הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
מי אנדרדוג
 
בטיול ג'יפים באוסטרליה, הפתיעה נערה מגרמניה את יפעת בצלאל בשאלה שגרמה לה להיות גאה ביהדותה
מאת יפעת בצלאל | 20.04.2010
 

כשהשתחררתי מצה"ל לפני יותר משלוש שנים, יצאתי אל ה"טיול שאחרי" לאוסטרליה הרחוקה. מהדברים המיוחדים ששמעתי על כל מפעל הטיול הגדול, בלטה במיוחד האפשרות להכיר בני נוער מכל העולם ולחוות איתם את המסע, למרות שאצלם הוא לא בדיוק מסמל את היציאה לאזרחות.

החלטתי שלאינטראקציה יהיו חוקים משלה, ועד כמה שארצה להיות שגרירה של רצון טוב, שמעתי על מספיק מקרים של אנטישמיות כלפי צעירים יהודים ברחבי העולם, ולכן הבטחתי לעצמי לא להיכנס עמוק מדי לתוך נושא הדת או לתוך הקונפליקטים שעסקנו בהם אז בארץ. יהיה הכי טוב אם בכלל כל זה יונח בצד ויישכח למשך תקופת הטיול. אבל ערב אחד זה קרה. נערה אחת בת גילי מגרמניה גרמה לי לחוש בזהות היהודית שלי יותר מאי פעם.

בבוקר של היום הראשון לטיול, עלינו בקבוצות על ג'יפים לעבר שלושה ימים של קמפינג באי מבודד. בקבוצה שלי היו צעירים מגרמניה ודנמרק. אף אחד לא הראה התלהבות מיוחדת כששמע על הפרטנרית הישראלית , ובנוסף השפה האנגלית, שהייתה די שוטפת אצל כולם חוץ ממני, הפכה אותי, במידה מסוימת, לאנדרדוג. ביום השני לטיול הקרח התחיל להישבר, ולאט לאט הפכנו לקבוצה מגובשת. למען האמת, אפילו מצאתי את עצמי מספרת על השירות הצבאי שלי. ראיתי בכך משהו בלתי נמנע, בכל זאת זה מה שעשיתי בשנתיים האחרונות בחיי. השיח היה קליל, אף אחד לא דיבר על אמונה או על פוליטיקה, ואותי זה שימח מאוד.

הבטחתי לעצמי לא להיכנס עמוק מדי לתוך הקונפליקטים מהארץ. אוסטרליה
תצלום : sxc

בערב, תוך נסיעה ארוכה ושגרתית לאתר הבא, סטפי, הבחורה מגרמניה ביקשה לשאול אותי שאלה. היא הסתכלה לי ישר בעיניים ושאלה במלוא הרצינות - "אתם כועסים עלינו? על גרמניה של היום?" סטפי שברה את הכלים. אני מאוד הופתעתי. נוצר מצב בו היא גרמניה ואני ישראל. איך היא לא מתביישת? איך ייתכן שלצעירה גרמנייה, דור שלישי שאחרי השואה אכפת מה הנוער היהודי חושב על גרמניה העכשווית? ומה אני אגיד לה? כשכל אותם רגעים עוברות לי בראש התמונות שכל אחד היה חושב עליהן, אך מולי יושבים שלושה בני נוער גרמנים שכל כך נהניתי איתם עד עכשיו?

אז התברר לי שמהרגע שעליתי לג'יפ והצגתי את עצמי כישראלית, נעשה הקישור, וסטפי, שכנראה לא הרגישה בנוח, רצתה לדבר על כך, לקלף את השכבות שנעוצות בעובדה שיושבים כאן שני עמים עם היסטוריה משותפת, אך במטרה להתרכז בהווה. התשובה שלי כמובן הייתה שלא, אין לי שום כעס כלפיה או לאף אדם גרמני תמים (אפילו אם לי יש קשר משפחתי לזוועות, ולו יש קשר משפחתי, אך מסוג שונה לגמרי).

לא יכולתי להתעלם מהרגשת החוזק שהיא הכניסה בי, גם אם היא לא שמה לב לכך. גרמניה של היום יודעת וזוכרת. הם לומדים בבית הספר, מציינים את יום השנה, ורובם מגנים את מה שהתחולל. הפכתי לגאה ביהדות שלי, שכבר ממש לא רציתי להחביא. אכפת להם מאיתנו, גם אם עברו יותר מששים שנה, אכפת להם שנדע שהם יודעים, זוכרים, ואפילו מעט מתביישים. אני חושבת שאזכור את סטפי תמיד, על ששברה לי מיתוס ישן של חוסר אכפתיות מצד העם שלה, והיוותה לי נקודת חיבור עם הזהות שלי, שהפכה להיות חזקה וגאה.

בחזרה לעמוד הראשי של הפרויקט

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
10 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
1. ואו, יפעת, הצלחת לרגש!
רינת 20.04.2010
 
 
2. גאווה
יוליה 20.04.2010
 
 
3. ממש יפה
גדי 21.04.2010
 
 
4. גאווה ישראלית
ש 21.04.2010
 
 
5. מדהים יפעתי
רחלי 21.04.2010
 
...
יפעת 21.04.2010
 
 
6. מרגש מאוד
שקד 21.04.2010
 
 
7. מענין מאוד!
דוד יעקב 22.04.2010
 
 
8. מוכר לי ...
רחלי אנקר 22.04.2010
 
 
9. מקסים
ש 22.04.2010
 
 
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©