הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
עומק שוודי מיותר
 
רמת משחק גבוהה ודמויות מלוטשות לא הפכו את הגרסה הקולנועית של "נערה עם קעקוע דרקון" להצלחה. וחסר גם קתרזיס
מאת יערה צידון | 05.09.2010
 


>>>  העמוד של "הזיקית" בפייסבוק


"Too much information". מי שהמציא את המשפט הזה כנראה דמיין במוחו הקודח את הסרט השוודי "נערה עם קעקוע דרקון" בבימויו של נילס ארדן אופלב, שיצא לאקרנים לאחרונה. 152 דקות הצפייה בגירסה הקולנועית לרומן המוערך של סטיג' לרסון מכילות כמות מידע מיותרת, שלא הייתה מביישת את תיאוריו של מלצר למנת היום המיוחדת לכאורה, במסעדה פריזאית בעלת כוכב מישלן.
לא קראתי את הספר, וטוב שכך. העולם אותו אני טווה בדמיוני בקריאה נוהג להציב רף בלתי אפשרי למסך הגדול. האכזבה צפויה מדי. אז אם כבר ללכת לבית הקולנוע לראות פרשנות לספר, בהחלט עדיף שיהיה מדובר באחד אותו לא קראתי.
 
נכון, האתגר בתירגומן של מילים אל תמונות נעות הוא גדול. לפעמים חוטאים לדמויות או לקצב, לפעמים מחסירים מידע חשוב או שלא מצליחים להעביר את עומקם של הסיפור ושל הנפשות הפועלות. ב"נערה עם קעקוע דרקון" אופלב מסתכן בעומק מיותר, שעובר כבר את שלט המים העמוקים בבריכה השכונתית.
אז מה יש לנו? ליסבת סאלאנדר (נומי רפייס), צעירה גותית ומתוסבכת שבדומה לשמה גם בעלת פן לסבי עד מאוד, היא האקרית מתוחכמת שאוספת מידע על מיקאל בלומקוויסט (מיכאל ניקוויסט), עיתונאי במגזין "מילניום", המואשם בהוצאת דיבה על איל הון ידוע.

לבלומקוויסט נותרת חצי שנה מרגע קבלת גזר הדין ועד לכניסתו לבית הכלא, ובפרק זמן זה הוא מוזמן על ידי התעשיין העשיר הנריק ונגר (סוון ברטיל טאוב) לאי מבודד בו הוא מתגורר בשביל לחקור פרשיית היעלמות מסתורית. 40
שנה קודם לכן נעלמה הארייט, אחייניתו של ונגר חשוך הילדים. היא הייתה בבת עינו, והתעשיין המזדקן העומד בראש עסקי משפחת ונגר הענפה והתככנית, רוצה לעשות ניסיון אחרון לשים סוף לתעלומה ולגלות מה עלה בגורלה של הארייט, בעוד הוא בטוח כי היא נרצחה על ידי אדם ממשפחתו צמאת הכסף והכוח. בלומקוויסט מתבקש ללכת אחורה בזמן, בין ערימות הניירת שהצטברו בחקירת הפרשייה לאורך השנים, ולהשאיר את חייו ועתידו, מהם לא נשאר הרבה גם כך, בצד.

סצנות מייגעות, אלימות ונטולות הקשר. "נערה עם קעקוע דרקון"
 

למרות שבלומקוויסט עומד במרכז העלילה, סיפורה האישי של סאלאנדר, המצטלב בהמשך עם סיפורו של בלומקוויסט, כשהיא נרתמת לעזור לו בחקירה הסבוכה, ועל הדרך גם לקפוץ אל מיטתו ואל ליבו, מהווה באופן מוגזם ומיותר חלק ניכר מהסרט שלא תורם במאומה להתפתחותו אלא להיפך - רק מאט את קיצבו האיטי גם כך. אונס, אלימות, נקמה ועבר אפל מצטיירים על סאלאנדר בקלות באמצעות פניה המחוררים, האיפור והלבוש השחור שלגופה, ההתנהגות המוזרה והקיצונית, הקעקוע שעל גבה ופקט הסיגריות שהיא מספיקה לעשן לאורכו של הסרט.

למרות זאת, אופלב, בניגוד לבמאים אחרים שעשו גרסאות קולנועיות לספרים ומותירים לצופים חורים להשלים באמצעות דימיונם הפורה, החליט לא להסתפק במאפייניה הבסיסיים והמסקרנים של סאלאנדר שזועקים "מתוסבכת בטירוף!" ולהעמיס בסצנות מייגעות, אלימות ונטולות הקשר לתעלומה המעניינת שמתרחשת באי של ונגר, רק כדי שנכיר עוד יותר את סאלאנדר ונראה בבירור את מה שניתן להסיק לבד ממראה ראשוני.

הנחתי היא כי אופלב ניסה בכח להדגיש את הדמיון בין דמותה של הארייט האריסטוקרטית והעדינה לדמותה התלושה והמחוספסת של סאלאנדר. שתיהן קורבנות של עולם גברי ואכול שנאה בדרכן שלהן. אך אם יש טעות מיותרת שניתן לעשות באמנות, היא לזלזל באינטליגנציה של הצופים, ולצערי אופלב חוטא בה. את הדמיון בין השתיים היה ניתן לראות גם בלי עלילה מקסימליסטית לעייפה המאכילה בכפית מבעד למסך.

תעלומה בהילוך גבוה

אך החטא הגדול ביותר של הסרט הוא הקתרזיס. כשיש בעלילה סיפור שנסגר, בין אם זה אירוע מרגש או תעלומה, הסגירה צריכה ללכת לפי חוקים מסויימים. לא סתם אריסטו כתב חוקים לטרגדיה. צריך שיא, צריך היפוך והפתעה וצריך סיום טוב כדי שנזכה לקתרזיס רגשי ושכלי. אופלב לא מצליח לייצר, במסגרת הסיפורים הגדולים והקטנים בסרט כאחד, תחושת קתרזיס מספקת. אין מספיק הפתעות, הן לא מרגשות, והסיפורים האישיים אמנם מרגשים לעיתים, אך לא מצליחים לסחוף את הצופה להזדהות חזקה עם הדמויות, ומכאן גם שלא אל תחושת השלמה.

עם זאת, רמת המשחק בסרט גבוהה מאוד והיא נקודת החוזק שלו. רפייס ונוקוויסט מציגים דמויות מעניינות, עגולות, שכל מבט שלהן מעביר עולם ומלואו. גם דמויות המשנה מלוטשות היטב ומצליחות לחבר בין הצופה הים תיכוני לאיפוק השוודי. אולי אם אופלב היה סומך יותר על צוות השחקנים שיעביר עומק רגשי מבלי למכור לנו את כל פרטי חייהם, הוא היה מצליח להשאיר את סיפור התעלומה על הילוך גבוה, ואולי גם היה מצליח ליצור בו יותר טוויסטים נכונים שחסרים עד מאוד.

למרות שבגדול "נערה עם קעקוע דרקון" הוא סרט מעניין ומהנה למדי, אני לא יכולה להרעיף עליו יותר מדי שבחים, ולהאיץ בכם לרוץ אל בית הקולנוע. אבל בהחלט יהיה מעניין לחכות לפרשנות האמריקאית העתידית של דיוויד פינצ'ר ("הנוסע השמיני 3", "מועדון קרב" ו"שבעה חטאים") ואולי לצפות בגרסתו של אופלב לשם ההשוואה בין קולנוע המייצג כמות לעומת קולנוע המייצג איכות.

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
0 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©