגביו הייתי רגועה, הפיסה הקטנה שהשמטתי מדאגותי, הפכה לימים לבעיה הגדולה ביותר שלי - ניהול צוות העובדים.

מחויבויות התפקיד לא אפשרו לי להמשיך להיות הזבנית מקטינת הראש שהייתי עד עכשיו, התחלתי לשים לב לדברים שלא ראיתי קודם. התנהלויות שנראו לגיטימיות בעבר, בלבלו אותי ונראו לי כושלות. החלטתי לפנות לעובדים ולשתף אותם בדילמות שלי, אך לצערי לא רק שלא קיבלתי פידבקים חיוביים, אלא עמדתי בפני חבורה של אנשים שלא אהבו את העובדה שמי שהייתה עד עכשיו אחת מהם, אומרת להם מה לעשות.

חודשים חיכיתי לתפקיד המיוחל
תצלום : sxc

באותו רגע הבנתי את המושג עליו דיברו איתי בשנה הראשונה ללימודים. הרגשתי דיסוננס קוגניטיבי עצום. שאלתי את עצמי מי אני שאגיד להם דברים שלא הסכמתי איתם עד לאחרונה? ומי אני שאשב בצד ואגיד לאנשים מה לעשות? דמיינתי את עצמי מלכת הדבורים שמסביבה עובדות קבוצה של עובדות חרוצות בעוד היא מחלקת הוראות. המעמד הטריד אותי מאוד ולא ידעתי איך להתמודד. החלטתי שאהיה המנהלת הטובה ביותר שאוכל להיות על ידי שילוב בין חברות וניהול.

הרעיון לא היה מוצלח במיוחד. העובדים ניצלו את חוסר הניסיון שלי בתפקיד, ובסוף המשמרת נוצר מצב בו אני הייתי זו שהחזקתי את המטאטא בעוד הם חילקו הוראות. הרגשתי שאני האחראית משמרת הגרועה ביותר בהיסטוריה של החנות. החלטתי שאין מנוס, וכנראה שאצטרך להפוך לאחראית משמרת שלא רציתי להיות. בהתחלה הרגשתי שאני בוגדת בעצמי, אך הייתי חייבת להיות יותר אסרטיבית ופחות רגישה, ועם הזמן התרגלתי לרעיון ואפילו הצלחתי ליהנות מהמעמד החדש.

אמנם, אני עדיין לא יכולה להכריז על עצמי מצטיינת השנה בכנס לאחראיות המשמרת, אך לפחות אני לא זו שמחזיקה את המטאטא בסוף היום. בסופו של דבר, התובנה הכי עמוקה שקיבלתי בניהול היא שאדע איך לנהל את הפרקט שיהיה לי בבית שאקנה רק בזכות תוספת של שני שקלים במשכורת.

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
0 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©