הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
אכן מראות קשים
 
מה שהתחיל בניסיון לבצע משימה עיתונאית רצינית, נגמר בשלוש שעות המתנה, מדפים שבורים ומוכרת שיובאה במיוחד מאירופה. כאן ניצן ארד, H&M ישראל
מאת ניצן ארד | 06.04.2010
 

מאחר ומאז שעברתי לתל אביב אני מנהלת חיים שטחיים ורדודים לחלוטין שמחתי שסוף סוף נפל לחיקי לעסוק בנושא בוער שיאפשר לי להראות את הצד העמוק שבי. בתור עיתונאית חוקרת ואמיצה יצאתי לבדוק את התחום שמעטים נגעו בו - נשים בשדה הקרב.

כן, במאה ה-21 נשים בישראל הן לוחמות ללא חת, מוצבות בחזית. הן יגנו האחת על רעותה מפני אלימות אקראית, יסכנו את חייהן למען המטרה. בישראל המילה מלחמה מהווה חלק בלתי נפרד מהשיח הלאומי, ונדמה כי נשות ישראל התכוננו זמן רב לרגע הזה. וכמו בכל חוויה ישראלית אותנטית, במידה ובעתיד תיתקלי בחברה לחוויה, יעבור ביניכן ניצוץ של הבנה והזדהות, כאילו אמרתן, ללא מילים - כן, גם אני עמדתי שלוש שעות בתור ל-H&M. וכחלק מהתחקיר המעמיק, אני כותבת היישר מהחזית.

שעה ראשונה - מימיני ה"בורגר ראנץ'", מלפני - המון אדם. זיכרון מעורפל של שמש על עורי. הטלפון שלי מצלצל במעמקי התיק, אבל ידיי מחוצות כנגד גבה של האישה העומדת לפני. אני לא יכולה להפסיק את הצלצול, כל שנותר לי הוא לקרוא בגרון ניחר "הצילו" ולקוות שמישהו בראש התור יחשוב שאני מתעלפת, ויקדם אותי מהר יותר לעבר פתח הכניסה לחנות. שאם כבר מדברים עליה - מה קורה שם?, בעבור מה אני עומדת כאן כבר שעה? האם שוב האפליה מרימה את ראשה המכוער, ובמעבר הגבול המפריד ביני לבין פנים החנות מעכבים נשים שלא מחזיקות בכרטיס אשראי מנצנץ? האם עצם העובדה שעל הכרטיס שלי נכתבה שחור על גבי כחול המילה סטודנטית. תעצור אותי מלהיכנס? אני פה, כדי להגיע למסקנות חותכות ונוקבות. 

הם כנראה לא פגשו אישה ישראלית נחושה מעולם. H&M
 

שעה שנייה - גרוני ניחר והרעב מתחיל לתת את אותותיו. אני שומעת רשרושים אי שם מאזור תחילת התור ומגלה כי בחורה צעירה מחלקת דבר מה להמונים. חשבתי לעצמי בסיפוק, כי ככל הנראה מדובר בשעת ההאכלה. מאוחר מדי, בין המאכלים שחשבתי עליהם, גיליתי כי היא מחלקת מחזיקי מפתחות מוזהבים למי שצלחה את השעה השנייה שלה בתור. נאמנה לערכים העיתונאיים שלי, אני לא נופלת במקסם השווא הזה - מחברת בזריזות את מחזיק המפתחות לצרור שלי, וממשיכה קדימה נחושה מתמיד.

שעה שלישית - אני רואה לפני נקודת אור. אני לא בטוחה אם זו הארץ המובטחת או שמא אני כבר שוגה בהזיות. למרבה ההפתעה לא קורה משהו חריג בתור עצמו. ככה אנחנו, הנשים, נושאות את הכאב בגבורה. בשעה הרביעית הגיע רגע הגאולה. אני עומדת בכניסה, כשמולי מוכרת שיובאה ממדינה אירופית כלשהי לפתיחת החנות. אני לא יכולה שלא לגחך בבוז. הבחורה הבלונדינית הכחושה עם ההבעה ההמומה שעל פניה לא תעצור אותנו, נשים שייבשו במו ידיהן את הביצות, שעמדו בראש מדינה. אמא לשלושה עומדת לידי ערוכה בעמדת קרב, מבט של רצח בעיניה. אנחנו מקבלות את האישור להיכנס ושועטות פנימה.

H&M חשבו שהם באים לכבוש את ישראל, אך הם לא פגשו אישה ישראלית נחושה מעולם. איזו תחושת כוח מסחררת, כמו סצינת קרב בהילוך איטי. אני מספיקה לקלוט במבטי את שדה הקרב. כמה הרס, כמה קורבנות. המדפים בחנות שבורים, ריקים מסחורה. מוכרת צעירה ממררת בבכי בפינה. הקרב מר והוא עוד לא הסתיים - אני חוטפת תיק מפוספס שזרוק בפינת החדר במחיר של 19.90 ודוחסת אותו אל תוך שקית עם לוגו החנות. ניצחתי. אנשי ה-H&M לא הבינו מה עומד מולם. חיות אדם, כלומר, נשים אמיצות ולוחמניות. אני נעמדת בתור לקופה. מימיני - קולב מרוסק, מלפני - המון אדם. אכן, מראות קשים מאוד מהשטח. ובחזרה אליכם באולפן מיקי ויעקב, כאן ניצן ארד, H&M, ישראל.

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
6 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
1. איך לא ברחת משם? אכן גבורה
שרון 07.04.2010
 
 
2. איזו גבורה !
נוגה 07.04.2010
 
 
3. מעולה
חנאן 07.04.2010
 
 
4. גדוווולללל
קיסרית... 07.04.2010
 
 
5. מגניב!
רותם 07.04.2010
 
 
6. כמה נכון
יעל 07.04.2010
 
 
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©