הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
הצהרת כוונות יפת נפש
 
אילפו אותנו להאמין שאנחנו דור שטחי ואדיש, שלא מוטרד מכלום חוץ מאייפון ואלכוהול. אז מה הפלא שהמקסימום שאנחנו עושים למען גלעד שליט הוא לגלוש בפייסבוק וללבוש לבן? ניצן ארד רוצה לפעול אבל לא יודעת איך
מאת ניצן ארד | 02.05.2010
 


>>>  העמוד של "הזיקית" בפייסבוק


קמתי בבוקר, לבשתי חולצה לבנה, ישבתי ברחבה על הדשא בחום נוראי (אחרי הכל, אני מפגינה פוליטית, אז העובדה שסבלתי בחום רק מוסיפה למאבק), והקשבתי לנועם שליט מדבר על הבן שלו. בעולם אחר, הוא היה אמור להיות עכשיו על הדשא לידי. בשבוע שעבר עשיתי משהו למען המדינה שלי והייתי מאוד גאה בעצמי.

סביבי היה המון סטודנטים דומם, לבוש לבן, שמחא כפיים בעמידה לנועם שליט אחרי שדיבר, שהתרגש, ששר בהססנות עם לאה שבת כי לא היה בטוח שזה הולם לשיר. הבטתי בהמון הזה בגאווה בלתי מסותרת על הצעירים שהשתתפו בהפגנה, והרגשתי כאילו שיניתי את גורלו של גלעד שליט במו ידי. רק לאחר שסיפרתי לאבי בזחיחות על איך הדור שלי לא אפאטי כמו שחושבים, ואפילו יצרתי תזה שלמה על איך הדור שלו יושב מסואב מול מסך הטלוויזיה ונואם על מה ואיך צריך לעשות, על איך וכמה הם עשו טוב יותר, נפל לי האסימון.

הבעיה איתי ועם שכמותי היא לא שאנחנו לא רוצים לעשות או לפעול, אלא פשוט ובעיקר, שאין לנו שום מושג מה לעשות. אנחנו פשוט אבודים בים של עומס תקשורתי אדיר, עם רצון טוב וסטטוסים בפייסבוק, ונדמה לנו שאנחנו משנים משהו או שנדמה לנו שלא משנה מה נעשה, לא נשנה כלום. זה מבלבל. ואני מבולבלת. הרי לאורך ההיסטוריה, רוב המהפכות התחילו בצעירים, אותם אנשים שבערה בהם התשוקה לשנות משהו. גם היום אנחנו רוצים אותו דבר.

הדור שלי מנומנם קמעה, אבל אני לא חושבת שהוא אדיש. נועם שליט
תצלום : ‎Sharona Shmunis‎

אחרי הכל, מי לא כתב לאחרונה בסטטוס בפייסבוק שלו "גלעד שליט עדיין בשבי"? התשוקה שהניעה את קודמינו בתפקיד וחרכה בלהבות חוקים, מחדלים ושאר עוולות, הפכה לזרזיף עשן שניצת רק בגלל שאנחנו מקישים על המקשים חזק מדי, בדיוק כפי שאני עושה עכשיו.
הבעיה היא שבסופו של יום אני נותרת עם השאלה, אז מה כן לעשות? הרי בתחילת היום הייתי מהפכנית פוליטית אמיצה ובסופו, נותרתי סתם בחורה עם סטיקר מקומט ועליונית לבנה.

האם יש מישהו שיכול לומר לנו מה לעשות, מדריך מ-א' ועד ת'? הדור שלי אכן מנומנם קמעה אבל אני לא חושבת שהוא אדיש. אני חושבת שהוא רוצה שיגידו לו מה לעשות. אני חושבת שהנמנום נובע מאיזו תחושה שקיבלנו שאין לנו השפעה לגבי כלום, שהעובדה שאנחנו יכולים להצביע ולבחור לא אומרת שנקבל את מה שביקשנו.
הנקודה הכי עצובה בסיפור היא שכבר התרגלנו שמתייחסים אלינו כמו אל דייט זול, שמבטיחים לו הבטחות מפוארות על מגדלים באוויר ומטוסים שיחזירו שבויים, ולאחר שימוש זורקים אותנו.

אילפו אותנו להאמין שאנחנו דור שטחי ואדיש, שלא מוטרד מכלום חוץ מאייפונים ומפאבים, אבל העובדה שראיתי יותר מאלף אנשים לובשים חולצות לבנות ומתאחדים לרגע אחד של מחאה, מראה לי שיש רצון עז שרק יגידו לנו מה לעשות ונעשה את זה.
אולי אנחנו לא שורפי החזיות או משתתפי הצעדות של פעם, אולי אנחנו לא מותירים אחרינו שדות חרוכים, אולי אנחנו יודעים רק להקים קבוצות בפייסבוק שתפקידם להגיע לכמות מסוימת של גולשים שרוצים שישחררו את גלעד שליט, אבל אם זה הכוח שלנו, אז נוכל להשתמש בו.

הרי מישהו, מתישהו, יבין שם בשלטון שקבוצה של 800 אלף גולשים משולה היום לקבוצה זהה שצועדת. הקולות בה אולי דוממים ויכול להיות שהערה על גלעד בפייסבוק שווה פחות מצעקה אחת רמה, אבל עדיין, מאחורי כל "לייק" כזה, עומד אדם צעיר שזו ההצהרה שלו. השפה אולי שונה, אבל הכוונה נותרה כשהיתה.

רוב המהפכות התחילו בצעירים שבערה בהם התשוקה לשנות משהו. המכללה למינהל
תצלום : ‎Sharona Shmunis‎

יש אנשים בעם שרוצים שגלעד יחזור, שמבינים את המחיר ושלא רוצים שיחליטו עבורנו מה טוב לנו. יש משפחה בעם הזה שפלא שדעתה עדיין לא נטרפה עליה. יש חייל אחד חי, ומאחר שרובנו היינו חיילים (דגש על רובנו, אבל זה כבר דיון עצבני המיועד לפעם אחרת), גם אנחנו היינו רוצים שעלינו יילחמו ואותנו לא ישכחו. במקום ללעוג לנו ולצקצק בשפתיים שאנחנו רק יודעים לנסוע כדי להריע לאלירז מ"האח הגדול", תגידו לנו עם מי לדבר ומה יעזור. מבולבלים? גם אנחנו. אם אין מבוגר אחראי בשטח שיודע מה נכון לעשות, אז בוודאי שאני קטונתי.

דבר אחד אני יודעת בבירור. אין עם אחר בעולם, בשום מדינה, שיתעסק כל כך הרבה בחייל אחד. השאלה היא מה יצליח להניע באותה מידה אותי ואת חבריי מעבר לקבוצות הפייסבוק שלנו, ובד בבד יצליח להניע גם את אבי בן ה-60 ואת חבריו שהתייאשו? מה יצליח להזיז אותנו מעבר לכוונות הטובות ולמילים הכועסות? אין לי מושג. בארה"ב אתה יכול לכתוב לחבר הקונגרס שלך, אתה יכול להוביל לחקיקת חוקים, אתה יכול לשחרר סרטונים ביו טיוב שיובילו למהפכה חברתית ולבחירת נשיא שחור. נדמה שיעבור זמן עד שאזהה מיהו "חבר המפלגה" האמור לטפל בטענותיי.

מה שכתבתי פה זו הצהרת כוונות יפת נפש, ובכל זאת, למרות שאני כנראה לא אוביל מהפכות, אני מתחייבת להזכיר בכתיבה שלי את גלעד שליט ואולי, עם הזמן, ארגיש קצת פחות אשמה על כך שבפועל, גם אני מעדיפה לגלוש בפייסבוק מאשר לעשות את המינימום הנדרש ממני להשבתו.

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
15 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
1. Gilad Shalit
ofer 03.05.2010
 
 
2. אכן יפת נפש !!!
רותם 03.05.2010
 
 
3. כל כך נכון
נב 03.05.2010
 
 
4. נגעת בכולנו
דודי שמחה 03.05.2010
 
 
5. מהפכה מתחילה במילים
איינשטיין הטברייני 03.05.2010
 
 
6. דור האספרסו
חנוך 03.05.2010
 
 
7. כל הכבוד
מוטקה 03.05.2010
 
 
8. העיקר הכוונה...?
נוגה 03.05.2010
 
 
9. לצערי
אחת 03.05.2010
 
מסכימה חלקית
ניצן 04.05.2010
 
מה זאת אדישות?
אחת 05.05.2010
 
 
10. דור שטחי ואדיש, כל מילה אמת.
שרון 04.05.2010
 
 
11. א ז מה צריך לעשות ?????
יעל 04.05.2010
 
 
12. עצוב אבל נכון
הריאלית 07.05.2010
 
 
13. אני חושבת שהחלפנו את התנועה הפוליטית בתנועה חברתית
טלי 13.06.2010
 
 
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©