הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
לא, אני לא אישה
 
חברי להקת "פאות קדושות", זכרים לכל דבר ועניין, לימדו את ענבר בר-יהודה מהו דראג, וכמה קשה להוציא סטריאוטיפים אחרי שהתיישבו בנוחיות
מאת ענבר בר-יהודה | 09.04.2010
 

בבית קפה תל-אביבי, בשעת בוקר מוקדמת, יובל אדלמן וטל קלאי מספרים לי שאפילו בחלומות הכי פרועים בילדות הם לא חלמו להיות מלכות דראג. קלאי זוכר שהתחיל להופיע כבר בגיל 16 ואדלמן התלהב מ"בנות פסיה" ולא ידע להסביר למה. אם להודות על האמת לצפות בחבורת גברים משעשעת, מרקדת ושרה בבגדי נצנצים ופאות גדולות מהחיים, זה מחזה די מלהיב. אדלמן מספר שיש נשים שרוצות להיות בעצמן דראג, רק כדי ללבוש את התלבושות הססגוניות. קלאי אמר שהן כנראה גרוזניות, אני אמרתי כנראה פרחות, אבל זה לא המקום או הזמן להיות קטנוניים.

אדלמן וקלאי הם חלק מלהקת הדראג "פאות קדושות" שהחלה את דרכה ב- 2004. חברות הלהקה הצבעונית הזו הן טלולה בונט (קלאי), ציונה פטריוט (אדלמן), גילנה פור דה ברה (גיל נוה), קיארה דופלה (ליאור כהן) ודיווה די (דני יאיר). כמו רבים, גם אני נחשפתי לראשונה ללהקה כשהיא השתתפה בדרמה "תמיד אותו חלום" של הבמאי איתן פוקס והתסריטאית שירי ארצי, ששודרה ב-HOT3.

היא מופיעה שם כחלק מסיפור המשנה לעלילה הראשית ואף מבצעת במהלכה שני להיטים: "זאת המסיבה" ו"הרקדן האוטומטי". בצורה מבריקה הצליחה הסדרה להציג את הדראג כפי שהוא באמת - מקצוע ולא דרך חיים. זה המקום להדגיש, הדרך השטחית שבה רבים מגדירים את המונח "דראג" אינה נכונה ומבלבלת בין אמנות במה שלשמה התכנסנו, לבין שתי תופעות אחרות האחת קרויה "קרוס-דרסר" (בעבר "טרנסווסטיט") והשנייה, "מגלמי נשים".

ה"קרוס-דרסר" הוא אדם המרגיש צורך להתלבש מדי פעם בבגדי המין השני. תופעה זו נפוצה יותר אצל גברים. קרוס-דרסרים מבקשים רק להתנסות בתחושת המין השני, רצון שמוגבל למעשה הלבוש בלבד. "מגלמי נשים" בדומה לאמני דראג, מופיעים על במה כנשים, אך בניגוד להם, ביסוד הופעתם קיים אלמנט של רצון לחקות את בן המגדר השני חיקוי אמין ומושלם ככל האפשר. לעומתם, ה"דראג" היא בעצם סוג של אמנות במה. הופעת ה"דראג" מאופיינת בתלבושות גדולות מהחיים והתנהגות מוחצנת ומתריסה. אמן הדראג אינו מנסה להסתיר את העובדה שהוא מחופש.

כמו כל שחקן, אחרי שמורידים את האיפור, הפאה והבגדים, חוזרים לשגרה. ציונה פטריוט
 

אדלמן התגלגל לדראג בטעות. היה לו מסלול אחר בחיים, הוא בכלל למד תואר ראשון בתקשורת ועבד במשרד פרסום. "זה התחיל מסתם הופעה במסיבה של חברה, ומשם זה התגלגל. אין שאלה למה אני עושה את זה, כי זה לא בא ממקום של להוציא אותי אישה, כי אני לא. למרות כל האיפור המוגזם, אני לא מנסה להיות כמו אישה, הכי רחוק מזה. זה נורא כיף, זה צבעוני וגדול מאוד מה שנותן לך אפשרות להרבה יותר, אפשר להשתולל עם הדראג". מסביר אדלמן.

קלאי מהנהן בראשו לאות הסכמה ומספר שכנער, הוא הופיע לראשונה בתור דראג במסיבת פורים ונמשך לזה, ולכן היום הוא עוסק במשחק. אך גם הוא, רואה בדראג מקצוע ולא כסממן להרגשה פנימית ועמוקה. ככלל, להקות הדראג בארץ אינן מפורסמות ומוכרות, אבל בכל זאת יש להקה אחת שהצליחה לפרוץ סדק בחומה, ולחדור לתוך לב הזרם המרכזי בתרבות הישראלית  -  "בנות פסיה".

ההרכב הוקם ב-1996 על ידי איציק כהן, אלחי לוי, גיל צ'רנוביץ ובועז פייפר, בוגרי החוג לתיאטרון באוניברסיטת תל-אביב. הארבעה התגלגלו לעניין במקרה אחרי שהעלו הופעת דראג בפורים שגרפה שבחים רבים, זיהו את הפוטנציאל ויצרו מופע קומי שלם. הלהקה הוציאה אלבום בשם "לא יכול להיות", הופיעה בפינה קבועה בתוכניתו של אמנון לוי "סוגרים שבוע" בערוץ הראשון והשתתפה במחזמר "הכול אגדה" לצידה של כוכבת הילדים אז, מיכל ינאי. לבסוף, ב-2001 לאחר סכסוך משפטי בין כהן לשאר חברי הלהקה, הם נפרדו וכל אחד פנה לדרכו.

במשך השנים הקהל הישראלי התרגל לראות דמויות נשיות משוחקות על ידי גברים, אומנם לא תחת הכותרת של דראג, אבל באופן לא פחות גרוטסקי. בין היתר היו אלו חברי "זהו זה!" עם הפולניות שנכנסו לפנתיאון הישראלי והייתה גם הדמות של "תקווה" שהיא בעצם גורי אלפי, מהצמד אסי וגורי. אפילו הדור הצעיר זכה לדמויות נשיות שמשוחקת על-ידי גברים בדמותן של "פריצי" ו"מאשה" שמשוחקות על-ידי רועי בר נתן. אך למעט "בנות פסיה", דראג אמיתי כמו שמציגה להקת "פאות קדושות" עדיין לא פרץ למרכז המודעות. "אומנם עוד לא הגענו למיינסטרים, אבל בסופו של דבר הופענו בסדרה "תמיד אותו חלום", השתתפנו במשדר של "ביפ פראטי האוס" ואני גם השתתפתי ב"ביפ קומדי האוס". ככה מתחילים" אומר אדלמן. "ההשתתפות בסדרה זה להתחיל מהטופ מבחינתי", מדגיש קלאי.

הדרך השטחית להגדרת ה"דראג" מבלבלת בין אמנות במה לתופעות אחרות. טלולה בונט
 

מופע הדראג של "פאות קדושות" התחיל כקומי גרידא, שהרי אי אפשר להתחפש לנשים ושיצא מזה משהו לא מצחיק. אבל עם הזמן, הלהקה מתמודדת במופע גם עם חומר רציני יותר כמו השיר "מהו גבר בשבילכם". כדברי אדלמן: "אנחנו לוקחים את המופעים למקומות מגוונים, פעם שיר עצוב ופעם שיר שמח. יש לנו מופע בידורי, ויש מופע של קברט". אך בין אם ההופעה רצינית או מצחיקה, בבר מצווה או בחתונה, ההרגשה של השניים בסוף ההופעה היא בדיוק כמו של שחקן רגיל -  אחרי שמורידים את האיפור, הפאה והבגדים, חוזרים לשגרת החיים. אך בתור דראג, הם מרגישים משוחררים להשתולל עם הדמיון. "זה כמו בפורים, מי שעם מסכה, מרשה לעצמו הרבה יותר, בסטנד אפ של דראג, מצפים מאיתנו לדבר על סקס", מספר קלאי.

לשניהם יש מסר מאוד ברור: אנחנו שחקנים. שחקנים שעושים דראג, זאת עבודת במה. אין מאחוריהם מסר לשחרור הקרוס-דרסרים באשר הם. "אני לא שחקן שמופיע בדראג, אני שחקן שעושה דראג, זו העבודה שלי. יצא שאני עושה דראג", מדגיש אדלמן. חשוב לו לשוב ולהבהיר שהוא לחלוטין לא נהנה מתהליך המהפך לאישה, לא מהמחוך ולא מהשמלה או מנעלי העקב, אבל אם יש דבר אחד ברור שאיתו אני יוצאת מהפגישה איתם הוא ששניהם עוסקים במקצוע שגורם להם להיות מאושרים.

אני מודה, גם אני חטאתי באמונה שהעיסוק בדראג, עונה על צורך פנימי, רצון מיני נסתר להיות נשים. אבל השיחה עם אדלמן וקלאי פקחה את עיניי והעמידה אותי על טעותי. האם זה לא מה שכולנו רוצים בסופו של דבר? להיות מאושרים, לעבוד במקצוע שגורם לנו לחייך, ולהרגיש שהחיים שלנו לא סתם חולפים.

אם עד כה הערכתי והערצתי את חברי "פאות קדושות" על האומץ שלהם לקום ולעמוד מול קהל של זרים כחבורת נשים, עכשיו, אני מעריכה אותם גם על האומץ לעשות משהו שגורם להם להיות מאושרים וממליצה לכם בחום, לנסות ולצפות באחת ההופעות של חברי הלהקה ביחד או בנפרד. בימי ראשון ציונה פטריוט מופיעה ב"רוסו בר" בראשון לציון, בימי שני קיים ליין הופעות במועדון ה"שושן" בירושלים, בשלישי תוכלו לתפוס אותם מופיעים ב"אוויטה" וברביעי במועדון "הסטייג' "בתל אביב.

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
0 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©