הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
איך הוא מעז
 
העצבים של להתחיל רומן כל פעם מחדש, מכניסים את מורן יעקב לבלבול: קשה לה להחליט מי מתנהג בשבלונה - היא או הוא או שניהם. התשובה כנראה נמצאת אצל אלוהי הדייטים
מאת מורן יעקב | 03.05.2010
 

כשבחורה מתחילה קשר עם בחור, יש איזשהו תהליך ברור של הצהרת כוונות שלא תואם את המציאות. כשהוא שואל אותה מה היא מחפשת, היא יכולה לבחור להיות אמיתית או לבחור באפשרות המסורתית ולומר (בכל מיני גרסאות) "אני לא מחפשת, אני זורמת עם מה שיקרה". אני לא אומרת שהאפשרות השנייה לא תואמת למציאות, אלא שנשים וגברים כאחד מפחדים לעיתים להלחיץ את הצד השני, ולומר מה הם באמת מצפים מהקשר, ולפעמים קצת קשה לתת לו לזרום מעצמו.

למשל, קרה שיצאתי עם מר בחור ששאל אותי את השאלה המבחילה "מה את מחפשת?". בשלב הזה ידעתי שאני רוצה קשר רציני וגם דאגתי לידע אותו בכוונות שלי. כמובן שזו הייתה גם תגובתו, שכן אף צד לא רוצה להרוס את הציפיות של השני. המשכנו להיות בקשר כשאני חייבת להודות, הכיוון נראה מאוד רציני. אך אחרי כמה שבועות הוא נלחץ, והחלטתי לשחרר אותו ממעמדו הבלתי רלוונטי.

לאחר מכן התחלתי לצאת עם בחור חדש. בשלב זה הקפדתי לא להיכנס להגדרות ולא לנסות להוביל לשום דבר. ניסיתי לזרום ולהיות חופשייה. אך גם הפעם קרה משהו מוזר – אני נלחצתי. בגלל שהכל היה מאוד איטי וזורם, הרבה דמויות מהעבר פתאום החליטו לצוץ ולעלות על פני השטח. מצאתי את עצמי מקבלת ביקורים בעבודה, שיחות טלפון הזויות עם סיבות טיפשיות ואפילו ביקורים ביתיים שכללו ישיבה עם אימא שלי על כוס קפה. בשלב מסוים הייתי בטוחה שאלוהים מעניש אותי.

החיפוש אחר הבחור הבא התחיל להיות מאוד לא כייפי והפך לכיבושי, קל מדי ומונוטוני
תצלום : sxc

אחרי שהתגברתי על השלב המבלבל שגרם לי לפקפק בזהות הדתית שלי, אמרתי לעצמי שהפעם אין מנוס, אני מבוגרת ותקופת הבילויים כבר מאחורי. צריך למצוא מישהו אחד ולדבוק בו. ואם זה נשמע מדכא, תחשבו כמה זמן לקח לי להתגבר על עצמי ובאמת להתחיל לעבוד קשה בשביל לשמור על היחסים האלו, והכי חשוב - להאמין בכל מה שניסיתי למכור לעצמי.

אבל עם כל הרצון הטוב, בחודש הראשון למערכת היחסים לא היה בה שום דבר זורם. כל הזמן הייתי עסוקה בשאלה למה הכל לא הולך לפי הרשימה שהייתה מוכנה לי בראש. למה אנחנו לא יוצאים יותר, למה הוא לא מתקשר יותר, ולמה הוא לא אומר לי מה הוא מרגיש. הכנסתי את עצמי ליותר לחץ ולא הצלחתי ליהנות ממה שהיה מולי. בדיעבד רק הבנתי שכמעט הפסדתי בחור טוב שנתן לי הרבה בדרכו שלו, רק מפני שרציתי שדברים ייעשו בדרכי.

קשה מאוד לעבור ממצב של פרט לזוג. במשך הרבה שנים יצאתי עם כל כך הרבה גברים שחשבתי שלמדתי לקרוא אותם כמו את כף ידי. החיפוש אחר הבחור הבא התחיל להיות מאוד לא כייפי והפך לכיבושי, קל מדי ומונוטוני. כשמוצאים מישהו חדש, חושבים אותן מחשבות שהיו לנו על הבחור הקודם, משייכים ועושים קטגוריזציה. בסופו של דבר יוצאים עם שבלונה שמותאמת לכל רווק נחשק באזור גוש דן, ואולי קצת מהשפלה. אבל כשמוצאים מישהו שקצת חורג מהשבלונה המוכרת לנו, אנחנו מתבלבלות ונכנסות לפאניקה. הרי איך הוא מעז לחרוג מהספר שנכתב במיוחד בשבילו?

מעניין מאוד לראות איך אנשים מבטאים את הרגשות שלהם. אז אם עד עכשיו חשבתי שכדי להוכיח לי עד כמה בחור חדש רוצה אותי, הוא צריך להתקשר לפחות ארבע פעמים ביום, ולרצות לראות אותי שבעה ימים בשבוע, היום אני יודעת שמספיקה שיחה אחת ביום על שטויות כדי להבין מה הוא מרגיש כלפי. אני אומנם רחוקה מלהיות מומחית בענייני זוגיות, ורק המחשבה של להיות זוג גורמת לי לבחילה, אבל אני כן יכולה להגיד שברגע שנפרצים המחסומים ומתחילים להבין שלפעמים דברים נעשים בדרכים עקיפות ולעיתים גם עקומות, הם יכולים להסתדר מעצמם. אנחנו לא יכולים לגרום לדברים כל הזמן לקרות, צריך לתת להם לקרות לבד.

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
1 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
1. מחכים לעספור...
הבחור מהמשק 09.05.2010
 
 
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©