הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
הסיפור שלא נגמר
 
מור הדר נתקלה בגיל 14 בשאלה הקיומית "מי אני?" העולה בספר "עולמה של סופי", ממש כמו הגיבורה. מאז, הוא מלווה את חייה. פרויקט
מאת מור הדר | 02.06.2010
 

בתקופות של חשק לקריאת ספר טוב, אני בדרך כלל מנצלת את המומנטום וקוראת כמה ספרים במקביל. בדרך כלל זה יהיה שילוב של ספר מתח בשביל לנקות את הראש, רומן ישראלי עסיסי בשביל הדמעות, קלאסיקה כדי לסמן וי ברשימה של אלה שפשוט חייבים לקרוא, ועוד ספר אחד שאני קוראת מגיל 14, ומעולם לא סיימתי.

כשהייתי נערה, עבדתי כבייביסיטר לתאומים מקסימים בני ארבע, ילדיהם של אבא צורף תכשיטים ואמא פסיכולוגית קלינית. רוב הזמן באמת העסקתי אותם במה שילדים אמורים לעשות, וכשנרדמו, הייתי שוקעת מול הטלוויזיה. באחת הפעמים הראשונות, הבחנתי בספרייה עצומה מלאת כל טוב ואני, שגדלתי על ערכי הספרות היפה בבית הוריי, ניגשתי מיד לבדוק את השלל. היו שם קלאסיקות, נובלות, ספרי שירה ופרוזה, ספרי פסיכולוגיה שנראו לי משעממים, ובעיקר רומנים. דווקא מכל הספרים ספר אחד תפס את מבטי, "עולמה של סופי" מאת יוסטיין גורדר.

אולי זה היה גודלו של הספר, אולי הכריכה הקשיחה במיוחד, אולי הציור ההזוי על העטיפה או השם הזר של הסופר, משהו משך אותי ומבלי לשים לב התחלתי לקרוא אותו בשקיקה. הספר עוסק בסופי, מתבגרת בת 14 שגרה בנורבגיה בחור נידח שבנידחים. יום אחד היא מגלה בתיבת הדואר מכתב אנונימי המפנה אליה שאלה אחת ויחידה שהיא בעצם מהות כל הספר: "מי את?". סופי ממשיכה לקבל שרשרת של מכתבים מאדם מסתורי המכנה עצמו "המורה לפילוסופיה", שמלמד אותה, מכתב אחר מכתב, על הגות הפילוסופיה המערבית, מתחילתה ועד ימינו. עם כל דף בספר, סופי שואלת, תוהה, כועסת, מתאכזבת ובעיקר לומדת על המשמעויות של קיומה ועל דרכים נוספות להתבונן בו, ולא פחות, על קיומה של ההוויה האנושית.

בכל פרק סופי מגלה עוד נדבך על החיים, וכך גם הקורא
 

אפשר לומר שזה היה השיעור הראשון שלי בפילוסופיה. שיעור שעדיין ממאן להיגמר, משום שאת הספר עדיין לא סיימתי. עוד באותו לילה ביקשתי לשאול
אותו מהגברת הפסיכולוגית, עם הבטחה להחזיר אותו כשאסיים. אגב, עד היום אני בטוחה שהיא שומרת לי טינה על כך. הספר מכיל תכנים פילוסופיים שאז היה לי קשה להכיל. היום אני הרבה יותר יכולה לקבל, לכן הייתי קוראת פרק פעם בחודש, ומשאירה לי את האופציה להרהר בדברים שקראתי. סופי מגלה עוד נדבך ועוד נדבך על מהות החיים, וכך גם אני.

לא נגעתי בספר הזה כבר קרוב לשלוש שנים. הייתי עמוסה, הייתי מוטרדת, איבדתי אדם אהוב, ברחתי לחו"ל, בין השאר גם לאותה נורבגיה של סופי, עבדתי הרבה, ביליתי לא מעט, ניקיתי את הראש, עזבתי את הבית, עברתי דירות, חיפשתי את עצמי ואני עדיין ממשיכה לחפש. אני כבר באמת לא זוכרת לאיזה פילוסוף הגעתי בציר הזמן או באיזה שלב של פיכחון סופי הקטנה נמצאת. עברתי מספיק בשלוש השנים האחרונות כדי לחוות במציאות, בצורה הכי אוטודידקטית, את מה שהיא עוברת במהלך השתלשלות האירועים בספר. אני מאמינה שיום אחד אשוב לסיים את הספר, ואז אולי גם אדע בעצמי את התשובה לשאלה מי אני?

עוד טורים בנושא ספרים :  >> היסטוריה אישית מאוד >> בלב שלם >> כמה הירואי 

                                      >> הוצאה מוכרת  >>בבלי ערך מוסף >> ומה עם הפוזה? 

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
0 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©