הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
נתראה בחיים אחרים
 
הספד קצר של המעריץ ירון קלנר ל"אבודים", הסדרה שהלכה יותר מדי פעמים לאיבוד
מאת ירון קלנר | 26.05.2010
 
"אבודים" הייתה בשבילי התוכנית של הלילה. מאז משמרת הלילה במקום עבודתי ב-2006 בה אחד העובדים חשף אותי אליה, העברתי לילות שלמים במרתונים אינטנסיביים. את רוב העונה השלישית, למשל, ראיתי בשני לילות כיוון שהייתי בחו"ל כששודרה בזמן אמת. רק אני מול מסך המחשב, יושב קרוב, חובש אוזניות ושקוע באינטימיות מופלאה בספקטקולריות האפית על סף הקולנוע של "אבודים". עובר את התהליכים של גיבורי האי המסתורי, מתחבט בייסוריהם, מנסה להבין מה לעזאזל קורה שם, מתלהב מכל גילוי חדש שאולי מקרב אותנו לסוף, אך בעצם יוצר אינספור שאלות חדשות.

למרות הביקורת הרבה שספגה בחלק מהזמן, "אבודים" תיזכר כסדרה גדולה. ההתייחסויות התרבותיות בשמותיהם של חלק מהגיבורים כמו רוסו, יום, ג'ון לוק, ג'רמי בנתהם, כולם פילוסופים חשובים; איכותה הקולנועית של ההפקה, והסיפורים הרבים שנטווים ביד אמן זה בזה, אפילו שחובה להזכיר את העובדה שלא תמיד הם היו אמינים לחלוטין; הרמזים השתולים, שאת חלקם רק חדי עין יכלו לראות, היו מרתקים ומאתגרים.

אני זוכר כמה התלהבתי כשמצאתי את תמונתה של אלואיז הוקינג על שולחנו של אב המנזר ששילח את דזמונד יום מעליו, עדות לתכנון הרב, ולדטרמיניזם שמוביל את דזמונד בחייו ואותנו איתו.
אני לא כותב על "אבודים" מנקודה ניטרלית, ביקורתית, מרוחקת. אני לא יכול, אני מעריץ. היחס שלי אל הסדרה הוא אמוציונלי לחלוטין. מי שעדיין לא ראה את הפרק האחרון או שלא ראה כלל את הסדרה, ומתכנן לעשות זאת ביום מן הימים, שידלג על הקטע הבא שעלול לקלקל לו.

שום דבר לא יכול לקחת את הטלטלה שהצופים האדוקים חוו בשש העונות. "אבודים"
 

אני אמוציונלי, ממש כמו הסיום של "אבודים". זה די מפתיע בשביל סדרה רציונלית ברובה, שרגעי הרומנטיקה בה היו חשובים, אך וודאי לא היוו את העניין המרכזי. סוף מלא רגשות שמאחד את כל הזוגות שראינו לאורך הסדרה, אפילו כאלה שנואשנו מהם מזמן, כמו הארלי וליבי, וגם כאלה שבכינו עליהם רק לפני רגע כמו ג'ין וסאן. בן ליינוס, שהיה רשע מתועב במהלך כל הסדרה, מקבל מחילה ברגע האחרון. ג'ק מתאחד עם כריסטיאן, אביו, וזוכה לשמוע ממנו שהוא אוהב אותו. רגעים רגשיים מספקים, רגע לפני שממשיכים הלאה לעבר האור.

גם לאחר הסיום, נותרו שאלות בלתי פתורות, אבל זה כלל לא משנה. שום דבר לא יכול לקחת את הטלטלה שהצופים האדוקים חוו בשש העונות. אנחנו יודעים מהו האי, ג'ייקוב הסביר לריצ'רד שהוא הפקק שמונע מהגיהינום להישפך. אנחנו יודעים שהסדרה היא מלחמה בין טוב לרע, בין ההקרבה של ג'ק והחברות של הארלי לבין האיש בשחור האנוכי, שמוכן להרוג את כולם כדי לצאת מהאי. למרות שהסדרה ספגה ביקורת רבה במרוצת העונות על הסוגיות החידתיות, ובוודאי על הפתרון הבלתי מספק כביכול. אולי הקושי נוצר עקב חוסר הסבלנות שמאפיין את דור הצופים הנוכחי, זה שדורש סיפוקים מיידים ולא מסוגל או לא רוצה להתמודד עם מורכבות שאינה נגמרת.

כל מי שחשש מספוילר, יכול לחזור עכשיו. לפני "אבודים" לא היתה סדרה מורכבת ומאתגרת הן ברמת התוכן והן ברמה הצורנית. מעטות הן הסדרות שמשלבות כזו איכות עם פופולריות רבה כל כך, בלי לפחד מהצופים ובלי לרדת ברמה כדי להתחבב. "נתראה בחיים אחרים", אמר דזמונד מספר פעמים. נראה מה תהיה חשיבותה של "אבודים" בחייה האחרים, בשידורים החוזרים ובדי. וי. די. ממרחק של זמן ונוכח השפעתה הוודאית על הטלוויזיה העתידית.
 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
1 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
1. סידרה גאונית
בוב 29.05.2010
 
 
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©