הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
מעתוקית? לא, אנחנו
 
ההיא מ"ארץ נהדרת" נמצאת בכל בית ספר, זורעת הרס ובלגאן. תשאלו את ענבר בר-יהודה שהייתה מורה מחליפה ומאבטחת במוסדות חינוך
מאת ענבר בר-יהודה | 01.03.2010
 

נפל דבר בישראל. מעצבת השפה העברית הבאה היא לא אחרת מאשר ליטל מעתוק, זו שהצטרפה לפנתיאון הדמויות הבלתי נשכחות של "ארץ נהדרת". יחד עם דמויות מיתולוגיות נוספות כמו לובה עם המשפט "לא בא בלובה", גם מעתוק הטביעה את חותמה עם הביטוי שמדהים בטמטומו: "לא את".

אני מודה, גם אני חטאתי בדבר, אפילו יותר מפעם אחת. ברגעים של חולשת אופי נפלתי לשרשרת "לא את", כשחברי ענו לי "לא את" ואז שוב אני ושוב הם. זהו מעגל הרשע שגדולים וטובים ממני נפלו לתוכו. הייתי סולחת להם, וגם לעצמי, אם היינו מצליחים להבין שבדיוק כמו שלובה בעבר ייצגה מציאות חברתית של קופאיות ממוצא רוסי מקופחות וממורמרות גם מעתוק, על שלל התנהגותה הפסולות והוולגאריות, מייצגת מציאות חברתית קשה וכואבת.

מעתוק, במקרה ואתם לא חיים בפלנטה הזו, מככבת בסדרת מערכונים שעוסקת במערכת החינוך דרך בית ספר תיכון אחד על שמו של יצחק רבין, שכולל מנהל רכרוכי שרק רוצה להיות מגניב ואחד מהחבר'ה, מורה שאולי פעם היה אכפת לה, אבל כל הזמן נמצאת על סף התמוטטות נפשית, ויחד איתם, נמצא המורה הנצחי לספורט, השמן, הרופס והעצלן. מי שלא מכיר, מי שלא יודע, מי שאף פעם לא עבר בתיכון, אפילו לא יכול להעלות על דעתו שהמערכון מדמה ברמה של אחד לאחד את המציאות הקיימת. כן, המנהלות והמורות נכנעות לתלמידים שבהכללה גסה, הם מופרעים, חסרי רסן ושליטה. איפה הימים הטובים שבהם המורה היה צודק, וההורה לא העז לערער על החלטתו?

מנהל רכרוכי שרוצה להיות מגניב ומורה על סף התמוטטות נפשית. "ארץ נהדרת"
 

לא רק אני, כעובדת לשעבר במוסד חינוכי שמטעמי כבוד עצמי יישאר בעילום שם, חושבת שהמציאות היא "מעתוקית". גם בבלוג של הסתדרות המורים החליטו להציג את השאלה שכולנו תוהים לגביה מאז שעלה לאוויר המערכון הראשון - האם זאת אכן המציאות שנתקלים בה אנשי החינוך? לפי קריאת התגובות, התשובה חיובית. רוב המגיבים טוענים שמעתוק, גם אם בשינוי אדרת, נמצאת בכל בית ספר. כמי שמערכת החינוך מעולם לא עשתה עימה חסד, שנפלה קורבן להרבה מורים אדישים ומעט מדי מורים שבאמת איכפת להם מהתלמידים, רצה הגורל ויצא לי לעבור בשנה האחרונה לצד השני. הייתי מורה מחליפה (סיפור מצחיק בפני עצמו) והייתי מאבטחת מוסדות חינוך (סיפור הזוי בפני עצמו). אז ראיתי את האור, ועכשיו להארה הזאת יש שם - ליטל מעתוק.

על מנת לחקור את מעתוק, יש להעמיק, לחפור ולהבין, שכמו התיקן הנפוץ, גם היא זן חזק, שורד, מציק, מעיק, ולא רצוי בעליל. אפשר להיות פילוסופים רגשניים ולטעון שכמו שלתיקן המצוי יש שריון חיצוני, כך גם למעתוק, שהתנהגותה הקיצונית היא בעצם השריון בו היא מתחמשת על מנת להתמודד עם העולם האכזר שבחוץ.

ביני לביניכם, זהו שקר גס ביותר. ההתנהגות של מעתוק והדומות לה נובעת מאמונה פנימית חזקה שהושרשה אצלה על ידי הוריה שמגיע לה, שהיא הכי טובה, שהיא צודקת וכל השאר טועים. ברגע שהבנו את זה, אנחנו יכולים להבין, שמבחינתה, היא לא מתעללת במורות, לא מזלזלת במאבטחים בכניסה לבית ספר (מישהו אמר צלקות נפשיות אישיות ולא קיבל?) ובטח שלא רודה בחלשים ממנה, היא פשוט לוקחת את מה שמגיע לה.

אפשר לתלות את האשם בהתפתחות הזן הזה במערכת החינוך, במורות חלשות, ובמנהלים שנשלטים על ידי ועד הורים אבל האמת שזה הפיתרון הקל. צריך לזכור שתמיד כאשר מפנים אצבע אחת מאשימה החוצה, שלוש אצבעות מקופלות ונחבאות מצביעות בחזרה עלינו. את הדור שלנו חינכו להאמין שאנחנו הכי טובים, הכי צודקים, ואין ספק שכך גם נחנך את ילדינו. ואם זה כך, אין להורים שום ברירה אלא לעמוד מאחורי ילדיהם ולתת להם גיבוי מלא. החטא ועונשו.

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
1 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
1. החינוך בארץ מתחת לכל ביקורת
מורן 13.04.2010
 
 
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©