הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
עושים שוק
 
האווירה המוטרפת בקניונים עם התורים והדחיפות והבגדים הזרוקים, מזכירה למור הדר חלוקת מזון בעולם השלישי. היא מבקשת שנעצור שנייה, ונפסיק להיסחף
מאת מור הדר | 10.04.2010
 

נעליים פזורות על הרצפה מעלות בי חלחלה, בגדים זרוקים בכל פינה, אנשים צועקים, תינוקות בוכים, תורים ארוכים משתרכים מכל עבר, מה שנראה כמו חלוקת מזון במדינת עולם שלישי. ואני רק מביטה סביב, מסרבת להאמין למראה עיני. יום שישי בצהריים. ברשקה. קניון רמת אביב. ישראל. 2010. מי היה מאמין שנגיע למצב כזה? רק לפני חודש גם אני, כמו כולם נדהמתי מאירוע הפתיחה של H&M. בשעתיים הראשונות הספיקו 7,000 מבקרים לקחת חלק בהילולת הפראים שהתרחשה שם. הבאז, שהתחיל חודשים לפני הגעתה של ענקית הביגוד השוודית, תפס תאוצה והחל מאותו יום הפך לשיחת יושבי בתי הקפה בתל אביב, בהם ביקרו את האירועים הקשים.

הזדעזעתי לראות בטלוויזיה את מה שחשבתי שלעולם לא יגיע לכאן. תרבות שופינג שהולכת ונעלמת רק מבטאת את מה שפחדנו לומר שנים. אט אט ומבלי שנרגיש, תרבות השוק הולכת ונכנסת אל לב לבה של החברה שלנו. במקום לראות בסיבוב הקניות המסורתי סוג של פורקן או בילוי, אנחנו מוצאים את עצמנו סובלים, עצבנים וחסרי סבלנות בכל מה שנוגע לרשתות הגדולות. אף פעם לא הייתי חסידה גדולה של קניות ברחובות קטנים, חנויות בוטיק ייחודיות או שווקים זולים עם מציאות. תמיד העדפתי מרכזי קניות ממוזגים, חנויות עם שמות שניתן לבטא בקלות וחלון ראווה עדכני ואטרקטיבי.

בשעתיים הראשונות הספיקו 7,000 מבקרים לקחת חלק בהילולת הפראים שם. H&M
 

חיפוש אחר השמלה השחורה המושלמת נראה לי כמו מטרה נוחה בה כל האמצעים כשרים, כל עוד מסע החיפושים כולל חברה נאמנה, כרטיס אשראי ובעיקר - חנויות מרווחות וגדולות. חנויות כמו "טופ-שופ", "זארה", "פול אנד בר", "מנגו" יודעות את העבודה ועונות על צרכים של בחורה ישראלית ממוצעת. ניתן למצוא בהן פריטים לכל מטרה, ולמרות הסיכון שבלבישת פריט שאולי תראי גם על מישהי אחרת, נראה שזה שווה לאור העובדה שאת הטעם האישי שלך אף אחד לא יכול לחקות.

בתקופה האחרונה משהו השתנה כאן. לא בכדי ב"ארץ נהדרת" הציגו את המציאות לגבי התנהלות אנשי השירות ברשתות מצליחות. נדמה כי עכשיו, יותר מתמיד התחלנו לזלזל. אנשים קורעים חולצות מקולבים ולא אכפת להם להשאיר ערימת בגדים מעוכה על פינה בחדר ההלבשה. לצורך הגילוי הנאות, אני אף פעם לא נגעתי במקופלים, גם לפני שנולד המערכון. אז נכון, לא מדובר כאן באיזה פריט הוט-קוטור שיש לטפל בו בכבוד הראוי לו, אבל עדיין אני לא חושבת שיש איזושהי סיבה בעולם להתייחס לכל חוויית הקניות בכזו קלות ראש.

יש שיגידו שאני שטחית, כי ישנם אנשים שאפילו מה ללבוש אין להם. אני מודה, לא פעם חטאתי בתיק חדש גם כשלא היה לי כסף לשלם עליו או בנעל חדשה רק כי בצבע הזה עוד אין לי. אבל דווקא בגלל זה אני מרגישה שאין לי ברירה וזהו תפקידי לצעוק שמשהו נוראי קורה כאן. יש כאן תופעה מאכזבת שחייבת להיפסק. כולנו חלק ממנה, אם נרצה או לא נרצה. רמת ההשפעה של העדר חזקה מאין כמוה רק חבל שהפנאטים שבינינו הם אלה שנבחרו להוביל.

שישי בצהריים, אני חוזרת מותשת מעוד יום עבודה, כשחברה טובה מתקשרת ומפצירה בי להצטרף לסיבוב קצר בדיזנגוף סנטר. אני שוקלת את ההזמנה ומסרבת בנימוס. שישי בצהריים שלי לנצח ייתפס כיום של חגיגית הקפיטליזם במרכזי הקניות הגדולים, אך לעת עתה אני לא מתכוונת להתקרב לשם עד שאדע שהעניינים חזרו למסלולם, בינתיים עד הקיץ את שישי בצהריים אני אעביר במיטה.   

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
9 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
1. טו-אוב
האחות הגדולה 12.04.2010
 
 
2. אכן תמונות קשות
סחי-סחי 13.04.2010
 
 
3. יום שישי
חמישיסטית 13.04.2010
 
 
4. באבי
מעולה! 13.04.2010
 
 
5. את מדהימה !!!
דניאל 13.04.2010
 
 
6. לא במקופלים
ויוה לאס בלאנקוס 13.04.2010
 
 
7. פדיחה לאומית
מעריצה אלמונית 13.04.2010
 
 
8. את אדירה!
just me 13.04.2010
 
 
9. מסכימה איתך
ב---צ 13.04.2010
 
 
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©