את קמה לבד בבוקר אחרי לילה ארוך וחם בין לבישת הבגדים וצחצוח השיניים מנסה לחשוב מה צפוי לך היום - עבודה, סידורים, חברות - לא מעבר. אין שום התרחשות מעניינת בחייך. מזמן עברת לניוטרל, פשוט להעביר את היום במהירות, לא לחשוב, לא לנתח ולא לפנטז עליו יותר מדי. הפיתרון הקל ביותר וגם הכואב ביותר הוא לשקוע בדמיונות שווא עליו, על הנסיך שטרם בא והציל אותך מחייך המשמימים.

מנסה בכל כוחך לא לנחש היכן תפגשי בו וכיצד. לא תבני סיום קסום לאגדה שלא הייתה מביישת את האחים גרים, ו-וולט דיסני גם יחד. אבל עמוק בפנים את יודעת, ואף מקווה, שבסופו של דבר כן תפגשי בו. "לכל סיר יש מכסה" פעם אמרה לך אימא ואת התמימה מאמינה בכך ורק תוהה מתי? כמה עוד נותר לך להמתין? ייתכן ותיתקלי בו בבוקר כשתפתחי את הדלת כששיערך מבולגן ועינייך לאות, כדי לקחת את העיתון ליד הדלת ובדיוק באותו רגע גם הוא יפתח את הדלת שלו – וכשעיניו יפגשו בשלך תחייכי לעברו חיוך נבוך, ותקווי שלא יזכור אותך במראה המזעזע הזה של תחילת הבוקר. כשישאל "מה קורה?" תהנהני "בסדר" חלוש ותמהרי להיכנס.

אולי תפגשי אותו כשתרדי לעשות קניות. בין אגף ההיגיינה הנשית לבין אגף חומרי הניקוי תבחיני בו בזווית עינייך. בחור גבוה ונאה שככל הנראה הלך לאיבוד בין האגפים הגדולים של הכלבו. את תניחי את המוצר שהרגע הורדת מהמדף ותיגשי אליו "צריך עזרה?" הוא יחייך בשמחה לנוכח פרץ האדיבות את כמובן תכווני אותו בדיוק מושלם ותקווי שהוא יבקש ליווי צמוד. ואולי תיפגשי אותו באוטובוס בדרך לעבודה. מעולם לא היה לך מספיק כסף להחזיק מכונית משלך, ובכלל, לנסוע באוטובוס זה יותר ידידותי לסביבה. את תשבי במקום הקבוע שלך, תקראי ספר ואחרי שתיים או שלוש תחנות הוא יעלה ויתיישב מולך.

לא אכפת לך שהבחור מהמשרד כל לילה עם מישהי אחרת, את תוהה מתי תורך

תצלום : sxc

כל הנסיעה הוא יביט לעברך ואת לא תשימי לב אליו, שכן כולך מרוכזת בספר ואינך מרימה את העיניים ממנו ולא מבחינה בבחור החמוד מולך, וכבר 20 דקות מביט בך בעניין הרי מי כבר נוסע באוטובוס? לכן אינך חושבת בכלל אם הוא בחור טוב ויפה ומקסים, ואינך מדמיינת בכלל שהוא יכול להיות אהבת חייך הגדולה. את יושבת וקוראת בספר שלך מתעלמת מהעולם החיצון. תחנה לפנייך הוא יורד ואז את מביטה בחלון כבדרך אגב, ולא חושבת שאולי הפסדת את הסיכוי שלך לאושר.

אולי תפגשי אותו בעבודה. ייתכן שהוא אחד מאותם צעירים מוכשרים שעובדים איתך במשרד, וכבר הרבה זמן אתם מדברים - חצי מפלרטטים זה עם זו. במעלית, בתור לקפה, ליד מכונת הצילום או סתם כשאתם נפגשים במסדרונות. הוא לבוש היטב, מפזר חיוכים לכל אחת, אבל את מבחינה רק בחיוך היחיד שהוא שולח לעברך, כריזמטי, שופע קסם אישי ושחצני. זה לא מפריע לך, הרי את אוהבת בחורים שבטוחים בעצמם. לא מעניין אותך מה אומרים עליו שכל לילה הוא מבלה עם מישהי אחרת, את רק תוהה מתי זו תהיה את.

ואולי תפגשי אותו בפאב כשתצאי עם חברות. הן יפות ומושכות ואת סחוטה פיזית, רגשית ונפשית מעוד יום מייגע. רוצה כבר לשים את הראש על הכר ולא להתעורר ביומיים הקרובים. אולם הן שכנעו אותך לצאת, ואולי אפילו ליהנות קצת ולפגוש מישהו נחמד שכמוך מחפש חברה. מקסימום במקרה הכי גרוע תחזרי שוב לבד, אבל לפחות שתית קצת. כלומר הרבה. את שותה עוד שליש ועוד שליש, מביטה סביבך ומנסה הבין איך אפשר לנהל דייט בפאב רועש ומסריח, כשבקושי אפשר לשמוע את הבנאדם מולך מדבר, ומגיעה למסקנה שהם עושים בכוונה. הם הגיעו לכאן על מנת להציג את הזוגיות המזויפת שלהם לעיני כל. את שונאת אותם ואת חברות שלך שגרמו לך לבוא לכאן. מרוב כעס את לא מבחינה בבחורים שזורקים אלייך מבט מפתה. את כל כך מרוכזת בעצמך. כמה רע ועצוב לך, כאילו בכוונה מתעלמת מהדברים הטובים שקורים סביבך.

בסופו של יום את מגיעה לדירתך הקטנה מאוכזבת ותשושה, יודעת שהמקום היחיד שבו תפגשי את הנסיך על הסוס הלבן שלך, יהיה בחלומות הלילה המתוקים מרירים שלך. את לא מבינה שעל מנת לפגוש אותו את בכלל צריכה לצאת מהבועה, לנסות, להתנסות ולפגוש כל מיני בחורים, שגם אם במבט ראשון לא נראים כאילו הם הנסיך שלך, אולי במבט שני, שלישי ואפילו רביעי הם כן.