הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
נאחז באוויר
 
הוא יושב תמיד ליד דלת החירום, מאמין שאת העננים צריך לראות רק מלמטה, ושמח להתמלא באלכוהול כבר בדיוטי פרי. אלירן מלכי על הסיוט של חייו
מאת אלירן מלכי | 23.08.2010
 

>>>  העמוד של "הזיקית" בפייסבוק


אני פחדן. אני לא מתבייש לצעוק את זה. באמת שלא
. אני בחור בן 25, נושק לגובה 1.90, משקלי נע בין 108 קילו ל-115 קילו בתקופות מבחנים, מכור לאדרנלין בכל מה שקשור לאופנועי ספורט, יש לי מספר קעקועים על הגוף, עשיתי הרבה שטויות בחיים שלי אבל הכל מתגמד כשזה מגיע לטיסות. אני מאמין שאם אלוהים היה רוצה שננתק את עצמנו מהקרקע, הוא היה מצמיח לנו כנפיים. שעננים צריכים לראות רק מלמטה, ושכיסי אוויר הם מלכודות מוות. בכל פעם שאני צריך לטוס, אני הופך לאדם אחר.

אני מתחיל להזיע, להחוויר, חוש ההומור שלי מתפוגג ואי אפשר לתקשר איתי. אני עד כדי כך פוחד מטיסות, שאני בוחר יעדים לנפוש בהם לא לפי מספר הכוכבים שיש במלון או האטרקציות באזור אלא לפי מספר שעות הטיסה אליהם. כמובן שעדיף אם אפשר להגיע אל היעד בנסיעה או בשייט. טיסה לאילת, למשל, היא לא אופציה כי אני מאמין שדלק מטוסים מזהם את השמיים ולא מוכן לתת יד לדבר ולחילופין להקריב את גופי. יש לנו עולם שצריך לשמור עליו, לכן יש להשמיד את כל המטוסים לאלתר.


הרעידות בברכיים מתחילות כבר בכניסה לנתב"ג. לדעתי צריך לעשות תור מיוחד לאנשים כמוני. התחקור הביטחוני ובדיקת חומרי הנפץ שיכולים להיות לי במזוודות גורמים לי התקפי אסטמה קלים, למרות שאני כלל לא סובל ממנה.
כאן המקום להגיד תודה לדוכן הטעימות של האלכוהול בדיוטי פרי. תודה על שאתם נותנים לי לטעום כמויות גדולות של וויסקי לפני העלייה למטוס. אני מאוד מעריך את זה, זה לא משכיח את הטיסה, אבל זה בהחלט עוזר.

אני מתחיל להזיע, להחוויר, חוש ההומור שלי מתפוגג ואי אפשר לתקשר איתי
תצלום : מורן חלפון

את תואר "הנוסע המצטיין" ניתן להעניק לי בכל פעם שאני מעז ועולה למטוס. אני האדם היחיד שבזמן שכולם קוראים עיתונים, שמים מוסיקה ומדברים ביניהם - אני מתיישב בכיסא, חוגר את עצמי עד כדי עצירת זרימת הדם בפלג הגוף התחתון. אני קורא את כל חוברות החירום בטיסה, מוודא שחגורת ההצלה נמצאת במקום ומקשיב בדקדקנות מרובה לתדרוך של הדיילות על התפעול של חגורה ההצלה ופתיחת דלתות החירום בשתי השפות.
הלב שלי אף פעם לא דופק בכזו פראות כמו בזמן ההמראה . עם התאוצה המדהימה של המטוס לפני שהוא מתנתק מהקרקע דווקא אין לי בעיה.

הדבר בהחלט מזכיר את אופנוע הספורט שהיה לי ואני מאוד נהנה מכך. גם כשחרטום המטוס מצביע לכיוון השמיים אין לי בעיה, יצא לי לחוות חוויה דומה בספורט המוטורי. הבעיה מתעוררת כשהמטוס מתנתק מהקרקע.
כשאני תלוי בין שמיים וארץ, בכלי שהאנושות הינדסה, אני יכול לספור את כל התאונות האוויריות שהתרחשו בשנים האחרונות. לא חשוב מה אנסה לעשות בזמן טיסה - לשמוע מוסיקה, לבצע יוגה או לחשוב על דברים שמחים, תמיד לאחר כמה דקות אחשוב על דבר אחד: מתי תיפול על ראשי מסכת החמצן ואם אצליח להתעשת ולפרוץ את דלת החירום שנמצאת לידי.

כמו כן, אני מאמין שמגיע לי כרטיס מוזל. אני כמעט אף פעם לא מבקש שתייה מהדיילות. שתייה מרובה יכולה בטעות לחייב אותי לגשת להתפנות - אין דבר יותר מסוכן מעצם ביצוע פעולה זו. הרי זה דבר שהוא לא יעלה על הדעת. פעם אחת הלכתי לשירותים במטוס, הורדתי את המים, וכשחזרתי להכרה, הייתי אסיר תודה שהמטוס לא התרסק. הרעש מחריש האוזניים של השירותים האלה שנועדו רק להפחיד אותי כדי שלא איכנס אליהם עוד פעם, הוא פשוט לא נתפס.

לדעתי, המהנדס בחברת התעופה שהמציא אותו, הוא כיום אדם עשיר מאוד.הוא חוסך לחברות התעופה סכומי כסף אדירים בכך שפחדנים כמוני בחיים לא יבקשו מהדיילות שתייה
.
אני פונה בנימה אישית לחברים שלי - בפעם הבאה שטסים, אם תואילו בטובכם להרדים אותי כמו שהרדימו את מיסטר T ב"צוות לעניין" ולהעיר אותי כשמגיעים ליעד. אני מבטיח שלא אכעס, להיפך, רק אז אבין איזה חברים טובים אתם.
 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
2 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
1. חחחחחח...., כתבה חמודה. אהבתי! :-]
רינת 01.09.2010
 
 
2. אגב, חרדות מטיסה, יש כדור חדש בארץ
נורית 02.09.2010
 
 
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©