הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
דרמה לעצבים מרוטים
 
לצד הביקורות הקשות שהוטחו בה על שימוש ציני בסיטואציה רגישה, יפעת בצלאל חושבת ש"חטופים" חשובה מספיק כדי להישאר
מאת יפעת בצלאל | 15.03.2010
 

לאחר שבועות של קדימונים אגרסיביים ומותחים, ליהוק צוות שחקנים מרשים, פסקול קליט שכבר הספיק להיכנס ללא מעט מצעדים ברדיו, יוצר מבטיח (גידי רף) שהגיע מהוליווד, וכמובן משבצת שידור יוקרתית, עלתה ב"קשת" הסדרה "חטופים". נכחתי בלא מעט שיחות סלון אמביוולנטיות שנעשו מול הטלוויזיה, על רקע הקדימונים שכבר כולנו יכולנו לזמזם. זה לא מפתיע שנושא כל כך טעון רגשית על חיילי צה"ל בשבי האויב יצית ביקורת נוקשה עוד לפני עליית הסדרה, וימשיך להדהד כל עוד היא באוויר.
 
מה גם שלא מעט פעמים היינו כל כך קרובים להחזרת גלעד שליט. אז הוא עדיין לא חזר והחיילים הדמיוניים כן? הפספוס והחוצפה ששולבו בציפייה גדולה יחד, תפסו אותי מוכנה. המסקנה הסופית: "חטופים" היא סדרה כואבת, אך חשובה ומרגשת, והיא כאן כדי להישאר.
הסדרה מתארת את חזרתם של שלושה חיילי צה"ל מהשבי, לאחר 17 שנים. עוד לפני שעלתה, חשוב היה ליוצרים לספר שהיא תטפל בעיקר בהתמודדות שאחרי: החזרה לישראל, האישה שנעזבה (וכבר לא נראית אותו הדבר), המשפחה שהתרחבה בידיעתם וגם בלעדיה, והצבא העיקש שמהר מאוד יחטוף אותם שוב לטובת חדר החקירות בזיכרון יעקב.

כל חייל וההתמודדות הפרטית שלו: נמרוד (יורם טולדנו) חוזר לאשתו (יעל אבקסיס) ואל שני ילדיו שטרם הספיק להכיר, הוא מבקש לחזור לחיי השגרה הכי מהר שאפשר, ולכן צפוי שיהיה העקשן בחדר החקירות. אורי (ישי גולן) חוזר לאשתו (מילי אביטל), שבינתיים התחתנה עם אחיו ונולד להם ילד, ועמיחי (אסי כהן) שלא חוזר בחיים אלא בתור רוח רפאים אותה מדמיינת אחותו (עדי עזרוני).

אחד החיילים חוזר לאשתו שבינתיים התחתנה עם אחיו ונולד להם ילד. "חטופים"
 


הפרק הראשון סיפק שלל קונפליקטים לא רעים בכלל (לעיתים מעט קיצוניים – כדי שלא ישעמם כמובן) וסצנות מעניינות ומותחות, מלווות בשחקני מפתח שעתידים לבנות את העלילה: איש הקשר של הרשויות עם משפחות החטופים (נבו קמחי) שמפתח יחסים עם אחותו של עמיחי (החטוף שלא חזר בחיים) ועתיד לגלות את ההזיות שאינה יכולה להדחיק. החוקר מטעם משרד הביטחון (גל זייד) - ליהוק מצוין לחוקר הפסיכוטי חסר הרגישות שבכל הכוח ינסה להוציא מהחטופים את המיץ (סודות האויב). המשולש הרומנטי בין אורי, אשתו ואחיו כשבעצם אורי יודע עליו כבר מימיו בשבי אך מנסה בכל כוחו להדחיק, והפלאשבקים הקשים מתוך השבי שצצים ומשבשים את הניסיונות למהלך חיים תקין.

עם זאת, אי אפשר להתעלם מחוסר האמינות בכמה חלקים בפרק הראשון, שספגו לא מעט ביקורות וככל הנראה ימשיכו לספוג את הביקורת (שמגיעה להם). מתברר שגם "חטופים" רוצה להראות את הנוער הישראלי כאדיש, סגור ולא אכפתי. המשחק של ילדיו של נמרוד בסדרה גרם לי למבוכה קלה ("תגיד, אבא, אנסו אותך בשבי?") האם ככה באמת תתנהג נערה לאביה שנחטף? גם הסצנות הקלישאתיות של קפיצת צלם הפפראצ'י ככה סתם לתוך חצר המשפחה וההזיות והדמיונות של אחותו של עמיחי גרמו לי לפקפק במציאות שהסדרה מנסה לייצר.

הפרק השני הכניס אותנו אל מתקן החקירות בזיכרון יעקב. אותו מקום בו נמרוד ואורי יידרשו לספק תשובות לשאלות טורדניות רבות מצד מערכת הביטחון.הנוף המדהים שמחוץ למתקן לא מסגיר את מה שקורה בפנים, מה שנראה כסוג של חזרה אל השבי - גדרות התיל, שומרים ודלתות נעולות. לכולם ברור שייתכן כי נמרוד ואורי סיפקו לשוביהם מידע מודיעיני במשך שנים, והחקירה המאומצת שעברו, נועדה לגלות זאת. הסיפור מסתבך כשהגרסאות שהם מוסרים לפסיכיאטר סותרות, ומעלות חשדות. העקשנות שלו כל כך גדולה, עד שכבר לא ברור אם הוא בעד או נגד החטופים. כמה רחוק הוא מסוגל ללכת בשביל האמת?

לא מעט פעמים היינו כל כך קרובים להחזרתו של גלעד שליט
תצלום : מתוך ynet


גם משפחות החטופים ממשיכות בניסיון להתמודד עם החיים החדשים, לאחר הלילה הראשון עם אורי, נורית מעלה לעצמה זיכרונות מתוקים מהעבר, מתמודדת עם העובדה שהפכה להיות שיחת היום על היותה בוגדת ונראה שהזוגיות הנוכחית שלה נמצאת בסיכון. הגעגוע עשה את שלו. טליה, שצריכה להתמודד עם ילדיה הבעיתיים ועם בעלה שחזר באותו הזמן, נשברת רגשית, ויעל ממשיכה לדלג מהעולם האמיתי של השכול לעולם הדמיון וההזיות, כשרגע אחד היא הולכת למכון הפתולוגי בבקשה לראות את גופת אחיה, וברגע אחר היא הוזה אותו חי בסלון, ומדברת איתו.

הסדרה לא חוסכת ברגעי מתח, ושאלות שעוד לא קיבלנו עליהן תשובות: מה באמת קרה בשבי? מה נמסר לאורי במכונית רגע לפני עלייתו למטוס ארצה? מה אורי ונמרוד מסתירים? האם הם יצליחו להסתגל לחיים ולמשפחתם ובכך לצאת לחופשי באמת? כבר בבוקר שלאחר פרק הבכורה קיבלתי מייל ובו עצומה למען הורדת הסדרה מהמסך. המתנגדים מדברים על המושג הנטחן "הפצע הפתוח" שהיוצרים החליטו לחטט בו, חוסר הרגישות כלפי משפחות השבויים בעבר ובהווה, מניעים כלכליים ותוכן שיווקי.

בהמשך היום נתקלתי בשיח על הסדרה כמעט בכל מקום: החל מהסטאטוסים של "האנשים הפשוטים" בפייסבוק, שיחות סטודנטים במסדרונות המכללה, תוכניות החדשות בטלוויזיה וברדיו, וגם ציטוט של נועם שליט חזר לכותרות אחרי הרבה זמן שלא אוזכר. נכון, היה תוכן שיווקי בולט, מדובר בערוץ מסחרי, ואין אחד שלא חשב על משפחת שליט או ארד בסצנות ההתעללות בשבי, אך מה שבטוח - הסדרה עשתה שירות מצוין ביכולתו של המדיום הטלוויזיוני לייצר דעת קהל ולהעלות את המודעות לנושא החטופים מחדש לרחוב הישראלי.

אם נתעלם לרגע מהשחקנים המוכרים, המשחק שאולי לא משכנע בחלקו והצילום והסאונד ההוליוודיים יש לסדרה הזאת כוח לא מבוטל. היא מספרת סיפור כואב על נושא חזק וטעון, והיא זאת שגרמה לנו להתרגש מחדש ולקוות שאולי היום המיוחל של שבוי אמיתי אחד יתרחש שוב גם במציאות.

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
3 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
1. זוית מעניינת
עוז 16.03.2010
 
 
2. בהחלט מעניין
רינת 16.03.2010
 
 
3. מפתה לראות
נגה 22.03.2010
 
 
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©