הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
סנסציה יש מאין
 
ירון קלנר טוען שהנטייה לראות את גואל רצון בעין קצת עקומה, נובעת מניסיון לכפות מודל מסורתי של משפחה. תגובה לחן בירנבוים
מאת ירון קלנר | 18.01.2010
 
אנחנו מסתכלים על גואל רצון בעין קצת עקומה. תמהים כיצד אדם מבוגר שחזותו משונה קיבץ סביבו עדת מעריצות, ולא מעט מזועזעים מסימני הכת שאופפים את בתיו בדרום תל אביב. אנחנו אפילו מגחכים בשוביניזם על כאב הראש ש-17 או 32 נשים, תלוי את מי שואלים, עלולות לגרום לגבר אחד. עניין אחד יש להבהיר היטב. אם רצון אכן קיים על פי החשד מגע בעל אופי מיני כלשהו עם קטינות, הרי שעבר עבירה מכוערת ולא מוסרית. מעשה פלילי זה מהווה כשלעצמו עילה מוצדקת למעצר, אך לא כך הם שאר האלמנטים השזורים בסיפור "גואל רצון והרמונו".

למרות שסיפורו פורסם כבר בשנת 2000 במוסף "7 ימים" של "ידיעות אחרונות", הוא עורר הדים רבים רק כשערוץ 10 שידר את הסרט אודותיו. הוויזואליות שהראתה לנו את הלכי הרוח בביתו, עם קולו שהכריז על היותו מושלם, הם שהפכו את התופעה למדוברת, וסיפקו את העילה להפיכתה לפרשה ששווה לעקוב אחריה.
הגורמים המטפלים בעניין מדברים על החזרת נשותיו של רצון לחיים נורמטיביים, ובכך מדגימים את גבולות הסובלנות. למעשה, יהיה נכון יותר לומר שהם מחדדים את קיצוניותה של כפיית הנורמה הנהוגה. ניסיון להתנער מהקונצנזוס האוטומטי, ובחינה ביקורתית של התופעה, מעלים שאלות מעניינות בנוגע לחברה וליחסים בתוכה.

האם חיים המשתפים גבר אחד ומספר רב של נשים אינם מוסריים? גואל רצון
תצלום : מתוך הסרט בערוץ 10

האם חיים המשתפים גבר אחד ומספר רב של נשים אינם מוסריים? האם על הרשויות להתערב במקרים אלו? העיתונות יודעת לספר על המניפולציות שרצון הפעיל על נשותיו כדי שיחיו עמו, אך אם לא נעשית מניפולציה יומיומית על כלל האוכלוסייה, שבמסגרתה מוכתב לנו כיצד אמור להיראות מוסד המשפחה? האם המונח נורמה מהווה כפייה בעצם הווייתו? האם הלחץ הסמוי והגלוי שמופעל בחברה היהודית על נשים להתחתן וללדת ילדים הוא לגיטימי יותר מזה של רצון? האם קבוצת אנשים לא יכולה לבחור את אורח חייה, אף אם הוא מנוגד לנורמות ובלבד שאינו מהווה סכנה? לא על רשויות הרווחה או אכיפת החוק לענות על שאלות אלו. פעולותיהן נקבעות על פי חוקים ונורמות שנגזרים מהתרבות בה אנו חיים.

הפתרון טמון בתרבות, בתוכה יש לפעול, במסגרתה יש לשאול את השאלות.
החברה הישראלית ידעה את התשובה מהרגע הראשון. אותה עין התעקמה באופן אינסטינקטיבי וסימנה את המטרה, כולנו ידענו שאת רצון צריך לעצור. לא סתם מנסים להאשים אותו באמצעות החוקים שאוסרים סחר בבני אדם, בנוסף לחשד ביחסים עם קטינות. מכיוון שהלך הרוח פסל את התופעה מלכתחילה, ניתן לנסות לעצור אותה בכל מחיר, ואפילו אם בישראל לא קיים חוק נגד כתות.

מדובר בפגיעה בחופש הפרט, שכולל בתוכו את החופש לעשות דברים לא מקובלים. אחת הסיבות לזעזוע מפרשת רצון היא שהנשים קעקעו את שמו ואת פרצופו על גופן, אחרת היא הניתוק מהמשפחות שלהן. אלו רק שתי סיבות, אך הן מהוות דוגמה טובה ליצירת הסנסציה יש מאין. גם אנשים סטנדרטיים מקעקעים את שמות בני זוגם, גם אנשים שיכונו נורמטיביים לעתים מפסיקים להיפגש עם הוריהם כיוון שיש ביניהם חילוקי דעות. המצב הראשון מהווה קוריוז, השני אינו נעים אך אינו נדיר, ושניהם נטועים עמוק במה שמכונה כנורמטיבי.

הזעזוע נגרם כתוצאה מחוסר הפתיחות, מההתגוננות מפני מה ששונה על גבול הביזאר. עצם התחושה שצריך לעשות משהו נוצרת עקב כך. ואולי אין בישראל מקום לעוד גבר שלבוש בבגדים מצחיקים ושחסידיו מקיימים באדיקות מופלגת את כלליו התמוהים, בלי לשאול שאלות ותוך הגנה קנאית על קהילתם הסגורה. אולי.

                                                       <> <> <> <>  

גאולה מאוחרת רק עכשיו, באיחור של 20 שנה, נזכרו הרשויות לטפל ברצינות בפרשת גואל רצון
 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
1 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
1. תגובה
חן 18.01.2010
 
 
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©