המטרה: לראות את הסרט המדובר ביותר בתקופה האחרונה, המשימה: להגיע להקרנה של "אווטאר" בשעה 22:00, היעד: קניון איילון ברמת גן, המכשול: כלי הרכב שלי שבק חיים, האמצעי: להשתלט בתחמנות על המכונית של אמא. מה יש להוסיף, טירוף חושים.

כאדם שחושש מדברים ארוכים מדי, טבעי שחשתי בהלה קטנה מאורכו של "אווטאר" (שעתיים ו-40 דקות ללא הפסקה). אני, שמעולם לא שרדתי את "ארמגדון" האגדי ו"טיטאניק" המרגש, הולכת לראות סרט מצויר באורך הגלות. אז התחלתי בהכנות נפשיות ופיזיות מורכבות שכללו בריחה מוקדמת מהעבודה הרבה כוסות קפה ומשקה אנרגיה קטן שבטח לא הזיק. במקרה הכי גרוע, אוריד את משקפי התלת-מימד, אשעין את הראש לאחור ואנמנם קצת. אם הצלחתי לעשות זאת בהופעה של דובל'ה גליקמן, אין שום סיבה שפה זה לא יקרה.

אומנם הסיום של הסרט היה ידוע מראש, אבל ציורי הנוף המדהימים והאנימציה האנושית להפליא מושכים את הצופה לתוך הסיפור ומחזיקים אותו במתח לראות מה יקרה בהמשך. הסרט מתרחש ב-2154 בכוכב הלכת הבדיוני "פנדורה" שאליו מגיעים בני האדם בחיפוש אחרי מחצב טבעי יקר מאוד, אך באותו מקום חיים כבר ילידים- ה"נאבי". אל העולם הזה מגיע ג'ייק סאלי (סאם וורת'ינגטון), נחת לשעבר, שמרותק לכיסא גלגלים, וממלא את מקומו של אחיו שנהרג לפני היציאה למשימה כמדען.

שבר את השיא של טיטאניק והפך להיות הרווחי ביותר בכל הזמנים. "אווטאר"