הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
קשר דם
 
הם שם כדי לתת יד או כתף כשצריך, לייעץ, למחות את הדמעות ולהצחיק. מור הדר מודה לחבריה על שנים של תמיכה ובילויים משותפים, ובטוחה שיהיו שם גם כשתחכה בתור לקופת חולים
מאת מור הדר | 01.07.2010
 


>>>  העמוד של "הזיקית" בפייסבוק


הם מקיפים אותך, מכירים אותך, נמצאים איתך ברגעים הקשים והמשמחים, יודעים בדיוק מה להגיד, מתי להעיר אותך כשצריך או איך לתת לך לשקוע בחלומות מטופשים כשאפשר. אם הם לא שם, אתה מודאג ולפעמים אפילו כועס. אתה מוצא את עצמך מתנחם בזרועותיהם, מקבל שלל עצות מחשלות, אבל בעיקר שוכח להגיד להם תודה. חברים.

על פי ההגדרה המילונית חבר הוא ידיד, רע, עמית, בן-זוג, ידוע בציבור, שותף לחיים, אח, שוחר, תומך, אוהד, שותף למקצוע, בן אותו מעמד, קולגה, בן אותו מקום. אבל אם נתעלם מההגדרה היבשה, אפשר בקלות לראות שאיך שלא נקרא לזה, הוא תמיד שם. לפחות ככה זה אמור להיות. באחד מטיוליי הרבים בחו"ל, עוד בטרם חדר עידן הרשתות החברתיות לחיינו, מצאתי את עצמי בעיקר כותבת לחברים. שומרת על תדירות של מייל אחת לשבוע, שממצה את התנהלותי היומיומית והגיגי הרבים. שיתפתי בסיפורים וחוויות הזויות ממקומות שאף פעם לא חשבתי שאגיע אליהם או באינטראקציות עם אנשים שמעולם לא חשבתי שאכיר.

כך, על גבי המדפסת, ישבתי וכתבתי והרגשתי כיצד אני נוגעת בכל אחד מהם. עשיתי את זה כי רציתי, לא כי היה צריך, והרבה בגלל שלא יכולתי לדבר עם כולם או לראות את פניהם דווקא בזמנים שהכי הייתי צריכה. הכתיבה מאז ומתמיד הייתה משחררת בשבילי, אבל כשמקבלים פידבקים מהחברים הקרובים זה נעשה מתוק מתמיד. רק עצם הידיעה שהם קוראים,  גרמה לי להבין עוד יותר כמה חשובה לי נוכחותם בחיי.

מבלי שארגיש, הם עזרו לי לעצב את מי שאני היום. "חברים"
 

ישנם חברים שגדלת איתם ולא משנה כמה מסלול החיים שלהם שונה משלי, יש להם מקום של כבוד בלב. הם ראו אותי בוכה בכיתה ד' כשאיזה מורה אמרה לי מילה לא במקום, הם יודעים שאני הכי רגישה לכריך שאמא הייתה מכינה לי בקפידה בתיכון, הם מכירים את נקודות התורפה הכי קריטיות שלי, ובלי שארגיש הם עזרו לעצב את מי שאני היום. אנחנו בדרך כלל נוטים לאותם הערכים והאידיאולוגיות ועברנו  חוויות דומות במקביל.

השירות הצבאי היה אחד הדברים הכי משמעותיים שאי פעם עברתי, ואם הייתה ניתנת לי האפשרות הייתי עושה אותו שוב בלי בעיה. אפשר לומר שבהסתכלות לאחור נכנסתי לצבא בן אדם אחד ויצאתי בן אדם שלם, מוכן לחיים פלוס שמונה קילו. מה לא היה שם? סגל של מפקדות שנתנו את החיים שלהם למען מטרה אחת מקודשת. לילות טרופים בלי שינה, משובים מקצועיים, שיחות מרתקות ומפחי נפש, חיבור אדיר שלא ניתן להסביר וגם לא אנסה.

כשאני שומעת בנים שהיו ביחידות קרביות מספרים על פעילות מבצעית, שכיבה במארבים במשך שעות רבות, על להשתין לתוך בקבוק ולשתוק לילה שלם עם  פלוגה שלמה, אני לא יכולה שלא להזדהות. אמנם לא עברנו את השטח והסיכון הפיסי, אבל מבחינת האחווה, אני לא יכולה שלא להרגיש שגם לנו היה את זה. לא בכדי אנחנו שומרות על קשר יום יומי, מעורבות זו בחיים של זו ומבלות בלי הכרה עד היום. בלי הכרה.

אנשים יפים מבפנים

ויש חברים שמאמצים עם השנים, אנשים שעוברים לידך בחיים בנסיבות שונות ומשונות ופשוט נשארים. אנשים יפים מבפנים, שאני מרגישה גאה להיות איתם ולהיות חלק מהחיים שלהם. אנשים שעושים לי טוב על הנשמה ושמח כשעצוב. אנשים שכיף לי לדעת שיהיו שם גם כשאזדקן וכשארצה שמישהו יבוא איתי לתור סתמי בקופת חולים, הם יהיו שם לצידי. את קמטי השמש הם אוספים איתי כבר עכשיו על החוף, הם ירימו טלפון ברגע הנכון ויזמינו אותי לדרינק ספונטני כשבדיוק חשבתי עליהם.

עם השנים, יש גם כאלו שאבדו בדרך. לטובת חיים אחרים במקומות נידחים, בעקבות זוגיות אינטנסיבית שלוקחת הכל או סתם כי פשוט משהו לא החזיק שם את מה שהביא אותנו מלכתחילה להיות חברים. זה טבעי, זה אמיתי וזה לא אומר שאתם כבר לא חברים. אולי פעם הוא היה הכי קרוב אליי והיום הוא יכול להעביר חודשים בלי שיחת טלפון, קורה, אנשים משתנים. זה תהליך לגיטימי כל עוד הוא הדדי, ומעל הכל מרחף הזיכרון שהופך אותו מסתם מישהו לעוד חבר.

מה שהכי משמח אותי הוא עצם הידיעה שיש לי חברים מכל הסוגים, שהשכלתי לטפח קשרים שיישמרו לנצח, שאני יודעת שלא משנה מה יהיה יש מישהו שיחזיק לי את היד, יתלה לי תמונה, יתקן לי את הסדק בקיר, יוציא אותי להתאוורר כשלחוץ ויבוא ליום ההולדת מקצה העולם, גם אם הוא לא אוהב את הצפיפות של המועדונים בתל אביב. חברים יקרים, אם אי פעם לא אמרתי לכם תודה, אני עושה את זה עכשיו. אתם הדלק של חיי, לא יודעת מי הייתי בלעדיכם.

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
5 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
1. חברה מהעבודה =)
דניאל 02.07.2010
 
 
2. סגל סמבציות כבוד!!!
הילה 02.07.2010
 
 
3. ומה אם...
חבר מהעבודה וגם מהקודמת ;-) 03.07.2010
 
 
4. אין עליך נשמה!!!
חני 03.07.2010
 
 
5. מרגש
עובר אורח 04.07.2010
 
 
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©