הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
השכר ועונשו
 
הצעת החוק להגבלת שכר הבכירים במשק ראויה למען הצדק החברתי, לדעת ירון קלנר, אבל עובדת רק בתיאוריה
מאת ירון קלנר | 05.05.2010
 

יש משהו מטריד בהתלהבות הסוחפת שמביעים מקבלי ההחלטות בנוגע להצעת החוק להגבלת שכר הבכירים במשק. מזמן לא נראתה במחוזותינו קואליציה כל כך מכובדת של חברי כנסת שמתאחדים למען מטרה משותפת. חיים כץ מהליכוד, שלי יחימוביץ' מהעבודה, אריה אלדד מהאיחוד הלאומי וחיים אורון מהתנועה החדשה מרצ, הם רק חלק מתומכי ההצעה שנדחתה לעת עתה, עד שהממשלה תגבש הצעת חוק משלה.

המנהלים הבכירים במשק, כמו בעלי החברות בהן הם מועסקים, מייצגים אותו קפיטליזם חזירי שמשמין, בזמן שהכנסתם של העובדים הרגילים נשחקת. הפרשי השכר בישראל פשוט מזעזעים. בעוד מספר זעום של מנהלים מרוויחים מאות אלפי שקלים וחלקם אף יותר, עובדים רבים משתכרים משכורות נמוכות שנעות סביב שכר המינימום. לא רק מעליו, חשוב לזכור שיש מעסיקים שמעזים לשלם לעובדים שלהם אפילו פחות מהשכר המינימלי על פי חוק.

ההצעה שבינתיים ירדה מסדר היום, דיברה על הגבלת בעל השכר הגבוה בחברה מסוימת לעד פי 50 מבעל השכר הנמוך ביותר באותה חברה. כלומר, אם ישנו עובד שמרוויח שכר מינימום, 3,850 שקלים, אזי המשכורת הגבוהה ביותר באותו ארגון יכולה להיות מקסימום 192,500 שקלים, מעט פחות מה-1.65 מיליון שהרוויח אשתקד דוד אבנר, לשעבר מנכ"ל פרטנר ופחות מה-1.55 מיליון של אלי יונס, מנכ"ל בנק "מזרחי טפחות".

מזמן לא נראתה קואליציה של חברי כנסת למען מטרה משותפת. ח"כ שלי יחימוביץ'
 

זה מרתיח, אבל אסור לשכוח שהמטרה היא לקדם את בעלי המשכורות הנמוכות, ולא להקשות על בעלי המשכורות הגבוהות. בתיאוריה, הגבלת שכר לפי חוק יכולה לגרום למנכ"ל לשלם משכורות גבוהות לעובדיו הזוטרים, כדי שיוכל להרוויח בעצמו משכורות של שבע ספרות. אבל זו תיאוריה שעדיין לא התממשה, ובינתיים מתבצעת פגיעה קשה מאוד בזכויות הפרט. נכון שהזכות להרוויח מעל מיליון שקלים בחודש לא בדיוק נכללת במגילת זכויות האדם, אך עדיין זכותו של בעל חברה להחליט שהוא רוצה לשלם סכום עצום לאחד ופעוט לאחרים. זהו לא רק חלק מעיקרון השוק החופשי אלא גם חלק מהותי מהליברליזם.

שיפור הכנסת העובדים הזוטרים יכול להתבצע גם בדרכים אחרות. העלאת שכר המינימום, למשל. ההתנגדות לכך ברורה. נגד העלאה כזו יש נימוקים כלכליים מובהקים, בדיוק כמו שיש נגד הגבלת שכר הבכירים. ככה זה כלכלנים, הם תמיד מחזיקים בתשובות. הם גם תמיד יודעים באיזו צד מרוחה החמאה. למרבה הצער, הצעה זו אינה עומדת על הפרק, ואנו מתמודדים מול סוגייה סבוכה בהרבה, איסור על בעל עסק לשלם כראות עיניו.

אף על פי שמדובר בחברות בורסאיות שהציבור שותף בהן באופן חלקי, הן עדיין חברות פרטיות. התערבות המדינה בענייניהם הפרטיים של אזרחיה צריכה להיות בזהירות וברגישות, ולא לשוש אלי קרב. ח"כ זבולון אורלב מהבית היהודי אמר שהחברה הישראלית זקוקה להגבלה כזו כאוויר לנשימה, בן כספית ממעריב קרא למנהלים הללו חזירים, וטען שהם צריכים להתבייש. מי שבוחן את הסוגייה בהגינות לא יכול להתבטא כך. אלו אמירות חריפות מכדי להיות מתובלות גם בשיקול דעת. מוליכים אותן הכעס, השנאה, ואולי גם הקנאה.

למרות הכל, ראוי להגביל את שכר הבכירים. אולי פי חמישים, אולי יותר. הפרשי השכר באמת לא סבירים, ובאמת אין סיבה שבן אדם ירוויח כל כך הרבה כסף, לא בגלל שזה פוגע בדיבידנד של המעמד הבינוני אלא כיוון שזה פוגע במשכורת הנמוכה של הפרולטריון. המשכורות הללו אמנם גבוהות, אבל כמו שאמר שליחם של בעלי ההון, רני רהב, לרזי ברקאי: "זה לא עניינך". מי שערכי הליברליזם חשובים לו, חייב להתייחס בכבוד לחירות המעסיק בהחלטותיו. מי שערכי הצדק החברתי חשובים לו, חייב לתמוך בהגבלה.

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
0 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©