הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
באמת טוב שנזכרתם
 
אם אברי גלעד ויאיר לפיד טפטפו בתקשורת את תפיסת העולם של "המתנחלים כפלקט" שממנה הם טוענים שהתפכחו, זו לא הבעיה שלהם אלא של כולנו. תשאלו את אמילי עמרוסי
מאת ירון קלנר | 10.05.2010
 

היכונו לטרנד החדש. עדיין מוקדם להכריז על נחשול עז ששוצף ושוטף כל מה שנקלע בדרכו, והמימדים עדיין מצומצמים מכדי להיקרא תופעה, אך ניצני האופנה התקשורתית כבר ניכרים. אמצעי התקשורת המרכזיים היו כורכים את הכל יחדיו, אורזים בעטיפה אכילה, ומפרסמים תחת הכותרת: "מהפכה בעולם התקשורת: עיתונאים חושבים שמתנחלים הם בני אדם".

לא כך ב"הזיקית". אורך הנשימה שמנותק מתרבות הרייטינג מאפשר התבוננות מעט יותר מפוכחת עם קצת פחות צורך להגיע להכרעות מלאכותיות. יום שישי אחד, שני טבלואידים מציגים כתיבה פובליציסטית שמערבת חוויה אישית. יאיר לפיד חובר מנטלית ב"ידיעות אחרונות" לאברי גלעד, מייסד ז'אנר "העיתונאי התל אביבי שהעז לבקר בשטחים". ב"ישראל היום" קיבלנו מוצר אחר, מבט מבפנים. אמילי עמרוסי היא בעצמה המתנחלת האחרת, הפמיניסטית הרהוטה, שמספרת בעקביות על הפנים האחרות של המתנחלים.

חשוב להבהיר, המתנחלים הם אוכלוסייה של 300 אלף אנשים. צריך להיות שטוף שנאה או בור גמור כדי לחשוב שכולם בעלי אותה בלורית שיער. גם יהיה זה לא הגיוני לסבור שלמי מהמתנחלים יש אישיות חד גונית. למתנחל, כמו לכל אדם אחר, יש העדפות שחלקן אפילו סותרות. כן, כמו לכל אדם אחר.

לא צריך לנסוע להתנחלויות כדי לדעת שלא אוכלים שם פלסטינים לארוחת בוקר. גלעד
 

זניחת המבט השטוח, בזה מסתכם כל העניין. כשאברי גלעד שב מהביקור ההיסטורי שלו בשטחים, ביקרו אותו על המהפך התודעתי שעשה. ובכן, אם השינוי של גלעד הוא בכך שהוא הבין שמתנחל יכול להיות גם חקלאי שמגדל ירקות אורגניים וחובב אמנות, אז הביקורת אמורה להיות על המועד המאוחר בו נפל האסימון. אף אחד לא באמת צריך לנסוע לבקר בהתנחלויות בשביל לדעת שתושביהן לא אוכלים פלסטינים לארוחת בוקר.

אולי זה טוב שעמרוסי מנסה לחשוף את הציבור לצד האחר של המתנחלים, זה שהתקשורת בדרך כלל לא מסקרת, אבל הבעיה מעולם לא הייתה שלא יכולנו לקיים איתם שיחה, כמו שלפיד התרשם. בין מתנגדי ההתנחלויות לבין המתנחלים ותומכיהם קיימת מחלוקת על הדרך הרעיונית בה הם מחזיקים, ועל הפעילות בה הם נוקטים, לא על היעדר תחביבים.

אם גלעד ולפיד התפכחו רק עכשיו, הבעיה היא בהם, לא בציבור, אפילו לא מהזן השמאלני. לא, זה לא מדויק. אם עד עכשיו השניים, אנשי תקשורת מובילים, טפטפו בעיתון, ברדיו ובטלוויזיה את תפיסת "המתנחלים כפלקט" שממנה נדמה כעת שהם שהתפכחו, זו הבעיה של כולם. לא מן הנמנע שבעתיד הקרוב נשמע ונקרא על גדודי עיתונאים שהצטרפו לסיורים בהתנחלויות, שתו תה עם נענע אורגנית, התרשמו מהאמנות המקומית ואולי אפילו לנו בצימר שמעוצב בסגנון ניו אייג'. יספרו לנו על החלומות של המתנחלים, על התקוות, ההצלחות והאכזבות. הנועזים אפילו יחשפו את חוסר הביטחון העצמי שערער את הילדות.

עד אז, הציבור הישראלי ייאלץ להבין בעצמו, כאינסטינקט בריא, שיש מי שמתלהם ומתלהט, שיש מי שגר בשטחים בשל ההטבות הכלכליות, שיש קיצוניים ושיש מתונים. יש מתנחלים שחשוב להם לא לגור על אדמות פרטיות של פלסטינים, כמו המרואיינת של לפיד, אליאנה מההתנחלות עלי, ויש נערי גבעות שכל מה שהם מחפשים זה לגזול אדמות פלסטיניות. שינוי התפיסה ל"מתנחלים כבני אדם" כנראה לא יפסיק את הוויכוחים ואת המחלוקות, אבל אולי הוא יגרום לכך שהדיון יפסיק להתנהל בצעקות.

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
0 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©