הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
השלום מתחיל ביציע
 
צפייה בסרט "אינוויקטוס" הובילה את מתן גרוס להרהורים על הקשר בין ברק אובמה לנלסון מנדלה, להבנה שספורט יכול לשמש כלי לפיוס בין עמים, ולשאלה מה הסיכוי שדבר כזה יקרה בישראל
מאת מתן גרוס | 15.02.2010
 

במקרה או לא, דווקא שנה אחרי שאדם שחור התמנה לראשונה לנשיא ארה"ב, נוצר הסרט "אינוויקטוס" - שבמרכזו סיפורו של מנהיג שחור נערץ אחר -  נלסון מנדלה. קשה להימנע מההשוואה בין ברק אובמה למנדלה. אומנם אובמה זכה בתהילת עולם בגיל מוקדם יותר אך בשאר הפרמטרים ניתן לראות לא מעט קווי דמיון.

שניהם היו השחורים הראשונים שנבחרו בבחירות דמוקרטיות לעמוד בראש מדינתם, שניהם זכו בפרס נובל לשלום, (מנדלה ב-1993, ואובמה ב-2009, קצת "על החשבון"). שניהם התחתנו עם נשים דומיננטיות ומאוד דעתניות למרות שניתן להניח שמישל אובמה לא תסיים את הקריירה שלה כמו ויני מנדלה, שהורשעה במעורבות במעשי אלימות קשים, זיוף, גניבה והונאה שחלקם קשורים לקבוצת הכדורגל שבבעלותה. עניין זה מוביל אל נושא הסרט "אינוויקטוס-בלתי מנוצח" (לקוח מתוך שיר של המשורר ווילאם ארנסט הנלי, שמשמעותו היא ''שאינו כבוש'') המספר על החיבור בין ספורט לפוליטיקה, בין האישי ללאומי.

למרות ההבדלים הרבים, השניים הובילו את הנבחרת להצלחות מרשימות. אינוויקטוס
תצלומים : יח"צ

הסרט מתמקד בסיפור אמיתי, בתפר שבין נבחרת הרוגבי הדרום אפריקאית לבין מנהיג האוכלוסייה השחורה במדינה. מנדלה התפרסם כמוביל התנגדות השחורים למשטר האפרטהייד. הוא ישב 27 שנים במאסר על מאבקו העיקש בשלטון הגזעני ששלט בדרום אפריקה, ולאחר שחרורו נבחר לנשיא והוביל את המדינה לשלטון דמוקרטי. משטר האפרטהייד מת סופית, כשלראשונה ב-1994, כל אזרחי דרום אפריקה, ללא הבדל גזע, דת ומין קיבלו זכות הצבעה. על רקע אליפות העולם ברוגבי, משחק הנפוץ מאוד בניו-זילנד, דרום אפריקה ואוסטרליה ונחשב למשחק מובהק של אפריקנרים (דרום אפריקאים לבנים תומכי האפרטהייד).

נבחרת הרוגבי הדרום אפריקאית היתה אז חלשה וחבולה, לאחר שנים של חרם בינלאומי, מה שמנע ממנה להתחרות במגרש של ה"גדולים". אף אחד, מבין השחורים והלבנים, לא התלהב מהרעיון של מנדלה לארח את אליפות העולם ברוגבי ב-1995. אולם הוא במנהיגותו העוצמתית, בדרך הפיוס המאפיינת אותו, השתמש בספורט כמנוף, כדי ליצור תחושת גאווה לאומית ומוטיבציה לנצח בנבחרת המקומית, למרות העובדה שכל השחקנים, למעט אחד, הם לבנים. ביצירתיות ובחזון רב, הוא הצליח להביא להתייצבות של לבנים ושחורים כאחד מאחורי משחקי האליפות.

קלינט איסטווד, הבמאי והשחקן המוערך, ("מיליון דולר בייבי", "גראן טורינו") הצליח לחבר בכישרון רב בין מנדלה (מורגן פרימן) לבין פרנסואה פינאר (מאט דיימון), קפטן נבחרת הרוגבי המקומית וביחד, למרות ההבדלים הרבים ביניהם, הובילו את הנבחרת המקומית להצלחות מרשימות. המשחק ההיסטורי של נבחרת הרוגבי משמש מקרה בוחן לדרום אפריקה החדשה, זו שאחרי עידן האפרטהייד. המשחק בסרט מרשים מאוד ולעתים רבות גם משכנע. פרימן כמנדלה התגלה במשחק מצוין. כמעט יותר מנדלה ממנדלה.  יחד עם זאת, היה כדאי לקצר אותו מעט.

זכה בפרס נובל לשלום קצת "על החשבון". ברק אובמה
 

הספורט כסוכן לחיזוק היסודות הלאומיים הוא נושא שחובבי הספורט מכירים מיציעי האוהדים, לא מעט מחקרים נכתבו עליו. בין הישראלים שבהם, הסוציולוגים אמיר בן פורת ותמיר שורק כתבו על הקשר בין ספורט וזהות לאומית, והתמקדו בספורט הכי פופולרי בישראל – הכדורגל. במגרש, ביציעים, בצעיפים ובמחוות העידוד של האוהדים היהודים והערבים. כמו בכל תהליך חברתי, לפי בן פורת ("כדורגל ולאומיות") הכדורגל גם משקף תהליכים חברתיים וגם משפיע עליהם. תנאים היסטוריים מסוימים יקבעו אם מדורת השבט ששמה כדורגל תביא לאינטגרציה או לדיס-אינטגרציה בחברה. ולמרות שהיום החברה הישראלית הפכה אינדיבידואליסטית וקפיטליסטית, עדיין, טוען בן פורת, המשחקים של נבחרת ישראל נחשבים כרגע של "ביחד", כתמצית של הזדהות.

אבל איזו משמעות יש למשחק של הנבחרת הלאומית הישראלית עבור הערבים? שואל שורק. הוא ראיין במשך עשר שנים אוהדי כדורגל ערבים של קבוצת איחוד בני סחנין, של מכבי חיפה, וגם צופים ערבים במשחקי נבחרת ישראל. המסקנה האופטימית שלו  -  הכדורגל הוא מעין בועה, איזור חברתי לא פוליטי שבו אין (טוב, כמעט אין) מתח יהודי ערבי,  אין פערים, והוא משמש כלי להשתלבות של האזרחים הערבים.

תמיר גם מצטט בספרו "זהויות במשחק – כדורגל ערבי במדינה יהודית" ממצא שלפיו ערבים, שצופים הרבה במשחקי כדורגל של קבוצות ערביות בליגות ישראליות, נוטים להצביע בבחירות למפלגות ישראליות כלליות. מחשבה נאיבית משהו, ובכל זאת: האם יימצא המנהיג הישראלי שילך בדרכו של מנדלה, ויצליח למנף את הכדורגל או אולי את הכדורסל לטובת מטרה של שוויון בין יהודים לערבים, ואולי אפילו להתחלה של תהליך שלום?

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
1 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
1. ביקורת מעולה. תודה!
גיא נ 01.10.2010
 
 
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©