הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
ה"בוגדים" כבר כאן
 
שר הדתות כינה את השרים גדעון סער ודן מרידור "צפונבונים שיושבים בבתי קפה בתל אביב" בגלל שהתנגדו לגירוש ילדי העובדים הזרים. ירון קלנר מצביע על הידרדרות בשיח הציבורי כשעצם השמעת הביקורת הופכת לא לגיטימית
מאת ירון קלנר | 05.08.2010
 
זהו, הגיע הזמן, עכשיו תאכלו את פרי הבאושים שאתם גידלתם. את זה שאסור לחשוב אחרת אנחנו יודעים מזמן. ראינו את הרדיפה המוגזמת כלפי הקיצונים משמאל ואפילו מימין ולא הזדעזענו, הם הרי ממילא מחוץ לקונצנזוס. אחר כך סתם נטפלו לבעלי הדעה ולמעבירי הביקורת מטעמי פגיעה במורל הלאומי, יצירת דה לגיטימציה לישראל וכדומה. גם על זה עברנו בשלום, כיוון שיוסי שריד סתם מעמיד פני ציוני והעיתונאי נחום ברנע הוא שמאלן עוכר ישראל שכל מטרתו היא להפיל את ראש הממשלה, בנימין נתניהו. ולכן אין להתייחס ברצינות אליו ואל חבריו השמאלנים.

חשבנו שנוכל להצליח עם ממשלת הימין בה מצטופפות הליכוד, ישראל ביתנו, ש"ס, יהדות התורה והבית היהודי, ועם הקישוט שמכונה מפלגת העבודה. אולי סוף סוף יהיה כאן קונצנזוס לאומי יציב, תמימות דעים כהלכה, ושנוכל לחנך את העם ברוח האחידה של הלאומניות הישראלית. רצה הגורל וגם אל הממשלה המתקדשת הזו הסתננו ה"בוגדים", שמעזים לחשוב אחרת.

יעקב מרגי, שר הדתות מטעם ש"ס, התחלחל נוכח ההתנגדות של חלק מחברי הממשלה מול נחישותה של מפלגתו לגרש את כל ילדי העובדים הזרים. הממשלה החליטה לגרש רק 400 מתוך 1,200 הילדים, ומרגי התקשה לקבל את רוע הגזירה. ומה טענתו נגד שר החינוך, גדעון סער, ונגד השר לענייני מודיעין, דן מרידור, שהם צפונבונים שיושבים בבתי קפה בתל אביב בימי שישי ומשם קובעים את סדר היום.

מרגי לא מתווכח עם ההתנגדות עצמה אלא עם הזכות להתנגד
תצלום : נמרוד הלברטל

הנה לה כרוניקה של רטוריקה במיטבה. מספיק להציץ לוועדת הכלכלה כדי לשמוע את דבריו של ח"כ אופיר אקוניס מהליכוד, יו"ר הוועדה, שטען שהתקשורת הישראלית לא משקפת את הלך הדעות בציבור, ושהשיח נקבע ברחוב שיינקין פינת רוטשילד. זוהי הטענה הקלאסית, אותה כולנו מכירים ואנחנו מסוגלים לעכל אותה, מפאת הקלישאה השחוקה שבה. במשך שנים ההאשמה הזו התגלגלה על לשונותיהם של ציידי התקשורת שהוזכרו בפסקה הראשונה.
 
ואילו עתה הרטוריקה מתגלגלת הלאה, אל לב ליבו של מה שאמור להיות קונצנזוס, אל ביתו של סער, מיקירי הליכוד, שממוקם בתל אביב, על לא עוול בכפו.
ישנם שיאמרו כי טענות אלו הן דוגמה אולטימטיבית לסתימת הפיות שקיימת בתקשורת הישראלית, שזוהי ההוכחה שישנם אנשים שמחוסנים מביקורת לגיטימית. אך לא כך הדבר, כיוון שמרגי לא מתווכח עם ההתנגדות עצמה אלא עם הזכות להתנגד.

מרגי מנסה לערער על הלגיטימציה של מי שגר ברחובות דיזנגוף, אחד העם, שיינקין או רוטשילד להשתתף בשיח הפוליטי בישראל. מה זה משנה אם כבוד השר נמצא במרכז תל אביב, בדרומה, בחדרה או בבאר שבע?
כנראה שזהו טבעם של דבריו של הכומר נימלר שנלקח למחנה ריכוז בזמן הנאצים, שהפכו לקלישאה בעצמם. הוא לא עזר לאוכלוסיות האחרות שנלקחו על ידי הנאצים כי הוא לא היה כמותם. כשהגיע תורו, אף אחד כבר לא עזר לו. גדעון סער ודן מרידור צריכים להפנים את מעמדם החדש, ולא בטוח שכבר יהיה מי שיעזור להם.
 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
1 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
1. לא חושב שבוגדים זו המילה המתאימה
עוז 20.08.2010
 
 
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©