הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
שיעור באופטימיות
 
דרך הספר "האסופית" התוודעה רחל טליאז ליופיה של הספרות. מאז קראה אותו שוב ושוב ומצאה בו השראה
מאת רחל ביו | 24.06.2010
 
כילדה, קריאת ספרים נתפסה בעיניי כדבר מה לא חשוב במיוחד, מעין מטלה מעיקה. כמו כל הילדים, העדפתי לצאת החוצה לשחק בקלאס ובגומי, לפטפט עם חברות ולראות טלוויזיה. כל זה השתנה כאשר המורה לספרות חילקה לנו ספרים "בהתאמה אישית", וביקשה מאיתנו לקרוא, ולכתוב דו"ח קריאה.

אני קיבלתי
את הספר "האסופית", ובסקרנות הצצתי בכריכה האחורית שסיפרה על ילדה יתומה בת 11, אדומת שיער, חולמנית ופטפטנית, שמגיעה בטעות לזוג חוואים אחים: מרילה ומת'יו. מיד חשבתי שמדובר בבדיחה. מה לי ולילדה שחיה בעולם כה שונה מעולמי שלי? טעיתי. "האסופית" הינו ספר מיוחד במינו. מעין ספר חינוכי, בעטיפת ממתק מתוק במיוחד. אן שרלי, "האסופית", מלמדת את הקוראים בכל הגילאים שיעורים חשובים על החיים, והיא עושה זאת בדרך שובבית ומשעשעת. הלקחים שהיא והקוראים מפיקים, הינם אוניברסלים ומתאימים לכל זמן ולכל מקום.

ראשית
: קבלה עצמית. אן שרלי מתוארת בספר כילדה רזה ולא יפה במיוחד. כיעורה נובע, לדעתה, משערה האדום, ומהנמשים המכסים את פניה. היא יתומה שמגיעה לחוות "גגות ירוקים" בטעות, לאחר שמת'יו ומרילה ביקשו ילד שיעזור להם בעבודות השדה. אלו הם בהחלט לא נתונים שמוסיפים לביטחונה העצמי, הרגיש גם כך, של ילדה בת 11. אן הקטנה חולמת על שינוי פיזי גדול. היא רוצה להיות יפה כמו ליידי קורדיליה או לכל הפחות להיות בעלת שיער שחור, והיא תעשה כל שביכולתה על מנת להגשים זאת. גם אם הדבר כרוך בצביעת שיערה. מעשה שלא נגמר טוב, במקום שיהפוך לשחור, קיבל שיערה צבע ירוק.

דרכה למדתי לא לשכוח את הילדה השובבה והסקרנית שהייתי. "האסופית"
 

מעשיה של אן שרלי מונעים אומנם מכוונה טובה, אך משום מה היא טועה שוב ושוב. פעולותיה, אם מתוך מחשבה ותכנון, ואם מתוך אימפולסיביות, כמעט תמיד משתבשות ומסתיימות במפח נפש, שבסופו היא לומדת שיעור מחכים ומבגר. בסופו של דבר, הברווזונת המכוערת הופכת לברבורה יפה וחכמה, שלומדת לקבל את עצמה, ולהתמודד עם חסרונותיה. אולם עד שהיא תגיע לשלב זה היא תטעה, תיפול, כמעט תטבע, תכה את גילברט ביום הראשון ללימודים, תשכר את דיאנה ובעקבות כך אימה תאסור את החברות ביניהן, תיענש, והכול בצורה משעשעת ביותר.

אן לא יודעת מהי משפחה מתפקדת, שכן הוריה מתו בהיותה תינוקת, ובמהלך חייה עברה מבית יתומים אחד למשנהו. כאשר היא מגיעה לחווה, אן מתאהבת במקום ובמת'יו, שמצידו משיב לה חיבה אבהית, בדרכו הצנועה והביישנית. היא רוצה משפחה שתאמץ אותה לחיקה, ותאהב אותה למרות כל הפגמים באופיה ומעשיה השובביים. מרילה, לעומת מת'יו, מתקשה להתרגל לרעיון של גידול ילדה ומגלה כלפיה קשיחות. אך לבסוף, גם היא נכבשת בקסמיה של אן. כאשר מת'יו נפטר מהתקף לב, מתוודה מרילה בפני אן על השינוי שחל בה בזכותה, וביחד הן נלחמות על עתיד החווה.

אן שרלי איננה מכירה גם את טעמה של חברות. החברה היחידה שאי פעם היתה לה היא השתקפותה במראה. לאחר הגעתה לחווה
, עושה מרילה היכרות בינה לבין מי שעד מהרה תהפוך לחברתה בלב ונפש, דיאנה בארי. דיאנה היא כל מה שאן חולמת להיות: יפה, בעלת גומות, שיער שחור כעורב, ואישיות מלבבת. שתי הבנות מוצאות במהרה מכנה משותף, והחברות שנרקמת ביניהן מתחזקת עם הזמן.

אן מכירה לדיאנה את עולם הדמיון העשיר שלה
, המלא בפיות ודמיונות רומנטיים, ודיאנה עורכת לה היכרות עם עולם המציאות. היא מלמדת אותה כיצד להפוך לליידי, ומכירה לה אנשים חדשים. כאשר אמה של דיאנה מבקשת להפריד ביניהן, הן מקבלות את גזר הדין בצער רב. אך כאן, באהבה העצומה שהן רוחשות זו לזו למרות ההבדלים הברורים ביניהן, טמון הכוח בחברות.

להגשים חלום

הספר מעודד
השכלת נשים, בימים בהם עדיין לא היה כה מקובל שאישה תצא ללמוד לימודים גבוהים, ותעבוד לאחר מכן. בשלהי המאה ה-19 היו כאלה שעוד האמינו כי תפקידה של האישה הוא להתחתן, להביא ילדים, ולגדל משפחה לתפארת. אן שרלי יוצאת כנגד תפיסה זו. היא רוצה ללמוד ולהיות מורה, ואכן, היא מגשימה את שאיפותיה, למרות הקשיים שבדרך.

כאשר אן מכה את גילברט בראשו עם לוח הכתיבה שלה, בגלל שקרא לה "ראש גזר"
, היא אומנם מחליטה לעזוב את בית הספר היסודי, אך ממשיכה ללמוד בחווה. לבסוף, היא שבה לבית הספר, ובעידודה של מורתה, מחליטה ללמוד לימודים גבוהים. אן החרוצה שוקדת על לימודיה, ולמרות, ואולי אף בזכות היריבות עם גילברט, היא הופכת למצטיינת הכיתה. גם בלימודיה במכללה היא הבחורה היחידה הזוכה במלגה הנכספת.

לעומתה, מתארת הסופרת לוסי מוד מונטגומרי את דיאנה
שמחליטה להתחתן במקום להמשיך ללימודים אקדמיים. היא מעדיפה, כמו רוב הבנות, ללמוד את מטלות הבית, ולהתכונן ליום בו תינשא ותנהל משק בית משל עצמה. שאר הבנות שלומדות עם אן במכללה, עושות מאמץ קשה מאוד על מנת להישאר בלימודים, וגם שם, הן מחפשות לעצמן שידוך.

מאז קראתי את "האסופית" שוב ושוב
, וכך גם את ספרי ההמשך בסדרה. אך המסר המועבר לא נחלש. הספר הזה השפיע עלי רבות, שכן דרך אן למדתי להסתכל על העולם בצורה אופטימית יותר. למדתי מה באמת חשוב בחיים. ובעיקר, למדתי לא לשכוח את הילדה השובבה והסקרנית שהייתי.
 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
0 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©