הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
על גג העולם
 
מור הדר מהרהרת במשמעות החיים ומבקשת - תלמדו ליהנות ממה שיש
מאת מור הדר | 08.05.2010
 

לרוץ אחרי אוטובוס דוהר, להיצלות תחת קרני השמש, לדפוק שנת צהריים מפנקת, להרביץ משמרת ערב של שמונה שעות על הרגליים, למלצר ועוד למלצר, לא להפסיק לחייך, לשרת אנשים, לעשות שכטה עם חברים בדירה, לצאת לאיזה דרינק עם ההוא שזכר להתקשר אחרי הערב הקודם, לסיים אצלו בדירה, לברוח הביתה, להספיק לקרוא שני עמודים בספר, לחלום.

נעורים. לא יכולה לחשוב על הרגע בו אזדקן. עצוב בעיניי לאבד את כוחו של הגוף. רוצה להמשיך ולחגוג את היופי האינסופי, לסחוט את המחמאות עד תום, לשמוע תגובות למחשוף נדיב, לחייך ולכבוש את העולם, לנצח את הכל בעזרת קסם וכריזמה ולהיות תמיד בלב ליבו של דיון פילוסופי על כל שטות.

צלילות. אין נורא מהמחשבה על הרגע בו אדם מאבד את שפיות דעתו. מאבד את אישיותו. אומר שלום לידוע. לא מצליחה להעלות אפילו לרגע סיטואציה בה אני נסעדת, נתמכת, ללא היכולת לשלוט במחשבות שלי, רחוקה מכל מה שהכרתי.

בדידות. הפחד הגדול ביותר של האדם. אם נניח לרגע לקלישאות המאולצות, ונאמר את הדברים כפי שהם - אף אחד לא רוצה להיות לבד. אתה תמיד מחפש מישהו שיהיה איתך, שישב בחברתך, שינעים את זמנך. חבר לים, חבר לבית קפה, חבר ללימודים, חבר לחיים. העיקר שיהיה שם מישהו. כי רק המחשבה להזדקן ערירית גורמת לי להקיף את עצמי בכמה שיותר אנשים.

תרקדו גם לצליליה של מוסיקה שאתם לא הכי אוהבים
תצלום : sxc

לפעמים אני חושבת מה היו שווים החיים האלה ללא משמעות. אבל מהי בכלל אותה משמעות? ללמוד, להתנדב, לבלות, לעשות ספורט, להימרח כל היום על הספה. אין בחיים האלה כללים, העיקר להרגיש טוב עם עצמך. אם יש משהו שהחיים האלה לימדו אותי זה להשתדל עד כמה שאפשר ללכת אחרי הלב. לא לדחות סיפוקים, להגשים חלומות, לטייל בעולם כשיש זמן וכסף, לעשות מה שמרגיש נכון כאן ועכשיו. הנטייה היא לקחת את החיים כמובן מאליו. אנחנו יכולים למצוא את עצמנו מתכננים תוכניות, שואפים ומציבים יעדים, אבל פתאום נתקלים בקשיים טכניים שתוקעים את הכל, אולי באמת יש מישהו שמסתכל מלמעלה וצוחק?

אותי זה לא מצחיק בכלל. בת'כלס אנחנו עושים הכל באופן מובנה, מנסים לרצות אחרים, עונים תשובות שרוצים לשמוע מאיתנו, מסמנים וי על כל סעיף ב"רשימה", ועומדים דום מתוח בשעה שמוחאים לנו כפיים. אומנם ישנם אנשים שבאמת נהנים מהשגרה השוחקת, אוהבים את המוכר, לא רודפים אחר ריגושים, והפתעות לא עושות להם את זה, אבל אולי בשבילם זה הוא טעם החיים ומי אני שאשפוט. כמו הכל בחיים, איזון היא מילת המפתח. מינונים, רבותיי, מינונים. כי הדו - קוטביות משתקת באותה המידה שהיא מתסיסה. היכולת להיות רגע על גג העולם, ושנייה אחרי בתחתית מביאה אותנו לפחד להעז כמו גם לפחד להיעלם בלי להשאיר חותם בעולם.

חייכו למי שיושב לידכם באוטובוס, תגידו תודה כשאומרים לכם "לבריאות", תזרמו עם הבדיחות הטפלות של הזקן שגר ממול, תרקדו גם לצליליה של מוסיקה שאתם לא הכי אוהבים, תעשו לחיים אפילו אם הכוס כבר ריקה, תצטלמו כי כיף ולא בשביל הפייסבוק, אל תבאסו תוכניות גדולות של חבר פנטזיונר, תסתכלו במראה ותאהבו את מה שאתם רואים. אחר כך הכל כבר ייסתדר.

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
10 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
1. Floss
ההוא משם - אי שם 09.05.2010
 
 
2. מאלף
נעין 09.05.2010
 
 
3. לא טוב היות האדם לבדו
דני ליטני 09.05.2010
 
 
4. כל כך אהבתי
דניאל 09.05.2010
 
 
5. WOW
big sis 09.05.2010
 
 
6. כרגיל מורצ'י מעולה ונכון
אייל 10.05.2010
 
 
7. מורג'ו שיחקת אותה
פנו 10.05.2010
 
 
8. מהמםםםם
חני 10.05.2010
 
 
9. פשוט כיף לקרוא
הדי ג'יי של ההשקה 15.05.2010
 
 
10. מורג'ו- גדולה מהחיים!!!
דנה 16.05.2010
 
 
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©