הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
מזל טוב, יוליה
 
היא בדיוק חוגגת שני עשורים לעלייתה לארץ, זמן מצוין לברר מה היתה מפסידה אם היתה נשארת שם. ברשימה שלה מככבים שמירה על המולדת באמצע המדבר בארבע לפנות בוקר, רכיבה על אופניים ביום כיפור וקישוט הקופסה של מסכת האב"כ
מאת יוליה גזית | 13.07.2010
 

עשרים שנה הם יותר משני שליש מהחיים שלי. החודש, ב-1 ביולי, לפני 20 שנה משפחתי ואני עלינו לארץ. אחרי כל האיחולים לכולם כמו בכל שנה, התחלתי לתהות לפשר המסורת הקטנה שיצרנו, וניסיתי להבין אם זה קורה במשפחות נוספות. אבל האמת היא שזה לא כל כך משנה.

ההורים שלי היו מבוגרים בכמה שנים מהגיל הנוכחי שלי כשהחליטו לארוז את כל רכושם ולהעביר את חייהם למדינה חדשה, במקום בו ליהודים יש חיים טובים יותר. אז נכון, הם לא היו לגמרי לבד, ואספו עוד קצת משפחה שהצטרפה לעלייה, אך בסופו של דבר מדובר בזוג צעיר עם ילדה קטנה שמחליט לעזוב את המוכר והידוע לטובת החדש, ובהרבה תקווה - גם היותר טוב. חיי חולפים בראשי ואני מבינה כמה אירועים וזיכרונות, מוזרים, מצחיקים, מרגשים ומשמעותיים לא הייתי חווה אלמלא ההחלטה האמיצה הזו.

לא הייתי יכולה להיות הילדה הפדחנית היחידה שמביאה למורה זר פרחים ביום הראשון ללימודים (מנהג שהיה מקובל שם, ובטעות עלה איתנו למטוס לישראל). את הלקח למדתי: בכיתה ב' המורה כבר לא קיבלה כלום. אם לא היינו עולים לישראל, כנראה שלא הייתי תוהה באותה שנה, בזמן האימון הגופני הבית ספרי אם אני שומעת את המילים הנכונות בוקעות מהרמקולים או שזו העברית הקלוקלת שלי? כנראה שלא הבנתי נכון, כי למה לעזאזל הוא רוצה שהיא תצייר לעצמה שפם? גם לא הייתי לומדת שבוע שלם שיר בעברית כדי להתקבל למקהלה הבית ספרית, ואז בהופעה הראשונה תוהה אם זה תקין שאני שרה בקולי קולות "כאן נולדתי", כאשר אני לא.

לא הייתי גורמת לכולם לחכות כשחיפשתי את הקבר של סבא רבא שלי בפולין. מיידאנק
תצלום : ירון קלנר

אם היינו נשארים שם לא הייתי זוכה לחוות את ה"חוויה" שבעטיפת ועיצוב קופסת מסיכת האב"כ שלי. וגם לא הייתי מרגישה מקופחת שיש לי רק מסיכה עם מפוח במקום ברדס שקוף ומגניב שכל כך רציתי. לא הייתי יודעת איך זה לנסוע על אופניים או להחליק על סקטים באמצע רחוב אבן גבירול בתל אביב, הריק ממכוניות רק פעם בשנה. אם הוריי לא היו מקבלים החלטות אמיצות, לא הייתי נוסעת לפולין בכיתה י"א וגורמת לשני אוטובוסים מלאים לחכות לי, בזמן שאני מחפשת את הקבר של סבא רבא שלי בבית העלמין הצבאי הרוסי.

וגם לא הייתי מתפקעת מצחוק, כמה ימים מאוחר יותר באושוויץ, מהמכתב של הוריי, הכל כך חינני אך עמוס שגיאות הכתיב, בזמן שכל השאר מייבבים בבכי מהמכתבים של המשפחות שלהם.
אם לא היינו עולים, לא הייתי מתגייסת לצה"ל. לא הייתי מצחיקה את עצמי והולכת לגיבוש של לוחמת וכמובן נופלת ממנו (כי ממתי אני יודעת לרוץ?). לא הייתי זוכה לקום שלוש פעמים בלילה ולרוץ למקלט בפיג'מה ונשק, כאשר העזתי התורן מחליט להנחית על המוצב או על אחד היישובים מסביב הפתעה קטנה.

כנראה לא הייתה עוברת בראשי המחשבה "מזל שישראל כל כך צעירה", בזמן שאני מנסה לשנן בעל פה את כל ראשי הממשלה, הנשיאים והרמטכ"לים שכיהנו בה, על מנת לעבור את מבחן הכניסה לקורס הקצינים.
גם לא הייתי מקללת בערבית כשהגיע תורי בארבע לפנות בוקר לשמור על האוהל בקור המדברי כשהמ.ק 77 על גבי, וטפטוף מקפיא נוחת על עורפי. גם לא הייתי מנהלת את השיחות על החיים עם חברתי לשמירה ברגעים הקשים ההם. סביר להניח שגם לא הייתי טועמת אף פעם את האבקה הוורודה שיש במנות קרב.

אם לא היינו מגיעים לכאן לא הייתי שומעת עשרות אלפי פעמים את השאלה העמוקה : "יוליה, היא רוסיה?", ולא הייתי מחייכת בנימוס על אף שבא לי כבר לתת בוקס לחכמולוג המקורי. לא הייתי יודעת כמעט בעל פה את כל התסריט של "הלהקה". היה לי סיכוי ממש קלוש לשמוע את השירים הישראלים שאני כל כך אוהבת, ולא הייתי שרה אף פעם בקול את ההמנון הלאומי ותוהה למה כולם שרים אותו כל כך חלש? אני מניחה שאם ההורים שלי לא היו כל כך אמיצים גם לא הייתי יושבת עכשיו לבדי ונזכרת בניואנסים הקטנים האלו בחיי, מזל טוב לי, כבר 20 שנה בארץ.

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
9 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
1. גדווווול
ליטל 14.07.2010
 
 
2. מרגש...
איל קורן 14.07.2010
 
 
3. טור חמוד וקליל
אמיר 14.07.2010
 
 
4. צה"ל
חיים 15.07.2010
 
 
5. מעולה
אלדד 15.07.2010
 
 
6. טור מהלב, אהבתי
יערה 15.07.2010
 
 
7. אהבתי
עידו 21.07.2010
 
 
8. כל כך נכון !
דניאל 24.07.2010
 
 
9. מצד שני
ורד 16.09.2010
 
 
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©