הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
תשובה מהודו
 
דווקא בחו"ל, כשהיא קודחת מחום וסביבה אנשים שהיא לא מכירה, הצליחה מור הדר להתחבר ליהדות
מאת מור הדר | 19.04.2010
 

את הטיול הגדול התחלתי בוויאטנם, מיד אחריה באה לאוס, טעימה מקמבודיה, לא מספיק מתאילנד, עצירה מדהימה בנפאל, ולקינוח - הודו. אח, הודו, הודו. אומרים שיש לה את היכולת להוציא ממך דברים שכבר הספקת לשכוח איפשהו במהלך הדרך. היופי של טיול ממושך הוא בזה שהוא כולל הרבה חברים, המון תובנות וגילויים עצמיים, ובעיקר בריחה מכל מה שקשור לארץ, למשפחה, לשורשים ולאנשים היקרים שהשארת מאחור. ניסיון להתמודד עם השדים הפנימיים, ניסיון לגלות מי את ומה באמת חשוב לך.

מנאלי. הודו. יוני 2008. חוסר אונים, 39 מעלות חום, כאב גרון משתק והמון אנטיביוטיקה שמציפה את כולי. אני שוקעת בהזיות, ומתוך מיטתי הזרה אני מושיטה יד אל הספר שהתחלתי לקרוא רק לפני כמה ימים. "מקימי" מאת נועה ירון, עוד אחת שהייתה סלב מתישהו בשלהי שנות ה-90, איבדה את הדרך תוך כדי צריכת סמים מוגברת, מסיבות אינסופיות, גברים שמתחלפים כמו גרביים והמון בלבול. מתוך כל זה היא הצליחה למצוא את האור, והחליטה לחזור בתשובה ובכך לסיים את סאגת הטומאה הגדולה של חייה.

אף אחד לא באמת חבר מהבית, לא מכיר אותי באמת ולא פה בשבילי. רישיקש
 

אני לא באמת קונה את זה, אמונה ואלוהים אף פעם לא היו כוס התה שלי. לא פעם אף סלדתי בפומבי מכל מה שמתקשר לסם הנוראי הזה - דת, שבעיני הוא המפתח לכל הרוע והמלחמות בעולם כולו. כי יהודי בדיוק כמו המוסלמי הוא סתם כינוי שמדביקים האנשים האכזריים ששולטים בעולם, אלו ששמים את עצמם מעל כולם ומכנים את עצמם  שליחי האל. אני בהחלט יכולה להבין את אלו שנאחזים בדת, אבל אף פעם לא אתחבר אליהם. כך לפחות חשבתי.

הכל התחיל מידיד ותיק שפגשתי עוד ברישיקש, שניסה לשכנע אותי להחליף איתו ספר, ואני לא הייתי מעוניינת לקרוא את "מקימי" לא היה לי חשק להטפות מוסר, ובטח שלא לקרוא על סיפורי חזרה בתשובה של כופרים לשעבר. אולי כי אני כופרת בהווה. סירבתי לו בנימוס והמשכתי הלאה.

חודש מאוחר יותר, נפרדתי משתי חברות שליוו אותי בחלק לא מבוטל של הטיול. הן ארזו בשתיקה ואני רק חשבתי לעצמי שעכשיו אני נשארת פה לבד, אומנם מוקפת עשרות ישראלים, אבל אף אחד לא חבר מהבית, אף אחד לא מכיר אותי באמת, אף אחד לא פה בשבילי. הן משאירות לי המון זיכרונות ושני ספרים. אנחנו מחליפות חיבוקים ונשיקות, ובלי לשים לב הן כבר במטוס בחזרה הביתה.

ואני? נשארת עם הספרים. מעיפה מבט חטוף על המיטה עליה הם מונחים ונדהמת. נועה ירון, מה את רוצה ממני? אני לא רוצה לקרוא אותך, את לא מעניינת אותי והסיפור שלך לא מוצא חן בעיני. אני חוזרת ואומרת לעצמי לא פעם, זה לא בשבילך, זה סתם שטויות. אנטי זה אנטי ואין צורך להתגמש, בטח לא בחו"ל. כנראה שזו הייתה טעות. אני אורזת את חפצי ובלית ברירה ו"מקימי" עובר איתי לגסט-האוס הבא.

לקרוא את מצוקתה

כשדלקת גרון נוראה משביתה אותי למשך כמעט ארבעה ימים, אנשים באים והולכים, מטפלים בי וממשיכים בדרכם, מכולם נועה ירון הכי עוזרת. היא מספרת בקול בוטח את סיפורה, לא מטיפה, לא מנסה לשכנע אלא פשוט מעבירה בדרך כה צנועה את שעבר עליה. איך מהתחתית של התחתית היא הצליחה לעמוד על הרגליים, ולמצוא את הסיבה שמביאה אותה לקום בבוקר. מעניין, סוחף ואפילו אני, הספקנית שבסקפטים, מצליחה לקרוא את מצוקתה בין השורות.

יום שישי אחר הצהריים. אני עדיין חולה. מאבדת את שפיותי לאט אך בבטחה. פרק אחרון, עוד שלושה עמודים אני מסיימת את הספר. גברת ירון עומדת תחת החופה עם בחיר ליבה, ומסיימת תהליך ארוך של חיפוש עצמי וחזרה בתשובה, כשבאותם רגעים ממש מחוץ לחדרי, עומד דודו, חבר לטיול. הוא לובש חולצה לבנה, אוחז בספר תורה וממלמל דברי קודש לקראת כניסתה של השבת. הוא מתנועע כמו בטראנס וקורא בקול רם מילים שהיו זרות לי, ועכשיו נשמעות כל כך מוכרות. במקביל, נועה מגיעה לשיאה.

היא מבינה שזה מקומה בעולם ושאין צורך לחפש יותר תשובות, כל השאלות נענו, ובנקודת הזמן הזו היא הכי מאושרת בעולם. דודו ממשיך בתפילתו ואני מתחילה לדמוע. לפתע, אני מוקפת בכל האמונה שאי פעם אחזה בי. מצד אחד "מקימי", מצד שני תפילה לאלוהים שנשמעת רלוונטית יותר מתמיד. זו הייתה חוויה עוצמתית שמעולם לא חשתי דומה לה. אני מצטמררת, מחזיקה את הספר קרוב לליבי ומבינה שדווקא  בניכר, רחוקה מכל מה שמכונה יהודי אני סוף כל סוף מצליחה להתחבר ליהודייה שבי.

בחזרה לעמוד הראשי של הפרויקט

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
9 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
1. כיף לקרואאא
דני 20.04.2010
 
 
2. וווואוווו
מבולבל 20.04.2010
 
 
3. OMG
ביג סיס 20.04.2010
 
 
4. :)
חני 20.04.2010
 
 
5. LIKE LIKE LIKE
גל 21.04.2010
 
 
6. ממש התחברתי
איל אוהב ישראל 21.04.2010
 
 
7. ההרגשה ש..
אייל 21.04.2010
 
 
8. מקסים......
איילת יונס 03.05.2010
 
 
9. וווואוווו
מורנג'י 18.05.2010
 
 
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©