הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
לא סובל אותה
 
מאז ומתמיד שנא יוגב וינברג מתמטיקה, והיא שנאה אותו. זאת סיבה מספיק טובה בשבילו לעשות חשבון עם מערכת החינוך, ולדרוש שהדגש יעבור לתרבות במקום עוד בלבול ראש בטריגונומטריה
מאת יוגב וינברג | 29.08.2010
 

>>>  העמוד של "הזיקית" בפייסבוק


לכל אחד יש עיסוק קייצי מועדף. ישנם המעדיפים ללכת לים, אחרים טסים לחו"ל וישנם כאלה המבלים בישראל. אחרי שנת לימודים מתישה למדי חיכיתי גם אני לקיץ על מנת ליהנות ממנעמי החופש. והוא הגיע, כמעט. מדוע רק כמעט? מכיוון שעם רבים מחברי הסטודנטים אני נאלצתי להיבחן פעם נוספת בבחינה בה נכשלתי, במסגרת מה שמכונה מועד ב'. במקרה שלי, מדובר בבחינה בסטטיסטיקה.

עבדכם הנאמן נאלץ להוציא סכום של קרוב ל-500 שקלים, הוצאה לא קטנה עבור סטודנט לא מבוסס שכמוני, כדי לממן שיעורים פרטיים שלולא הם ספק אם הייתי מצליח לעבור את הבחינה. וכל זאת עבור תרגול של סוגיות מתמטיות מורכבות, שספק עצום אם אזדקק להן אי פעם. מעולם לא הייתי טוב במתמטיקה או באחת מנגזרותיה (סטטיסטיקה, למשל). למען האמת, אני אפילו די גרוע בזה. כשהייתי תלמיד, עוד מימי בית הספר היסודי ועד התיכון, תמיד מצאתי את עצמי בעמדת הנודניק שזקוק כל הזמן לעזרה של המורה. מתמטיקה הייתה הסיוט של ילדותי. עד היום לא הצלחתי להתגבר על הפחד שאוחז בי מפני המתמטיקה המאיימת, וספק אם אי פעם אצליח.

אבל מהיכן נובע הפחד הזה? הרי היא אינה אמורה להיות דבר מאיים. להיפך, תפקידה להיות שימושית ומועילה, ועל כן היא אמורה להיות דווקא ברורה ונגישה. ובכל זאת, אני ורבים כמוני לא סובלים אותה. אני חש ממש סלידה ותיעוב כל עת שיוצא לי להיתקל במשוואות, נוסחאות, טבלאות או כל דבר שרק מזכיר לי מתמטיקה. אני יודע שזה פופוליסטי במיוחד להגיד, אבל גם בכך אשמה המערכת. הנחיצות והחשיבות של לימוד מתמטיקה הם דבר ברור, אבל גם לדברים נחוצים מתבקשת מידה. בכל הקשור ליחס שמקבלת המתמטיקה במערכת החינוך, על כל שלביה, בטח בהשוואה ליחס שאותו לא מקבלים תחומי ידע אחרים, כבר מזמן אבדה המידה.

הרוב לעולם לא יעסוק במתמטיקה מורכבת יותר משברים וחזקות
תצלום : sxc

בשלב מסוים, איפשהו באזור כיתה ח', מסתיימת הרלוונטיות של שיעורי המתמטיקה. זהו פחות או יותר השלב שבו מלמדים משוואות בשני נעלמים - ללא ספק נושא חשוב מאוד שכולנו נדרשים אליו לעיתים קרובות מאוד. רובנו המוחלט לא עסקנו, וכנראה לעולם לא נעסוק במתמטיקה מורכבת יותר משברים וחזקות. ועדיין, כל החומר הנלמד בתיכון אינו רלוונטי בשום אופן לחיים של בערך 80% מהאנשים עלי אדמות. אפילו בסטנדרטים אקדמיים, חלקים גדולים מהחומר הנלמד בתיכון, אפילו ברמה של חמש יחידות, הוא מסובך למדי.
 
גורם כלשהו במערכת החינוך חושב כנראה, באמת ותמים, שכל בוגר תיכון לא יהיה מוכן לחיים בלי ידע בטריגונומטריה, תחום שהיום בעידן המחשב אפילו מהנדסים כמעט ולא מתעסקים בו.
אבל זה לא מסתיים כאן. במבחן הפסיכומטרי, הפרק המתמטי תופס את עיקר הנפח ואת מירב החשיבות. זה עיוות מוחלט, הרי רוב התארים הראשונים הנלמדים במוסדות להשכלה גבוהה בישראל אינם בתחומי המדעים המדויקים.

איזו הצדקה יש בדרישה מאדם שמעוניין ללמוד ספרות אנגלית, למשל, להקדיש זמן רב וכסף (שכנראה אין לו) בלימוד של מתמטיקה ברמת חמש יחידות? מדובר בשרירותיות מקוממת.
האובססיה הזאת למתמטיקה מצטרפת לאובססיה כללית של מערכת החינוך כולה לתחומי הידע הריאליים באשר הם. אובססיה שבאה לידי ביטוי במיוחד בלימודים האקדמיים ושמקורה לא לגמרי ברור, בוודאי שלא לאור המורשת התרבותית שעליה קמה המערכת הזאת. העם היהודי ראה את עצמו מאז ומעולם כעם הספר ונתן דגש מיוחד ללימודי רוח.

מועלת בתפקידה
 
רוח השקידה וההתעמקות של הישיבות וה"חיידרים" של מזרח אירופה נטמעה גם בציונות, שפיתחה אותה ותרגמה אותה למושגים של ערכים ותרבות. המדינה כיום יותר משנבנתה על אתוס חלוצי והתיישבותי נבנתה על אתוס תרבותי. יכול להיות שישראל הייתה קמה גם ללא בן-יהודה, ביאליק, ברנר ודומיהם אבל ללא ספק זאת לא הייתה המדינה שאנו מכירים, וסביר להניח שהיא הייתה הרבה פחות טובה.

תרומתם של הסופרים, המשוררים, המוסיקאים ושאר אנשי התרבות לפיתוחה של המדינה והחברה ויצירת דמותן, היוותה את הבסיס שעליו ניתנה הלגיטימציה לעצם המפעל הציוני כולו.
הדרישות המפורזות ללימודים ריאליים הן תוצאה של שינויים שעברה חברה שהפכה ליותר ויותר מבוססת כלכלית, ולכן שינתה את השאיפות ההשכלתיות שלה מכאלו שמעשירות את הרוח לכאלו שמעשירות את הכיס. יש בכך גם ברכה רבה, מצבנו היה היום גרוע בהרבה אילולא הייתה מתפתחת כאן מעצמת ההייטק. הכלכלה הישראלית מבוססת על תעשיות מתקדמות, דבר שבהחלט מתבקש לאור הדלות של הארץ הזאת בכל משאב הכנסה אחר.
 
לשם כך נדרשת מערכת השכלה גבוהה שתפתח מוחות מבריקים ויצירתיים, אין ספק בכך. אך לא כולם רוצים או יכולים להיות מהנדסים או טכנאים. והרצון, שלא נאמר האובססיה, ליצור חברה יצרנית שמאופיינת כולה כמעט בתחום ידע אחד יכול בעתיד להפוך אפילו לבעייתי מאוד, אולי אפילו מסוכן.
התרבות כערך עדיין בעלת משמעות בישראל של ימינו אך מקומה הולך ומתערער. ומערכת החינוך, שאחד מתפקידיה הוא ליצור חברה ישראלית מגוונת וערכית, מועלת בתפקידה ובמקום לנסות לתקן בהרבה מקרים היא משקפת את המצב הקיים, למרות שזהו מצב ראוי לתיקון. האובססיה של המערכת למתמטיקה וללימודים ריאליים בכלל היא דוגמה לכך.
 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
1 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
1. אני לא מבינה איך לא הגיבו על זה
שירה 13.09.2010
 
 
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©