|
עולם הולך ונעלם |
|
למרות אורכו והחשש מעודף אפקטים בתלת מימד, המשימה של ענבר בר-יהודה לראות את "אווטאר" הוכתרה בהצלחה |
מאת ענבר בר-יהודה | 31.01.2010 |
|
המטרה: לראות את הסרט המדובר ביותר בתקופה האחרונה, המשימה: להגיע להקרנה של "אווטאר" בשעה 22:00, היעד: קניון איילון ברמת גן, המכשול: כלי הרכב שלי שבק חיים, האמצעי: להשתלט בתחמנות על המכונית של אמא. מה יש להוסיף, טירוף חושים.
כאדם שחושש מדברים ארוכים מדי, טבעי שחשתי בהלה קטנה מאורכו של "אווטאר" (שעתיים ו-40 דקות ללא הפסקה). אני, שמעולם לא שרדתי את "ארמגדון" האגדי ו"טיטאניק" המרגש, הולכת לראות סרט מצויר באורך הגלות. אז התחלתי בהכנות נפשיות ופיזיות מורכבות שכללו בריחה מוקדמת מהעבודה הרבה כוסות קפה ומשקה אנרגיה קטן שבטח לא הזיק. במקרה הכי גרוע, אוריד את משקפי התלת-מימד, אשעין את הראש לאחור ואנמנם קצת. אם הצלחתי לעשות זאת בהופעה של דובל'ה גליקמן, אין שום סיבה שפה זה לא יקרה.
אומנם הסיום של הסרט היה ידוע מראש, אבל ציורי הנוף המדהימים והאנימציה האנושית להפליא מושכים את הצופה לתוך הסיפור ומחזיקים אותו במתח לראות מה יקרה בהמשך. הסרט מתרחש ב-2154 בכוכב הלכת הבדיוני "פנדורה" שאליו מגיעים בני האדם בחיפוש אחרי מחצב טבעי יקר מאוד, אך באותו מקום חיים כבר ילידים- ה"נאבי". אל העולם הזה מגיע ג'ייק סאלי (סאם וורת'ינגטון), נחת לשעבר, שמרותק לכיסא גלגלים, וממלא את מקומו של אחיו שנהרג לפני היציאה למשימה כמדען.
 | שבר את השיא של טיטאניק והפך להיות הרווחי ביותר בכל הזמנים. "אווטאר" | |
סאלי מצטרף לתוכנית ה"אווטאר" שבה מחובר מוח לגוף המורכב מדנ"א אנושי המשולב בזה של בני ה"נאבי". הגוף נשלט מרחוק ויכול לנשום בחופשיות באוויר הקטלני של פנדורה. כאשר סאלי נולד מחדש בתור אווטאר הוא יכול ללכת שוב. סאלי, וכך גם הצופה יוצאים להרפתקת גיבורים שבסופה הוא נלחם בתור אוואטר לצידם של בני הנאבי כדי להציל את פנדורה (שבינתיים הפך לביתו) מבני האדם.
למרות ש"אווטאר" הוא סרט מצויר, הוא כלל אינו ילדותי, לא במהותו ולא במסר שלו. בדומה ל"קורליין ודלת הקסמים" או "רוחות חג המולד", המסר בסרט הוא שהעולם הולך ונעלם, ושבני האדם שינו את יחסם לטבע ואינם מסוגלים עוד לראות עד כמה שהסביבה שלהם יפה. הסרט מטיף גם לקבלת תרבויות והבנה האחר וכולל הרבה אלימות ומוות ויזואלי במיוחד (אם כי נוגע ללב במקרים מסוימים). הרבה מהדמויות הטובות מתות ולא שורדות כדי לראות את השלווה, לכן לטעמי הסרט מתאים פחות לילדים ויותר למבוגרים.
מעבר לעומס במסרים שלו, הוא כולל שוטים מהירים, שבשילוב עם טכנולוגיית תלת המימד המשוכללת ואורכו, יכולים בקלות לגרום לסחרחורת ולהכאיב בעיניים (קרה לי ב"רוחות חג המולד", לא נעים כלל). לדעתי, הסרט היה מצליח גם ללא אפקט תלת-המימד למרות שזה מוסיף הרבה ליצירת העניין מסביב לעלילה. יש פה סיפור שדן בבעיות אנושיות בצורה מדהימה, עם רגישות ודמיון אבל עם מידה מספקת של ריאליזם.
לטובת אלו שעדין לא ראו, ולפי נתוני מכירות הכרטיסים אין הרבה (הסרט שבר את השיא של טיטאניק והפך להיות הרווחי ביותר בכל הזמנים), אני ממליצה בחום לראות אותו באחד מאולמות הקולנוע שמקרינים אותו בתלת-מימד, אין חלופה להרגשה של דלי פופקורן מגעיל עם כוס קולה מהולה במים כשמשקפי תלת-המימד מונחים על האף, ואז נשאר רק להרשות לעצמך להיסחף ללא שליטה לתוך העלילה. |
|
|
|
1 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
|
|
|
|
 |
לגעת בירח
|
הופעתם של "אייר" הייתה סוריאליסטית. רוני לוין מספר על חוויה שהשאירה אותו צמא לעוד אוויר |
מאת רוני לוין
|
|
|
|
|
רסיסי תהילה
|
אחרי שצפה ב"הערת שוליים", עדי רותם מעריך את יוסף סידר שיצר סרט בנושא לא סקסי כמו חוקרי תלמוד |
מאת עדי רותם
|
|
 |
|
|
פחדנים
|
ענבר בר-יהודה מאוכזבת מהח"כים שלא תמכו בחוק שנועד לצמצם השתמטות של בנות על רקע דתי |
מאת ענבר בר-יהודה
|
|
|
|
|