הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
נחמד, המשחק הזה
 
יוליה ברודסקי, עלמה לא ספורטיבית במיוחד, נהנתה מפוטבול בו צפתה מהיציע באצטדיון בטורונטו. מי ניצח - היא לא יודעת, אבל חוויה הייתה כאן. בפירוש
מאת יוליה גזית | 14.09.2010
 


>>>  העמוד של "הזיקית" בפייסבוק


אפתח בגילוי נאות: הקשר ביני לבין ספורט הוא מקרי בהחלט. שיעורי חינוך גופני בבתי הספר לא היו השיעורים האהובים עליי, ובהרבה חוגים בהם השתתפתי בחיי לא התמדתי.
אני מאוד אוהבת את מכבי תל אביב בכדורסל, אבל זה רק מפני שהיא מייצגת כל כך טוב את ישראל. כנערה, מעולם לא התעניינתי בשחייה, אבל גיליתי התעניינות בנתונים של איתן אורבך. הפעמים היחידות שקראתי בעיתון על ספורט היו בפרשיות פליליות כמו פרשת מוני פנאן ופרשת נערות הליווי של נבחרת ישראל בכדורגל. ובניון? זה זמר מזרחי מוכשר, נכון?

למרות זאת, ברגע שהציעו לי לצפות במשחק פוטבול בביקורי בטורונטו לפני חודש, לא היססתי אפילו לשנייה. בזמן שהמתנתי ליתר החבורה במקום המפגש, ליד האצטדיון המפורסם של טורונטו, בהיתי בהמונים הנכנסים בשעריו. זה היה מרגש. בקהל המגוון – היו ילדים ובני נוער, גברים מסוקסים בחליפות עסקים שהגיעו מהעבודה במשרד, צעירים שניסו להתחפש לראפרים, סטודנטים בחופשה ונשים. המון נשים, מכל צבע, גיל ומעמד. נשים הצועדות במהירות בחצאית מיני ונעלי סטילסו בגובה שבעה  סנטימטרים, לא היה מראה נדיר במקום.

לא דמיינתי שייצא לי לראות מבחר כל כך רחב של אנשים שהולכים לאירוע ספורט שאינו האולימפיאדה.
נכנסתי לאצטדיון וניסיתי לפלס את דרכי. הגג הענקי היה פתוח לרווחה ורוח נעימה עם שמיים מחשיכים נשבה פנימה. כמות המדרגות הייתה עצומה והופתעתי לגלות שישנה כמות רצינית גם מתחתנו. כל פעם שהרמתי את ראשי לכיוון מקומות הישיבה, ראיתי את השמיים והודיתי לאלוהים שאין לי פחד גבהים. אני ממשיכה לטפס. מי אמר שאני לא עושה ספורט? 

ראיתי את השמיים והודיתי לאלוהים שאין לי פחד גבהים. המשחק בטורונטו
תצלום : יוליה ברודסקי


כשהגעתי למושב המשחק כבר החל. ראיתי סביבי שאין שני יציעים מופרדים, הצבועים בעזרת חולצות האוהדים, לפי סמלי הקבוצה. כולם יושבים לצד כולם, מה שהקשה עלי להבין מי מוביל - "באפלו בילס" או "אינדיאנפוליס קולטס". בשלב הזה עוד ניסיתי להבין את החוקים ונוכחתי לדעת שפוטבול יכול להיות די משעמם - בחור גדול מימדים רץ עשרה מטרים עד שמפילים אותו והמשחק נעצר. את רוב הזמן של המשחק העבירו בין ניסיון אחד למשנהו
, ומשחק של 60 דקות התפרס על פני שעתיים וחצי. חוסר האינטנסיביות של המשחק הזכיר לי יותר משחק גולף מאשר כדורסל או כדורגל.

ואם כבר הזכרתי כדורים ורגליים, "פוטבול" זה ממש לא השם שהייתי מעניקה למשחק. אומנם יש איזשהו כדור בעל צורה מחודדת ואפילו מדי פעם בועטים בו, אבל מרבית הזמן הוא נמצא בין הידיים, אז מה הקטע?
השחקנים לא הספיקו להזיע, וכבר יש הפסקה. עשרות מעודדות עלו על כר הדשא בלבוש מינימלי, רקדו והלהיבו את הקהל שהגיב בהתאם. מיד אחריהן עלתה התזמורת. חוץ מליצור מוסיקה, היא יצרה צורות ומילים, באופן שהיה משמח את הרס"ר מהשירות הצבאי שלי. 

אני וחבריי ניצלנו את ההזדמנות ומצאנו מקומות אחרים לשבת בהם. כך שצפינו במשחק ממרחק קרוב יותר ומזווית שונה. המשחק עמד להתחיל. כל השחקנים והכדור נמצאים במקומותיהם, ואז התחיל האקשן האמיתי - אוהד שובב חדר למגרש ורץ לעבר השחקנים. לא הספקתי למצמץ וכבר רץ אחריו המאבטח, במהירות שלא הייתה מביישת אף נמר הצד את טרפו. נראה שהאוהד והמאבטח רצו על המגרש יותר מאשר השחקנים של המשחק. כעבור שניות, האוהד הובל אזוק לאורך המגרש, כשהאוהדים האחרים מריעים לו מהיציע.

המשחק נגמר. אני מודה, אינני יודעת אפילו מי ניצח. למרות זאת ועל אף הציניות, נהניתי. משחק הספורט הראשון שאני רואה בזמן אמת. ומה שעושה את העניין לחוויה אמיתית היא האווירה: התלהבות האוהדים שמסביב, גלי הענק שעושים עשרות אלפי האוהדים בתזמון מושלם, השמחה שמציפה את האנשים כאשר הם נתפסים במצלמה, ומוצגים על המסך הענק באצטדיון, אורות הזרקורים, הדשא הירוק והלא אמין, צעקות השמחה כשאחת הקבוצות צוברת נקודות, השדרן בעל הקול הרדיופוני שמפרשן. בקיצור, מבינה גדולה בפוטבול לא יצאתי, אבל עכשיו אני יודעת שספורט הוא לא תמיד מילה גסה, במיוחד כשאני רק הצופה.

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
4 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
1. מזדהה
עדי עזיז 14.09.2010
 
 
2. תמיד כיף
אלדד 15.09.2010
 
 
3. אדיר!
מאיה 15.09.2010
 
 
4. אלופה !!!
סלוצקי מיכאל 05.10.2010
 
 
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©