הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
כוסות רוח למת
 
ממשלת נתניהו מכהנת כבר יותר משנה, וענבר בר-יהודה בחנה את 1,500 ההחלטות המפורסמות שהיא מתהדרת בהן. התוצאה? מחשבות נוגות
מאת ענבר בר-יהודה | 24.05.2010
 

במסגרת שיטוטי במרחב העצום הזה שנקרא אינטרנט, נתקלתי בקישור לאתר ממשלתי. לכאורה, לא משמעותי, לא מעניין ולא חשוב. בהחלטה של רגע, מתוך אינסטינקט קדמוני טהור, החלטתי ללחוץ עליו. המתנתי לטעינת העמוד בחרדה גדולה. פחדתי, בצדק, שייפתח איזה אתר סאדו מאזו מפחיד, ולחילופין, שבטעות עליתי על איזה חומר ממשלתי סודי ושייפתח מסך שמכיל את הכפתור האדום עם הקוד שמשחרר את הטילים שיתקפו את איראן, ואני לבדי אהיה אחראית לתחילת מלחמת העולם השלישית.

המסמך שנפתח היה די משעמם, ולא כל כך סודי שמפרט ומפאר את פעולות ממשלת נתניהו במהלך שנתה הראשונה בשלטון. די התאכזבתי, באמת שציפיתי לקצת יותר אקשן, אבל אם לא חשפתי את סודות הממשלה, לפחות נראה מה אני עושה עם סלט העובדות שהיא דחפה לידי. ב-31 במרץ 2009 נכנס בנימין נתניהו, יו"ר הליכוד, לקדנציה השנייה שלו בתור ראש ממשלה. הממשלה שהוא הרכיב היא הגדולה ביותר בתולדות ישראל, וכוללת 30 שרים ותשעה סגני שרים. נתניהו נכנס למציאות תרבותית-חברתית מורכבת.
 
מצד אחד, הממשל האמריקני בניצוחו של ברק אובמה לוחץ להקפיא את הבנייה בגדה המערבית, ולהקים מדינה פלסטינית. מצד שני, משבר כלכלי עולמי. מצד שלישי, נתניהו לא הצליח לקיים את הבטחתו ערב הבחירות והעלה את המע"מ ל-16.5% ואחר כך מוריד אותו ל-16%. מצד רביעי, משבר בריאותי בשם "שפעת החזירים" הופיע בעולם ולא רק שנתניהו לא מינה שר בריאות, הוא רוכש במיליוני דולרים חיסון נגדה אך האזרחים סירבו להתחסן.
מפלצת הקטנוניות הערמומית שבי ממהרת לזקוף את ראשה ומציינת שתמיד אנו נמצאים תחת מציאות "תרבותית-חברתית מורכבת", ושתמיד יש איזשהו מבצע צבאי, משבר לאומי, בעיות מובטלים וכדומה.

פוליטיקאים מדברים עם תנועת ידיים כך שנדמה שהם מנסים להסתיר משהו. נתניהו
 

בנאום השבעת הממשלה, נתניהו אמר שהוא עומד שם לא בצהלת מנצחים אלא בתחושת אחריות כבדה. "ישראל ניצבת בפני שני מבחני ענק: כלכלי ובטחוני, שני המשברים הללו הם תולדה של התפתחויות בינלאומיות", והוסיף בצדק, "סופות רעמים גדולות מתחוללות סביבנו". אנשים חכמים ממני כבר טענו שלהודות בבעיה זה כבר חצי הדרך לפתרונה. רק שבפועל, ישראל של ה-31 במרץ 2009, שבה נתניהו הכריז על ממשלתו, ניצבה בפני יותר משני מבחני ענק.

נכון, אלו הם השניים הנקודתיים והכי בוערים, אבל כבר כמה שנים שישראל ניצבת בפני מערכת חינוך רעועה ומקרטעת, מערכת בריאות כושלת ודחק באספקת מים. ממשלת נתניהו מתעלמת מבעיות אלו. לפעמים נדמה שראש הממשלה הכין תירוצים לכישלונות אפשריים כי הרי יש מבחני ענק בתחומים מסוימים.
גדולתם של מנהיגים לא נמדד ביכולת להכריז על מטרה, לתקוף ולכבוש אותה, להשכיב אותה על הרצפה ולצעוק "הצלחתי, תראו אותי, הצלחתי". מנהיג טוב הוא זה שמתמודד עם הבעיות שצצות בדרך, הוא זה שמתמודד עם הבעיות שקודמיו לא הצליחו להתגבר עליהן.
 
וכך, כשמחשבות אלו סובבת בראשי, החלטתי לצלול עמוק לתוך נבכי הגרפים והנתונים הסטטיסטים של המסמך שנפל לידי בלחיצת כפתור.
בקריאה הראשונה, נרדמתי. מה לעשות, קשה לי עם טבלאות. וגם קשה לי להאמין להן, במיוחד שהכל נראה כל כך נפלא וטוב. בקריאה שנייה, אחרי הרבה קפה, התחלתי להבין מי נגד מי ומה בדיוק קורה. הרבה דברים הפליאו אותי, כמה הכעיסו אותי, אבל הרוב פשוט השאיר אותי אדישה.

נתחיל מהמפליא - החזון. באתר מופיע ציטוט, משפט יחיד של נתניהו. בצורה מאוד מפתיעה, נבחר דווקא ציטוט מנאומו לכנסת מה-15 במרץ 2010, כשנה אחרי בחירתו. בעיני, זה מאוד פסול לבדוק את הישגיך בשנה החולפת על ידי הגדרה בדיעבד של החזון. זה כמו שאני אגיד בסוף שנת לימודים שהחזון שלי לאותה שנה היה להיכשל בשלושה מקצועות. אבל למרות זאת אני מנסה לשמור על ראש פתוח.

הבעיות הדחופות נשארות חסרות מענה. הכנסת
 

הממשלה מתהדרת ב-
1,500 החלטות שקיבלה. למען האמת, זאת לא הכמות שמרשימה אותי אלא האיכות האפשרית שטמונה פה. בשנה יש 365 ימים, כך שבתיאוריה, בעולם אידיאלי שבו הממשלה עובדת למען האזרח בכל יום בשנה, זה יוצא ארבע החלטות ביום. במשמרת של שמונה שעות אני מקבלת יותר מארבע החלטות. נכון, הן לא כל כך משפיעות ולא משמעותיות אבל אז שוב הראש הציני והקטנוני שלי מתעורר וחושב כמה החלטות שרה נתניהו קיבלה? הרי מדי פעם אנחנו מתבשרים מיודעי דבר ומקורבים למיניהם שאין בעצם החלטה שהיא לא מעורבת בה.

ואז הגיע החלק הארוך והמשעמם ביותר, הפן הכלכלי. אחד הדברים, אולי היחידים מאלה שמצוינים שם שאני מבינה בו משהו במדיה שמספיקה לשיחת סלון לוהטת, הוא התקציב הדו שנתי. אם יש משהו שישראל אינה מצטיינת בו במיוחד זו יציבות שלטונית. הרבה מהבעיות העכשוויות שלנו כמו מחסור במים נובעות, מעבר לאקלים חם ולמיעוט משקעים, מחילופי ממשלות. אף ממשלה לא רוצה לזרוע זרעים שאחר יקצור. קביעת התקציב הדו שנתי מאפשרת לקבל החלטות לטווח קצת יותר רחוק, אבל לעתים קרובות, הקואליציה מתערערת בדיון על התקציב וכמה מהמפלגות המרכיבות אותה חושבות על פרישה.

מבחינת המשבר הכלכלי, אין ספק שהמצב כיום השתפר לעומת מה שהוא היה לפני שנה. יש בעם מעין תחושה של יציאה ממשבר. אני רואה את זה במקום העבודה שלי, כשפחות ופחות נשמעות שאלות כמו "יש משבר כלכלי בעולם, ואתם מוכרים פופקורן במחיר מופקע?". המסמך מגבה את ההרגשה ומציג שורה של גרפים אשר מבוססים על נתונים מהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שמראים שתוך רבעון אחרי עליית הממשלה לשלטון דברים השתפרו: התוצר הלאומי הגולמי צמח והצריכה הפרטית לנפש גדלה. מספר המועסקים אומנם ירד בתחילה אך בהמשך עלה בחדות במקביל לירידה במספר המובטלים.

אין אפשרות להתווכח עם הנתונים, אבל קשה לי להאמין שהשינוי המוצג נובע מאיזו פעולה או החלטה שממשלה עשתה. הרי זהו טבעו של המשק, עלייה ואז ירידה וחוזר חלילה. הגלגל מסתובב, כל דבר טוב מלווה במשהו רע. במסמך לא מציינים אילו פעולות ספציפיות נעשו, כמו יצירת מקומות עבודה, תמיכה משמעותית במשק (ולא רק במפעלים ספציפיים כושלים), שיכולים להראות שהשינויים הם באמת בזכות הממשלה, ולא בזכות התגלגלות טבעית של הדברים. גם מופסה מ"מלך האריות" יודע, זה גלגל החיים.

לוחץ להקפיא את הבנייה בגדה המערבית ולהקים מדינה פלסטינית. אובמה
 

הממשלה גם מתגאה בשורה של רפורמות, שעל חלקן שמענו ועל חלקן פחות. הראשונה היא הרפורמה בתחבורה, פריסת מסילות רכבת וכבישים לנגב ולגליל. אושר גדול, אבל במחיר מופקע שנע סביב 21 שקלים והמתנה של שעה לכל כיוון, אני מעדיפה לעמוד בפקקים, במזגן של האוטו, ולא לנסוע ברכבת. תחבורה ציבורית זו נקודה מאוד רגישה אצלי. כדי להגיע לעבודה באוטובוס, אני צריכה לצאת מהבית שעה לפני הזמן, ללכת עד לרחוב הראשי, להמתין לפחות 10 דקות, לנסוע חצי עיר, לרוץ פנימה ולהגיע על הדקה לתחילת המשמרת.

כשאני מגיעה עם מכונית, אני יכולה לצאת חצי שעה לפני המועד, לנסוע 10 דקות, לחפש חניה חמש דקות, להספיק לקנות כוס קפה ולהיכנס למשמרת בנחת. למה שאני בתור בן אדם, לעיתים שפוי, ארצה בכלל לחשוב על תחבורה ציבורית כשזה המצב?
עוד רפורמה הזויה היא הרפורמה במינהל מקרקעי ישראל ובוועדות התכנון והבנייה. אני מבינה איך צמצום הבירוקרטיה עוזרת לאלו שיש להם חברות בנייה, אבל איך זה עוזר לי? עכשיו, במקום שייקח שמונה שנים לבנות את המגדל שעומד לחסום לי את הנוף מהחלון, ייקח רק שנתיים? שלא נדבר על צמצום הפיקוח באיכות הבנייה. מפחיד. באמת שניסיתי להבין מה פירוש "שחרור קרקעות לציבור", אבל עד עכשיו לא מצאתי איש אחד לרפואה שיסביר לי איך זה ישפיע על חיי.

הממשלה מתפארת ביכולתה לצמצם פערים חברתיים דרך קביעת אזורי עדיפות לאומית חדשים, מה שאומר שרמת החיים בפריפריה אמורה לעלות, מתוך תקווה שאזרחים יראו שטוב בנגב או בגליל ויעדיפו לעבור לגור שם. כבר כמה שנים טובות שהצפון הוא אזור עדיפות לאומית, אבל עדיין רוב מקומות העבודה לצעירים או לכאלו שמקימים משפחה הם במרכז הארץ. בסופו של דבר, עלויות הנסיעה למקום העבודה שעדיין מצוי במרכז והזמן שמתבזבז לא באמת שווים את האוויר הצח של הצפון או היובש של הדרום.

להישאר ניטרלית

המסמך ממשיך וממשיך ויש הרגשה שהוא לא נגמר. אני לא אלאה אתכם בעוד פרטים. הרעיון ברור, הממשלה ממשיכה להציג את המצב לפני עלייתה לשלטון ואת ההישגים שלה. מצד אחד, אני מנסה להישאר ניטרלית ולהאמין שאולי בכל זאת הנתונים אמיתיים ושפויים, ושהממשלה באמת עשתה כל מה שהיא טוענת. מצד שני, וזה אולי רק האופי של מפלצת הציניות והקטנוניות שמרימה את ראשה המכוער ומסרבת להאמין למסמך שמיוצר על ידי חבורה של דוברים, שכל תפקידם הוא להציג את הממשלה באור חיובי.
 
באופן עקרוני, אני מסרבת להאמין לפוליטיקאים. ככה זה אנשים שמדברים עם יותר מדי תנועת ידיים, תמיד נדמה לי שהם מנסים להסתיר את האמת.
בסופו של דבר, מה שקובע באמת זה לא איזה מסמך מצוחצח אלא מבחן המציאות, ומה שאני מכירה הוא ממש לא כזה. בעוד שהממשלה מציגה אינספור החלטות יעילות יותר או פחות לאזרח הקטן, הבעיות הדחופות נותרו חסרות מענה.

עדיין יש הרבה מובטלים, עדיין אין שר בריאות במשרה מלאה (מלבד נתניהו), עדיין יש סל תרופות שלוקה בחסר, מצב ההשכלה הגבוהה בפרט והחינוך בכלל עדיין בשפל.
מה שבאמת חשוב זה לא קיצור תהליכים להוצאת אישורי בנייה שממילא מעשיר את העשירים אלא השקעה בחינוך ובתרבות, שיקום אתרים ארכיאולוגים, סיורים בירושלים, החלטות של תכנונים ותקוות הם גדולים ורחוקים ויפים, אבל מרגשים כמו כוסות רוח למת.

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
1 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
1. כתבה מצוינת
מיכל 25.05.2010
 
 
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©