הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
גם גורי הומת
 
קצין משטרה אחד ומעט מתנדבים הם כל ההגנה שיש לכלבי ישראל כנגד התעללויות. טיפה בים של רוע
מאת יערה צידון | 07.07.2010
 

בתוך כלוב גדול, אחד מני רבים, עומד גורי, כלב גדול ומנומר. הוא לא כלב יפה, לא חמוד ולא צעיר. במשך שלוש שנים היה חלק ממשפחה אך ננטש, חטאו היה שיצא תכופות מהחצר. במכלאה העירונית של נתניה יש מקום לעשרים כלבים בלבד, וכלב כמוהו מועמד להמתה. סיכוייו לאימוץ אפסיים, וצריך לפנות כלובים לכלבים חדשים שמגיעים כל הזמן. האיש האמון על ההחלטות הקשות האלו בהסגר העירוני של נתניה, מי יחיה ומי ימות, הוא אמיר שדה, מתנדב שהקים את "הרצליה אוהבת חיות – פרויקט נתניה" באחד מההסגרים המושמצים ביותר, לטענתו.

הפרויקט הוקם במטרה לטפל בכלבים ולנסות לתת להם הזדמנות לאימוץ. שדה מספר כי כשהגיע לראשונה להסגר, היו בו המון כלבים ורובם הורדמו. לעומת זאת, מאז הקמת הפרויקט, 95% מהכלבים מאומצים במסגרת ימי אימוץ, והשאר מורדמים מפאת חוסר מקום. "מה אני אמור לעשות? יהיו את יפי הנפש שיגידו שאפשר להציל את כולם, אבל אני מזמין אותם להיות פה יומיים, ונראה אחר כך מה הפתרונות שלהם", הוא מציע.

בעיית המקום לא נוצרת רק מכלבים נטושים ומשוטטים, אלא גם מהסגרי נשיכה. כל בעל חיים שנשך או ננשך אמור, על פי חוק, להיכנס להסגר בן עשרה ימים כדי לוודא שאינו חולה בכלבת. שדה לא מבין למה כלב מחוסן צריך להיכנס להסגר. "זה לא תורם להם", הוא טוען. לתחנת ההסגר מגיעה משפחה עם ילדה קטנה. הכלבלב המשפחתי נשך את הילדה נשיכה קטנטנה, וההורים המודאגים החליטו מיוזמתם להכניסו להסגר מחשש לכלבת. כעת הוא יושב בכלוב, ומביט המום בכלבים המגודלים והאלימים סביבו. לא נראה שהחופשה הזו מהבית תעזור להרגעת תוקפנותו.

"יפי הנפש יגידו שאפשר להציל את כולם, נראה אותם אחרי יומיים פה". אלונה
 

שדה, בחור קשוח עם עיניים רכות, עובר בין הכלובים ומציג את סיפורו של כל אחד מהכלבים. לרשי שפכו חומצה על הגב וחתכו את זנבו, כלב אחר חי כל חייו, שלוש שנים, כשהוא קשור לעץ לימון. דארסי ננטשה כשבעליה עזבו את הדירה השכורה שלהם, והחליטו להשאירה מאחור. נביחות מחרישות אוזניים מלוות את מהלך הסיור. רק כלבלב אחד אינו נובח, גור שוקי קטן בן חמישה חודשים עם מבט עצוב, שנמצא אתמול משוטט באזור הכלבייה. הוא נמצא בבידוד, המום מהמתרחש סביבו. כל כך הרבה כאב במקום אחד.

קצין משטרה אחד בלבד, רפ"ק שאול מימון, מופקד לטפל ברמת מטה ב-350 התיקים הנפתחים במשטרה מדי שנה בגין התעללות בבעלי חיים. רק 35 מקרים מגיעים בפועל לכדי כתב אישום. ב-2004 הוקמה עמותה עם חזון חדש ששאפה לשנות את המצב. עמותת "משמר בעלי החיים" הציבה לעצמה לקדם הקמת יחידות ייעודיות להגנה על בעלי חיים במשטרת ישראל, שיאכפו את חוק צער בעלי חיים.

ההשראה לרעיון מגיעה מארגונים דומים ברחבי העולם שקיבלו סמכויות נרחבות לאכוף את החוקים הקשורים לנושא, או לחייב את גורמי האכיפה לטפל במקרים. דורון ברנר, יו"ר העמותה ואיש מאוד עסוק, הקים יחידות של מתנדבים שעוברים הכשרה משטרתית והכשרה בתחום בעלי החיים, ועונים לקריאות המגיעות למשטרה בנושא. נשמע כמו חלום אך כנראה שחלומות גדולים כאלה, במדינה עם כל כך הרבה בעיות שנופלות בין הכיסאות, נשארים יפים בעיקר על הנייר. שדה מתנדב גם בתור שוטר ביחידה. במקום לתאר חקירות, מארבים, פשיטות ומעצרים עסיסיים שהובילו להענשתם של אלו שהתעללו בבעלי חיים, הוא מסביר, למרבה הפלא, שאין אכיפה.

יש בעיקר הסברה, והאכיפה לא שווה הרבה אם אין סמכויות. "אני פחות ופחות מאמין במשמר. הוא לא אמור להסתמך על מתנדבים. נכון, יש לו יכולת לבוא אל אנשים במדי משטרה, אך אין שם יכולות מהותיות". הוא אמנם מספר על פשיטה מוצלחת שערך בנתניה, אבל בעיקר על הקפאות, על מחסור בכוח אדם ביחידות, ועל חוסר הבנה וחוסר אסרטיביות מצד המתנדבים, "השמאלנים והעדינים", לטעמו. גם רפ"ק מימון מספר על רעיון יפה שעדיין לא הוכיח את עצמו. "אני לא רואה שינוי", הוא קובע. "הם מתנדבים בשעות מסוימות, ללא סמכויות גורפות כמו שוטרים, ועל כן הם מוגבלים ויכולים לערוך רק בדיקה ראשונית".

חסר כוח אדם, והווטרינרים מפחדים שאיזה עבריין ישרוף להם את האוטו. דארלינג
 

אתר האינטרנט של "משמר בעלי חיים" מבקש מהגולשים להתקשר למשטרה במשך כל שעות היממה, אם נתקלים בהתעללות או בהזנחה של בעלי חיים. ניסיון להצטרף לסיור שלהם נשמע כך:

"משטרת כפר סבא, שלום", אומרת באדישות פקידה מעברו השני של הקו.
"היי, עם מי אני יכולה לדבר לגבי התעללות בבעלי חיים?".
"במה בדיוק מדובר?".
"אני רוצה לדעת עם מי אני יכולה לדבר על הנושא הזה, אני מכינה כתבה".
"לא איתי!", אומרת הפקידה בקול עצבני ונחרץ.
"אוקיי, עם מי בכל זאת?".
"לא יודעת. יש מתנדבים, הם לא כאן כרגע. בכל מקרה, לא איתי. שלום". אמרה בחוסר סבלנות וניתקה.

שדה מאשים את הווטרינרים ברשויות המקומיות, הכפופים למשרד החקלאות ומרוויחים משכורות בנות חמש ספרות, בכך שהם לא אוכפים חוקים. חסר כוח אדם, לא בא להם או שהם מפחדים שאיזה אדון עבריין ישרוף להם את האוטו. גם הוא כבר חטף מכות ואיומים. הווטרינרים ברשויות המקומיות אחראים על תחנות ההסגר ואמורים לאכוף את חוק צער בעלי חיים האוסר, בין השאר, על התעללות שדינה עד שלוש שנות מאסר, או על נטישה שדינה עד שנת מאסר אחת.

למרבה הצער, ישנם גם מקרים בהם הווטרינרים עצמם חשודים בהתעללות במסגרת תחנות ההסגר. אחד המקרים שמראה את חוסר התפקוד של הוטרינרים מטעם הרשויות קרה בהוד השרון. 12 חתולים בעיר הורעלו במהלך סוף שבוע אחד. תשעה חתולים נאספו על ידי אזרחים ומתנדבים של "משמר בעלי החיים", והובהלו למרפאתו של ד"ר יובל סמואל. השאר נמצאו מתים. ד"ר סמואל טוען שהווטרינרית העירונית לא עשתה דבר בנושא. גם לאחר שהחתולים טופלו, העירייה לא הסכימה לקחת חלק בהחזרתם לסביבתם הטבעית, אלא רק לאחר פניות חוזרות ונשנות של המשמר בדבר חובתה של העירייה לטפל לפחות בחלק הקטן הזה של המקרה. עד כה לא נתקבלה תגובה לדברים אלו מאופירה מויאל, הווטרינרית העירונית של הוד השרון.

ד"ר סמואל טוען שב"משמר בעלי חיים" יודעים מי אחראי להרעלה אך הם טוענים כי ישנם רק חשודים. גם אם המרעיל היה נתפס, כנראה שהוא היה יוצא מזה יחסית בקלות. קשה לומר שעבריינים מסוג זה באים על עונשם. "ברוב המקרים, העונש לא הולם או מרתיע. הדבר תקף לכל סוגי העבירות, ומן הסתם, גם לתחום ההתעללות בבעלי החיים", טוען סנ"צ חיים פדלון, מפקדו של רפ"ק מימון.

יושב בכלוב, ומביט המום בכלבים סביבו. קרמבו
 

שרון (שם בדוי) היא אוהבת כלבים אמיתית, כזו שבעלי חיים הם כל עולמה. היא מתלוננת על כאבה בשל המצב העגום של ההתעללויות וההזנחות המתחוללות בארץ. לאחר שנתיים בהן היא מתנדבת בעמותה במרכז הארץ ונחשפת לסיפורים קשים ועצובים, הכאב הזה הולך וגדל. העמותה אינה מטפלת במקרי התעללות ברמת האכיפה, למרות שהם נתקלים במקרים רבים מסוג זה. "גם אם אני יודעת מי התעלל בכלב, אין לי שום יכולת להגיע אליו, לנהל איתו שיחה ולעצור אותו אם צריך. מן הסתם, השיחה או החקירה, תהיה אפקטיביות יותר עם שוטר ולא עם מתנדבת הרי אותו אדם יצחק לי בפנים והוא בעצם לא חייב לשוחח איתי בכלל". על "משמר בעלי חיים" היא שמעה, אך לא נתקלה במעשיהם.

שרון מספרת בכאב רב על כלב פינצ'ר קטן שרץ בבהלה בין גלגלי המכונית של אחד המתנדבים. היא וחבריה שאלו את העוברים ושבים אולי הם יודעים מי הבעלים שלו, אך נענו בשלילה. הם פנו למרפאה הווטרינרית השוכנת בסמוך לעמותה, במחשבה שאולי הכלב ברח ממנה. התברר להם שהאישה שגידלה אותו, חשבה שנתקע לו משהו בגרון ולכן הביאה אותו למרפאה. כשנאמר לה כי יצטרכו לערוך לו צילום חזה ומה הן העלויות הכרוכות בכך, היא הניחה את הכלב על המדרכה, נכנסה במהירות למכונית וברחה.

לכלב, שהיה בטראומה מהמאורע, לא היה שבב, ועל כן גם לא היה ניתן לאתר את בעליו. "יש חוק שאוסר על נטישת בעל חיים במצב מסוכן, ויש גם חוק שמחייב כל בעל כלב לשבב ולחסן אותו", כועסת שרון. "טוב שנחקקים חוקים ואף אחד לא אוכף אותם". החוק להסדרת הפיקוח על כלבים מ-2002 מחייב קבלת רישיון עבור כל כלב מעל גיל שלושה חודשים. הרישיון ניתן לאחר תשלום אגרה, חיסון נגד כלבת וסימון באמצעות שבב.  אחזקת כלב ללא רישיון בר תוקף, דינה עד חצי שנת מאסר.

המצב הזה, בו אף גורם אינו דואג לאכיפה ולהבטחת זכויותיהם של בעלי החיים, הביא את שרון וחברותיה למקצוע לעבור על החוק בעצמן. מבלי שאף אחד יודע, נערכים להם בסתר מבצעי הצלה לא חוקיים, בהם נגנבים כלבים. שרון מספרת שהן נתקלות במקרים של אנשים המגדלים כלבים מזנים מסוכנים, ללא אוכל ומים באופן קבוע, וללא חיסונים וסירוסים. לעתים הן מנסות לדבר על ליבם של הבעלים, אך לרוב נאמר להן שהם כבר הוציאו מספיק כסף על הכלב בתוספת קללה עסיסית. כשהן יודעות על מצב קשה בו העיריות, במקרה הטוב, יוציאו מכתב אזהרה שלא ימומש לעולם, הן לוקחות את החוק לידיים. "פשוט מאוד, גנבנו כלב. נכנסנו למקום לא שלנו, מקום פרטי ולקחנו אותו. אם היינו נתפסות, היינו נשלחות לכלא, ובכיף. אבל זה צורם לנו. אולי זה רק אנחנו, אבל אנחנו לא מתעלמות מדברים כאלה".

ביומיים לאחר הביקור האחרון שלי בתחנת ההסגר העמוסה של נתניה, הגיעו אליה עוד ארבעה כלבים ושלושה הסגרי נשיכה. שדה היה צריך לפנות מקום לדיירים החדשים. גורי, הכלב הנטוש, הומת.
___________________________
___________________________

כלבים שמועמדים לאימוץ מהכלבייה >>

אלונה - רק בת חמישה חודשים. תהיה עצומה בגודלה. מיוחדת ומקסימה.
דארלינג - סטפופית מעורבת בת שנה מלאת מרץ ואוהבת לטייל בגינה.
קרמבו - לברדור בצבע שוקולד עם עיניים ירוקות כובשות ומלאות הבעה, בן שנתיים

גבסו - מעורב שחרחר עם רגל ימין אחורית מגובסת. בן שלושה חודשים. יהיה בינוני-קטן ומקסים.
מלטה - דקל / צ'יוואווה מעורבת קטנטונת בת חודשיים. הגיעה עם טפיל בעור מטופלת וממתינה לאימוץ.
עדה - שועלית בת שלושה חודשים תהיה בינונית / קטנה פרוותית ומקסימה.
צימעס - דקל / שועלי שובב בן שלושה חודשים מחפש בית כמו שהוא יאהב.
שלונסקי - תחש / פינצ'ר בן ארבעה חודשים עם עיניים מלאות תקווה והבעה והמון אהבה.
שרונה - סטפית מהממת בת שנה עם לשון ארוכה והמון אהבה.
ג'ואי - דוברמן אמיתי בן שש שננטש ומחפש בית מתאים לגבר גבר... אבל רגיש. 

רחוב הרכב 11, אזור התעשייה הישן, נתניה | לאימוץ: 050-4089650 אמיר

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
6 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
1. עצוב עד דמעות
יוליה 09.07.2010
 
צריך לעשות את זה - אבל לא הדבר היחיד
מתנדבת בכלבייה 10.07.2010
 
מסכימה איתך מאוד
אני 10.07.2010
 
 
2. אמיר
שוש זלמנוביץ 10.07.2010
 
 
3. בואו להתנדב איתנו!!
שירה 11.07.2010
 
התנדבות
צביה משעל 15.11.2010
 
 
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©