הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
כל ממזר מלך
 
יוגב וינברג מתגעגע לימים שבהם הצלילים לא נשמעו כה קרים ודלים וחסרי אופי. כפיתרון הוא מציע לשלם עבור מוסיקה ולחזור לתקליטי ויניל. כך גם תצמח תעשייה מרתקת שגם מפרנסת בכבוד
מאת יוגב וינברג | 07.08.2010
 

>>>  העמוד של "הזיקית" בפייסבוק


אודה ואתוודה, אני מוריד באופן לא חוקי שירים מהאינטרנט. אני אפילו עושה את זה לעתים די קרובות. לפעמים, במחשכים, אני שוקל
ברצינות לקנות נגן MP3. מי יודע, אולי יום אחד עוד אעשה את זה. אבל עדיין, יותר מכל אני אוהב את הפטיפון שלי. אפילו שהוא די מעפן.

הזמינות, ויותר מכל הניידות של המוסיקה בעידן הדיגיטלי היא דבר נפלא. המחשבה שמכשיר קטן כל כך יכול להכיל כמות בלתי נתפסת כמעט של שירים, ועוד באיכות די גבוהה (איכות טכנית. איכות מוסיקלית זה כבר משהו אחר), מביאה אושר צרוף עבור כל חובב מוסיקה. אך לתלות האבסולוטית כל כך שיש לנו במחשבים בצריכה, בהשמעה ובעיקר ביצירה של מוסיקה, יש לא מעט חסרונות.

בלי קשר לזה שהתעשייה מייצרת היום בעיקר המון זבל והרבה פחות מוסיקה, לדעתי לא קרתה פעם אחת שהאזנתי ברדיו לשיר חדש, אפילו אחד כזה שהוא במקרה גם טוב ואולי אף מעולה, מבלי שהאוזן שלי השתעממה עד כאב מעיבוד דל וסאונד פשטני ומלאכותי. זו תוצאה של עידן שבו בעזרת מחשב פשוט יחסית, וציוד זול וזמין ניתן לייצר הקלטות ברמה טכנית כזו, שפעם היה נדרש עבורה אולפן מקצועי מאובזר בציוד מורכב ומסובך, צבא של טכנאים ואנשי צוות, ושעות על גבי שעות של עבודה.

פעם היה נדרש אולפן מקצועי שכלל צבא של טכנאים ושעות עבודה
 

לאחרונה שודרה בערוץ 8 של "הוט" סדרה דוקומנטרית מעולה, בשם "האלבומים הגדולים ביותר", שסיפקה מבט קרוב ומסקרן על אופן היצירה, בהיבט האמנותי והטכני, של כמה מאלבומי הרוק הגדולים ביותר שנעשו מעולם. ניתן היה לראות בה איזו תשומת לב, על סף חרדת קודש של ממש, ניתנה לאיכויות ההקלטה, וכיצד עבדו באולפנים בשקדנות על אופי הצלילים.

האופי של הצלילים? ממתי לצלילים יש אופי? איזה מין דבר מטופש זה
!כך ודאי חושבים רבים. אופי של צליל אינו דבר שניתן להגדיר על ידי איזשהו פרמטר מדיד. אופי הצליל הוא תוצר של שרשרת של יצירה איכותית. ראשיתה בשלב היצירה הראשונית, הכתיבה וההלחנה, המשכה בנגינה איכותית, וסופה בשלב ההקלטה והעיבוד, שהוא כנראה החשוב מכולם.

כל מוסיקאי שקרע כמה מיתרים בקריירה שלו יספר לכם על טכנאי מוכשר שעושה קסמים מאחורי הקונסולה. כזה שלוקח אוסף של הקלטות באיכות מזעזעת, ויוצר מהם שיר מדהים שאי אפשר להפסיק להקשיב לו. יותר מכל האנשים האחרים שמעורבים בתהליך היצירה המוסיקלי, מיומנות הטכנאי היא החשובה. טכנאי טוב יודע לאיזו זווית בדיוק לכוון את המיקרופון של תוף הבס, כך שהצליל שיקלט ישמע חלק ונעים, ולא כמו בומים סתמיים. טכנאי טוב יודע בדיוק מתי צריכים לשנות את רמת ההד של הקלידים. טכנאי טוב עושה ניסים ונפלאות. אך הדיגיטציה הוציאה את אותו מהתמונה.

אי אפשר לעסוק בעניין הזה מבלי לתת הסבר טכני קצר: צליל מורכב מכמה פרמטרים: עוצמה, תדר, תהודה, גובה, טון ועוד כמה דברים שרק פיזיקאים מבינים אותם, שלכל אחד מהם כמה רמות. מכיוון שיש כל כך הרבה פרמטרים שמשפיעים עליו, הצליל אינו קבוע, בניגוד לתו. כשפסנתרן מנגן תו מסוים, אין שום סיכוי בעולם שהוא יצליח לשחזרו. כי אותו תו ניתן לנגן בכמה אוקטבות, ובכמה עוצמות בחדר סגור או באמצע המדבר.

האוזן שלי משתעממת עד כאב מעיבוד דל וסאונד פשטני ומלאכותי
 

הטכנולוגיה הדיגיטלית מבוססת על עקרונות מתמטיים, וכל מיני משוואות מסובכות שנוסחו לאורך ההיסטוריה, על ידי אנשים עם מידה כזו או אחרת של חוסר חיים. לכן היא לוקחת את הסאונד האנאלוגי הפשוט והופכת אותו לסמטוחה לא נורמלית. כל הפרמטרים הפיזיקאליים שציונו לעיל נכנסים למחשב והופכים לאוסף של נתונים מספריים. כל העסק המורכב הזה הופך לשורה ארוכה של 0 ו-1. התוצאה היא שכל העומק הולך לאיבוד, ואנחנו מקבלים צליל קר ומתוכנת, במקום צליל ממשי וחי שהוקלט באולפן ונוגן על כלים אמיתיים באמצעות אנשים בשר ודם.

את הגלגלים שמניעים קדימה את תעשיית המוסיקה (ותעשיית הבידור בכלל), כנראה שיהיה קשה כבר לעצור, והכיוון אליו זו הולכת הוא די ברור. הכל הופך לדיגיטלי לטוב ולרע. אבל אסור לשכוח שתעשיית המוסיקה, כמו כל תעשייה, מונעת בעיקר משיקולי רווח. בכל הקשור לנושא זה הדיגיטציה רק נוגסת עוד ועוד, לא רק ברווחים, אלא גם בלגיטימיות של תעשייה זאת בכלל.

ברור מאליו שהתוצאה של הורדות של מוסיקה מהרשת היא שאנשים כמעט ולא קונים היום תקליטים. וכמובן ברורה גם ההשפעה על הרווחיות של התעשייה. אבל מעבר לעניין הכלכלי הפשוט של רווח והפסד, התעשייה הזו, במעין צעד של כמעט התאבדות לא מודעת, מפעילה את כוחות הטכנולוגיה באופן שמרדד את רמת המוסיקה, הנמוכה ממילא, המופקת כיום, לכדי מצב בו רוב השירים נשמעים כמעט כמו שכפול עלוב אחד של השני.

תחשבו לרגע מתי האזנתם לאחרונה לרדיו, ושמעתם שיר חדש שממש ריגש או עניין אתכם? בעברית, אנגלית, ספרדית, יפנית או כל שפה אחרת, מה שמאפיין את המגמות הנוכחיות במוסיקה הפופולרית הוא שכפול. שכפול של תכנים, מקצבים, סגנונות ומה לא. לכן, אין זה מפתיע שהיום אפילו הרדיו כבר כמעט ולא מנגן שירים חדשים. אך הטכנולוגיה לא חייבת בהכרח להשפיע לרעה על איכות התכנים. יש בה יתרונות לא מעטים שאם התעשייה כיצרנית מוסיקה הייתה עושה בה שימוש מדוד ואחראי, ואם אנחנו, כצרכני מוסיקה, לא היינו רצים אחרי כל חידוש טכנולוגי זניח, כולנו היינו יוצאים נשכרים.

המכירות של תקליטים ופטיפונים בעלייה ואפילו נפתחות חנויות. פטיפון חדיש
 

לכן אני מציע חזון שאם ייושם (למרות שאני לא משלה את עצמי לחשוב שמישהו באמת יקשיב לו) יתכן מאוד שכולנו ניהנה ממנו. החזון הוא בפשטות, לחזור אחורה. לחזור אל תקליט הוויניל הישן והטוב, שיותר משהינו פריט נוסטלגי-אספני,יש בו סגולות איכותיות לא מעטות.

מה היה רע כל כך בתקליטים האלה? הם יצרו סאונד מעולה שהקדים את זמנו, והם לא פחות מאשר גאונים (בהתחשב בעובדה המדהימה שמדובר סך הכל בחתיכת פלסטיק עם חריצים מיקרוסקופיים). והם בוודאי נשמעים הרבה יותר חמים ונאמנים למקור מהסאונד הדיגיטלי הקר והעלוב. גם השיפור הטכנולוגי הניכר מאז שנות השמונים מוביל לכך שהפטיפונים שמיוצרים היום כמעט לא מזכירים את המכשירים העלובים של פעם. אז בעצם למה לא? אני לא היחיד שחושב שעדיף לחזור לעבר.

בשנים האחרונות מתפתחת תנועה הולכת וגדלה של חזרה לטכנולוגיה הישנה אך האיכותית הזו, עד כדי כך שכיום ישנם מוסיקאים שמוציאים את אלבומיהם בצורת ויניל בלבד. גם נפח המכירות של תקליטים ופטיפונים נמצא בעלייה, ואפילו נפתחות חנויות חדשות בתחום. משמעות העניין היא כמובן כי לא יהיה מנוס מלחזור ולהוציא כסף על מוסיקה. מחשבה שנשמעת כמעט ככפירה, אחרי כל כך הרבה שנים של כאוס ושוק פרוץ, בו כל אחד יכול לגנוב יצירה שהיא רכושו של אדם אחר.

אבל בעצם המימון שלנו, צרכני המוסיקה, נוכל להחזיר לתעשייה הגוועת הזאת את החמצן הכלכלי שהיא זקוקה לו כדי לעמוד שוב על הרגליים, וליצור תכנים ראויים ואיכותיים. המצב בו כל ממזר עם מחשב ביתי ומעט ציוד פשוט יכול להקליט שיר, לשלוח אותו לרדיו, ולהפוך בן רגע למלך יגיע לסיומו. עם כל הצער שבבזבוז לכאורה של כסף על מותרות כמו תקליטים, רק מודל כלכלי שיאפשר למוסיקאים להתפרנס בכבוד מיציר כפיהם, ייצור מוסיקה איכותית.
 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
1 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
1. "the day the music day..."
אניה 10.08.2010
 
 
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©