הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
מתחזקת את שאריות החיוך
 
הקיץ מור הדר נשארת בישראל, ואת חלומותיה על חוויות מופלאות בעולם הגדול היא מנסה ליישם בחום יולי-אוגוסט. תרגיל בדמיון מודרך
מאת מור הדר | 26.07.2010
 

הכי הייתי רוצה לעזוב עכשיו הכל. לקחת תיק גדול ולדחוף לתוכו בגדים, ספר טוב, אייפוד משובח מלא שירים, עט ומחברת ריקה ולנסוע. אולי הייתי גם מצרפת מישהו אהוב, והיינו בוחרים יחד יעד אקזוטי או סתם נקודה על הגלובוס שאיש עוד לא גילה, ונעלמים לשם לכמה חודשים טובים. הייתי קונה כרטיס פתוח ומתנתקת עד להודעה חדשה, ממלאה את מצבורי האנרגיות שאזלו, מחדשת את החיוך שקצת נמחק, מפתחת חלום חדש ומרענן כדי להחיות את החיים שבלית ברירה נכנסו באחרונה לשגרה השוחקת.

עכשיו, כשהקיץ בפתח, נדמה יותר מתמיד שכולם מדברים סביבי כל הזמן על חו"ל. שואלים את עצמם בקול רם לאן לברוח, איפה לטייל ולכמה זמן להתאדות מכאן. עצם הידיעה הזו שאני הפעם לא הולכת לשום מקום ממלאת אותי בתסכול, קינאה ורגשי נחיתות. איפה הימים בהם הייתי אשת העולם הגדול? זו שגומאת ארצות בשבועות ספורים, אוכלת ערים גדולות לארוחת בוקר ומשפשפת את האנגלית עם כל מקומי מצוי. התמונה שמתקבלת היא שנכון לעכשיו אין לי ארץ אחרת, ולא מבחירה.

כשראיתי לנגד עיניי את התאריך של המבחן האחרון הייתי בטוחה שמיד בסופו הכל ישתחרר, שערי שמיים ייפתחו, שירת הללויה תתנגן, ואני אצעד לי בבטחה אל החופש הנכסף, למרות כל זאת התבדיתי. תחושה של ריקנות אופפת אותי כבר שבוע, ובמקום לחגוג בלי הכרה את תחילת הקיץ באופן רשמי, החום המעיק רק מוסיף להרגשה המלנכולית הכללית.

הייתי מצרפת מישהו אהוב ליעד אקזוטי כדי להיעלם לשם לכמה חודשים טובים
תצלום : sxc

עד כה קיץ 2010 הביא איתו מסיבות דחוסות, פנים מוכרות, ברים הומי אדם, לילות חסרי משמעות, זרות, לא מעט מלצרות והרבה ים. אני מוצאת את עצמי דופקת יקיצות טבעיות ללא הפסק, מחרבת את הכבד כאילו אין מחר, עושה בדיוק מה שבא לי, נשארת נאמנה לעצמי ועדיין לא מסופקת בשום דרך. השאלה הבלתי נמנעת היא אם לברוח אל הנכר יכול להיות הפיתרון האולטימטיבי.

מצד אחד, ארץ זרה תמיד תוכיח לי כמה טוב לי כאן, כמה אני אוהבת את המקום הקטן הזה שלי בארץ המטורפת הזאת, את החום הנוראי ובעיקר את האנשים האהובים. מצד שני, היא גם תמיד תדאג להזכיר לי שיש עוד הרבה מה לראות, לנסות, לחוות ובעיקר למצות ואולי עכשיו, כשעוד רגע בערך אני מתחילה את השנה השנייה ללימודים זה לא רעיון כל כך טוב לראות עולם,  וכן עדיף לשמור את הרגליים על הקרקע.

בסופו של דבר אין לזה סוף, יש כל כך הרבה חופים שבא לי לנסות עליהם את הבטן-גב המסורתי שלי, לבקר באלפי גלריות מגניבות, מיליון גברים דוברי שפות מדליקות שאני צריכה לבדוק ואינספור מרכזי קניות שאני יכולה רק לחלום להספיק להגיע אל כולם בזמן הקצוב שיש לי כאן. אין ברירה, אני בולעת את גאוותי בשתיקה, מדליקה סיגריה ותוהה ביני לבין עצמי איך החופש הזה הולך להיות הכי טוב שרק אפשר במסגרת האילוצים.

בטן גב? גם חופי תל אביב יכולים להיראות ביום טוב כמו איי סיישל. גלריות ומוזיאונים? לא חסר אמנים ישראלים שמציגים את מיטב עבודותיהם בגלריות ולופטים מחתרתיים סטייל ברלין. מסעות שופינג מטורפים? שמים את האוזניות של האייפוד ומתחילים לחרוש את הרחובות הקטנים עם ניחוח אירופאי. גברים דוברים שפות מדליקות? תודה לתיירים המהממים שפוקדים את ארצנו הקטנטונת ורק מחפשים מקומית שתעזור להם להתאקלם. מישהו צריך להיות פה בשביל מטרה נעלה זו, לא? איזה מזל שאני נשארת.

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
3 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
1. אהבתי והזדהיתי :)
צליל 26.07.2010
 
 
2. אני איתך!
הילה 26.07.2010
 
 
3. תגובה
נוסק 26.07.2010
 
 
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©