הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
אנקת גבהים
 
כדיילת אוויר נתקלת יערה צידון בכמות בלתי נתפסת של נוסעים שמסתבכים עם חגורת הבטיחות הפשוטה, מתקשים לדחוף את דלת השירותים ומשגעים את הצוות המותש
מאת יערה צידון | 29.08.2010
 


>>>  העמוד של "הזיקית" בפייסבוק


אדם יכול להיות גאון בפיסיקה, בעל פרס נובל לשלום, עם כוח פיסי של נועם טור, וחוסן נפשי של איש שב"כ. עם זאת, ברגע שכף רגלו תעבור את מפתנו של גוף זר וקלסטרופובי, בעל שתי כנפיים אמינות יותר או פחות, כל הידע והניסיון שצבר במהלך השנים משתווים לקליפת השום אל מול ניסיונותיו להתמודד עם האתגרים האינטלקטואליים שטיסה מציבה בפניו. כדיילת אוויר יוצא לי להיתקל בכמות בלתי נתפסת של אנשים תחת כיפת מתכת אחת, ולגלות שמהרגע בו השלט להידוק החגורות מואר, ההבדל (וסליחה על הסטריאוטיפ) בין השרברב מעיירה בדרום הארץ לבין הפרופסור מהרצליה פיתוח נעלם.

ראשית, כיבוי השלט להידוק החגורות. חגורת בטיחות היא לכאורה אמצעי פשוט. היא נמצאת כמעט בכל כלי תחבורה אשר לרבים מאיתנו יש רישיון לנהוג בו. עם זאת, כנראה שהחמצן המופק באופן מלאכותי בכלי טיס משפיע על יכולותינו המוטוריות. כמעט שאין טיסה שבה אני לא זוכה לבקשה מנוסע, שעבר מזמן את הגיל בו הוא נסע במכונית אחת לפחות בחייו, לגאול אותו מאותה חגורה מורכבת, שעם משיכה קלה בתופסן, היא משתחררת.

זוהי כנראה קלות תפעולית בלתי נתפסת. ג'ורג' קארלין, הקומיקאי הגאון והמנוח, לעג לחברות התעופה על ההסבר המיותר בנוגע לתפעול החגורה. אני מזמינה את קארלין, למרות ההומור השנון שלו ואהבתי הרבה אליו, לרדת יום אחד ממשכנו אשר בשמיים, ולהצטרף אל צוות דיילים ממוצע כדי להבחין שגם סרט אנימציה מפורט, ועשרות שנים של הידוק ושחרור חגורות בכלי רכב בעלי גלגלים, אינם מסייעים לנוסע הממוצע להתמודד עם הרצועה המתוחה על כרסו.

ההבדל (וסליחה על הסטריאוטיפ) בין השרברב לפרופסור נעלם בטיסה
 

לאחר שהחגורה האימתנית שוחררה, אותו נוסע יזכה להגשת משקאות, ארוחה ומשקאות חמים. נשמע פשוט לכאורה. אך המגש בו כוס עם סוכרים, כלי עם לימונים וחלבלבים ומפית מצליח להפיל, פעם אחר פעם, גם את הטובים שבינינו. אני מתקדמת אל עבר שורה 23 בעודי אוחזת ביד שמאל בקנקן מהביל של תה וביד ימין במגש עמוס. להזכירכם, יש לי שתי ידיים בלבד. הנוסע שיושב מרחק שלושה נוסעים ממני, על יד החלון, מהנהן בעודי מציעה לו תה. אני נעצרת ושולחת את המגש לעברו על מנת שיניח את הספל עליו, הוא מניח את הספל על שולחנו, מרחק שלושה נוסעים ממני.

"תוכל בבקשה להניח את הספל על המגש שבידי?" אני מבקשת בנימוס בפעם המי יודע כמה. אותו נוסע, מנהל בכיר ואב לשלושה, מסתכל על הספל, עליי, ועל המגש ואינו מבין את צירוף המשוואה. עד שזו נפתרת, בעזרתם של שכניו המאותגרים קמעה פחות, התה נמזג. להזכירכם, במטוס ייתכנו כיסי אוויר בלתי צפויים, ועל כן מומלץ שכוסות מלאות במים חמים יורחקו במהרה מכלל הקבינה. עם זאת, בשלב הנוכחי הנוסע נזכר כי הוא מעוניין בלימון. במקום לקחת את הספל ולנסות לצוד עם המזלג את פלחי הלימון החמקניים כשכוסו ממוקמת בביטחה אי שם ליד החלון, מרחק שלושה נוסעים ממני, הוא מעדיף לנהל את הקרב הזה בעוד המגש כולו, על סיפלו הרותח ולימוניו, מאיים להתהפך על שכניו התמימים.

לאחר חלוקת המזון והמשקאות הגיע הזמן הידוע להתפנות. גם כאן מדובר בפעולה שגרתית שמבוצעת מדי יום על ידי כולם. אך דלת ועליה כתובה המילה "PUSH" וציור מדגים נראית קלה. כנראה קלה מדי, ועל כן הנוסע הממוצע חש כנראה צורך לחפש את המילכוד. הטעות הנפוצה ביותר היא משיכה של המאפרה הממוקמת ליד דלת השירותים. נכון, במטוסים לא מעשנים כבר אי אילו שנים, ואכן אין הצדקה מהותית לקיומן של מאפרות מטעות ליד דלתות השירותים למעט עצלות, אך ההבדל בין ציור של סיגריה בוערת לבין הפעולות המתקיימות בתא השירותים על ידי אזרח שומר חוק אמור לרמז על הטעות הגסה העתידה לבוא עם המשיכה במאפרה.

הנוסעים מתקשים להבין שההמראה והנחיתה הן נקודות הזמן המסוכנות ביותר בטיסה
תצלום : sxc

גם לאחר שנמשכה המאפרה ושום דלת לא ניאותה להיפתח, וגם לאחר שמילת הצופן PUSH פוצחה על ידי מיטב המוחות, נותרה הדילמה - את מה לדחוף? האם את הקיר? האם את המאפרה? האם את הדייל הממתין בשקיקה לנקות את תא השירותים? הרי לא יתכן שאמורים לדחוף את הדלת! אז זהו, שכן. אם פעולת פתיחת דלת יכולה כל כך להסתבך, אני שמחה על כך שהדיילים אינם נדרשים ללוות את הנוסעים אל תוך תאי השירותים, שכן פעולות הורדת המים ופתיחת הדלת לאחר נעילה מורכבות הרבה יותר.

לצערי, גם ביריעה בלתי מוגבלת זו לא ניתן להכיל את כל מבחני האינטליגנציה הקטנים והמכשילים שהמטוס טומן בחובו. את היכולת להבין את המבנה הארוך של המטוס ואת החשיבות הנובעת מכך לזכור לבקש את כמות המשקאות הדרושה לך בפעם אחת מהדייל, ולא להיזכר באח, בבן ובדודה שגם רצו קולה בכל פעם שדייל מגיש לך משקה לאחר ריצת מרתון מסוכנת בקבינה חשוכה ומלאת רגליים המאיימות להפילו. בקשה אחת של כלל המשקאות המבוקשים תבטיח לך רוויה יותר מהירה, ודייל שיהיה כנראה יותר חייכן אליך בהמשך הטיסה.

כמובן שאי אפשר שלא להזכיר את כל אותם נוסעים, ישראלים בלבד אגב, שחושבים שברגע שגלגלי המטוס נגעו בקרקע הגיע הזמן לפתוח תא ולהפיל ארבעה תיקים על ראשו של עולל כדי להספיק לרוץ לקידמת המטוס, ולצאת ראשונים. אלו גם בדרך כלל הנוסעים בעלי חרדת הטיסה, שיושבים לכל אורכה עם שקית הקאה ופנים שטופות זיעה קרה, ומתקשים להשלים עם העובדה שהצוות לא מתיישב ונחגר רק כדי לשעשע את הנוסעים בשעת הנחיתה אלא משום שההמראה והנחיתה אלו נקודות הזמן המסוכנות ביותר במהלך הטיסה.

בסופו של יום, טיסה נועדה לאתגר רק את פקחי הטיסה והטייסים, והאחרונים גם ככה רוב הזמן על טייס אוטומטי. אז בפעם הבאה שאתם נכנסים למטוס בדרככם ליעד נחשק, הדקו חגורות בדיוק כמו במכונית, צפו באיזה סרט טוב, ותבינו שדייל בעל אנטומיה אנושית ממוצעת לא יכול לחבר לכם את האוזניות, שהשקע שלהן זהה אגב לשקע שיש לכם ב-MP3, כשהוא אוחז ביד אחת בערימת עיתונים וביד השנייה בשלושה בקבובי מים, גם אם הוא מאוד רוצה.

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
0 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©