הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
מורעבת. תמיד
 
ניצן ארד לא מבינה איך הבחורות עדיין לא הפנימו את תכליתו האמיתית של החורף - אכילה ללא גבולות. אבל מה עושים כשהקיץ מגיע בפברואר
מאת ניצן ארד | 13.03.2010
 
ירדתי לבית הקפה מתחת לבית שלי ביום פברואר גשום במטרה לקנות משהו לנשנש. עטויה בסווטשירט אימתני וחמישה קילו עודפים, מבט חטוף סביבי גילה לי שהסיוט הנורא מכל התממש - במקום קור מקפיא וגשם, ציפה לי שרב. מכירים את התחושה שיש מבחן שכולם יודעים עליו מלבדכם? כך בדיוק הרגשתי באותו רגע. הבחורות התל אביביות היו מוכנות לרגע הזה. עם ג'ינסים מזעריים, גופיות קטנטנות, ושיזוף מושלם. החורף נגמר בפברואר.

רצתי לדירתי (בכבדות, בכבדות), נעלתי את הדלת אחרי, והנה היא הגיעה - ההזמנה הבלתי נמנעת מחברתי הטובה ללכת לים. הצטנפתי בפינה, אוחזת בייאוש בשקית עם הטייק אווי שהיה לי, רוב הבחורות לא צריכות תוכנית חומש כמוני, שכוללת בליסה מסיבית באוקטובר עד למרץ, התקף פאניקה לקראת סופו של החורף ביקור אמוק אצל דיאטנית, מאמן אישי או פסיכולוג באפריל, ואז הופעה מחודשת בסביבות יולי, רזה (ככל הניתן, במקרה שלי) ומרוצה. הבחורות שסובבות אותי, לעומת זאת - במכללה, בעבודה, מוכנות 12 חודשים בשנה. רק תראו להן קרן שמש, והן כבר עוטות ביקיני מזערי.

הן עושות את זה רק כדי לאמלל אותי
תצלום : sxc

כשהתחלתי להזיע מתחת לטרנינג הבנתי שלא ניתן לדחות את הקץ. אחרי שכיליתי את כל מה שנמצא במקרר שלי (הסעודה האחרונה כמובן), רכסתי את נעלי הריצה המאובקות, ופניתי לפארק. מימדי האסון התחוורו לי בכל עוצמתם. בעוד אני (גוש מזיע ומקורזל) מדדה בכבדות בשבילי הריצה, אותן בחורות מוכנות תמיד רצו לידי בקלילות כשהאיפור במקום, השיער מושלם והן לבושות בגופיות חושפות בטן וזרועות חטובות. ללא ספק, הסקתי בחוכמתי, הן לא עושות את זה כי הן זקוקות לזה - הן עושות את זה כדי לאמלל אותי.

התחלתי לדבר עם עצמי. אחרי הכול, אומרים שזמן הריצה הוא המתאים ביותר לתת מקום למחשבות עמוקות. לאחר שבע דקות אזלו לי המחשבות, התברר שאני לא בן אדם עמוק כלל וכלל. 12 דקות הובילו אותי לדמיין את כל באי הפארק כהמבורגרים קטנים ומגרים. לאחר עשרים דקות חיברתי בראש מניפסט שטוען נגד שלטון הרזון ובעד נשים שדומות דמיון מוחץ לביונסה (אחרי הכול שתינו מתולתלות). בדקה ה-21 הייתי מורעבת. צלעתי הביתה בהתנשפות, מתעלמת בגבורה מבחורה מושלמת שצייצה לידי שבחים בדבר הקיץ המוקדם בעודה חושפת רצועה של ביקיני מתחת לחולצה.

לאור העובדה שהריצה סיפקה לי זמן נפלא להרהורים הבנתי שהבעיה אינה טמונה בי אלא בכל מי שקמה בחורף בחמש בבוקר רק כדי לרוץ 20 קילומטר ומעמידה פנים שהיא נהנית מזה או בכל מי שאוכלת סלט ופריכיות אורז כשהגשם יורד, במקום לרדת על פרוסת עוגה (אוקי,עוגה שלמה שהיא קנתה במכולת בשלוש בבוקר) ומעמידה פנים שהיא שבעה. חדורת תחושת ניצחון, החלטתי לחזור הביתה ולאכול משהו, כמו שחייבים כמובן לאחר אימון מסיבי. אחרי הכול, איפשהו בעולם עדיין חורף, ואם מפעילים אצלי את המזגן בדירה אפשר להאמין שקריר ומחר דיאטה. כלומר, תוך חודש מקסימום.
 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
16 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
1. חחח גדולה. זאת אומרת קטנה
גיי 13.03.2010
 
 
2. מ-ע-ו-ל-ה!!!! כל כך נכון... וכל כך עצוב :)
אני 13.03.2010
 
 
3. :)
יעל 13.03.2010
 
 
4. כואב ונכון...
קיסרית כחולה 13.03.2010
 
 
5. אוללה כואב!!!
שי 13.03.2010
 
 
6. אין כמוך- יפה וחכמה
Haha 13.03.2010
 
 
7. גדוול
חנאן 13.03.2010
 
 
8. כל כך נכון
ענת 13.03.2010
 
מי זאת הגורו?
קיסרית כחולה 18.03.2010
 
 
9. תודה ניצן
מישהי שמזדהה 14.03.2010
 
 
10. איזה כתיבה נהדרת פשוט תענוג לאוהבי המילים...
נועה 14.03.2010
 
 
11. שנון, שנון
המקורזלת 14.03.2010
 
 
12. מילים כדורבנות
אני 14.03.2010
 
 
13. כל הכבוד
נועה 16.03.2010
 
 
14. התופעה מתפשטת
קיסרית כחולה 18.03.2010
 
 
15. כמה חינני
דודי שמחה 08.04.2010
 
 
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©