הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
קוראים לי מור, ואני מכורה
 
מה קורה לבעלת חשבון ב"פייסבוק" שמגלה שפרצו לה לפרופיל? מה זה עושה לנשמה שלה, ואיך בדיוק מבקשים שוב חברות מ-656 נפשות ווירטואליות. קווים לדמותו של סיוט
מאת מור הדר | 19.09.2010
 


>>>  העמוד של "הזיקית" בפייסבוק


ערב ראש השנה 2010, מיד בתום המשתה הנפלא אני צועדת אל ביתה של חברתי אדוה, מבושמת קלות אחרי כמה בקבוקי יין אדום, ולא מעט צ'ייסרים של בלנטיין משובח. כל החברים נפגשים הלילה לקראת יציאה משותפת אחרי הרבה זמן, שזה לא קרה. מסורת שחוזרת על עצמה מדי שנה, כי אם לא מתראים כל השנה לפחות יש לנו את החגים המחייבים.

רובם כבר הגיעו, ואני מתפתה להיכנס לפייסבוק שנייה לפני שיוצאים, ואז מגלה שהגרוע מכל קרה. אני מוכת תדהמה. כן, זה קרה גם לי. אחרי כמעט שלוש שנים נכבדות ומלאות זיכרונות, אלבומים אהובים של תמונות ומאות חברים - פרצו לי לפייסבוק. מישהו זר ומרושע החליט להעביר אותי סיוט מתמשך הכולל התכתבויות אינסופיות שלי עם מנהלי הרשת החברתית, ובעיקר מפח נפש גדול. אני מרגישה מרומה ויותר מכל, מובסת.

גם אני אמרתי "לי זה לא יקרה", גם אני גיחכתי כששמעתי על קורבנות שנאלצו לפתוח חשבונות חדשים, וגם אני מבינה לאט לאט שישנה אפשרות שאיאלץ להתמודד עם פרוצדורה מעוררת הרחמים של פנייה לחבריי הטובים לפייסבוק, בבקשה חוזרת שיהיו חברים בחשבוני החדש. הרי גם ככה עצם שליחת הבקשה בפעם הראשונה היא רגע מביך - יתרה מזאת, התוספת שאצטרך לשכפל עם כל בקשה מביכה עוד יותר: שלום, יש לי חשבון חדש! רוצה להיות חבר שלי? אז תודה לך חשבון פייסבוק יקר, שהיית שם ברגעים קשים, בלילות טרופי שינה בהם נסחפתי לשיחות עמוקות עם אנשים שבמציאות לא ראיתי מעולם.
 

מישהו זר ומרושע החליט להעביר אותי סיוט מתמשך
 

תודה על שעזרת לי לשמור על קשר עם אנשים שהופיעו בדרכי, וחשבתי שלא אשמע מהם. תודה על אירועים שלא היו מתממשים לולא היית עוזר בתכנון, ובשליחת ההזמנות. תודה על שטרחת לעדכן אותי במסיבות שוות והופעות הזויות שלא הייתי שומעת עליהן בשום מקום אחר. תודה על רגעים קסומים שמונצחים לעד על קירותייך. תודה על שחשפת בפניי דלת אל מחוזות שהיו שמורים עד לא מזמן לעולמם הפרטי והצנוע של חבריי. תודה שהיית לא פעם משרד שידוכים קטנטן אך אפקטיבי ביותר, ובעזרת קליק אחד יכולתי לבחור לי "חבר" חדש.

תודה על כל המשפטים שלא ישכחו ואמרות הכנף שהספיקו להעלות אבק בספרי ההיסטוריה, וקמו לתחייה ביום בו הופיעו לפתע בפרופיל של אחד המשתמשים. תודה על התמונות שלא פעם עוררו עניין, רגש, כעס, ערגה, נוסטלגיה ושמחה בחיי. תודה על השירים המוצלחים שכבר הספקתי לשכוח והצליחו בשנייה לעשות לי את היום. תודה על התגובות שנרשמו בכל מקום, וטרחו להזכיר לי שיש אנשים בעולם הזה שעוד יודעים ונהנים לפרגן. תודה על החשיפה, שלמרות שלעיתים עלתה לי ביוקר, גם ידעה לעשות פלאים.

ותודה ענקית על עוד נדבך בבעיית הנטייה להתמכרות שלי לכל דבר אפשרי, כי אני בלעדייך רק שבוע תמים, וכבר מרגישה שהצבע חוזר לי ללחיים. אמנם זה היה מסע כואב, כמעט אובדני, שכלל קריז קשה מנשוא, אך מצאתי בו את עצמי. במקום לבהות במסך באנשים שלא החלפתי איתם מילה שנים, אני מרשה לעצמי להתעמק בספר טוב ומשקיעה בחברים אמיתיים. כבר שבוע שאני דוחה צורך שבער בי שלוש שנים, שאני נושמת בכוחות עצמי, מתקשרת במקום לצ'וטט, ומתמודדת עם שיחות מאתגרות במקום לנסח מייל אינטימי ככל האפשר.

שכל העולם ישמע

לא אשקר, המחשבה לא לפתוח חשבון חדש עלתה במוחי לאחרונה לא פעם, ואני מתחבטת בה עד רגעים אלו ממש. בזבוז הזמן והטרחה קוסמים לי פחות כשאני תוהה איך לנצל את חודש החופש האחרון שלי לקיץ זה. אבל, עצם המחשבה שיום יגיע וארצה רק להעיף מבט במה קרה היום בעולם החברתי המקוון שלי והאפשרות הזו לא תהיה קיימת, אני יודעת שזה יהיה הרגע בו אשוב להיות חלק בלתי נפרד מהמהפכה התקשורתית המטורפת הזו שרצה בעולם בשנים האחרונות.
כי מעבר לתלות הנוראית שמתלווה לכך, יש כאן תופעה שכבר מזמן לא נוכל לרסן, וגם לא נוכל לקבוע מה קדם למה.

העובדה היא נתונה, ונוצר צורך חדש שחייבים לספק, שילוב של קידמה עם מציצנות או אולי להיפך? אמרו את זה הרבה לפניי, ואם הייתי עכשיו שוקדת על הסטטוס החדש שלי, אין לי ספק שהוא היה מסתכם במשפט האלמותי "אם אתה לא שם - אתה לא קיים". אז אני בהחלט חיה וקיימת, אבל באותה נשימה אין לי גם בעיה להודות שאני רוצה מאוד שכל העולם יראה וישמע.

שבוע של סבל ומחשבות עבר לו כהרף עין, ומייל אחד מרגיע מקבוצת פייסבוק בישר לי כי חשבוני קם לתחייה. נשמתי לרווחה אל מול המילים הכתובות שמילאו אותי בהתרגשות כזו, שלא חשתי בעבר. מבלי להסס שבתי אל המוכר, הידוע והממכר. ברפרוף ראשוני ניכר כי אין חדש בעולם המקוון, כולם עדיין שם, אבל הפעם אני השתניתי. לא אמשיך לצבור שעות מסך ואת מינון כניסותיי לאתר הורדתי בצורה משמעותית. אני מודה, היית חסר לי פייסבוק יקר, התגעגעתי אלייך מאוד, אבל אין לי ברירה, מעכשיו זה אפלטוני בינינו.

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
7 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
1. לייק
אדוה פרגיתן 19.09.2010
 
 
2. דאבל לייק
ענבר 19.09.2010
 
 
3. אהבתי מורנה
שירה 19.09.2010
 
 
4. מור, יש לי ווידוי
אורי 19.09.2010
 
ניצן זה אתה?
ממ 20.09.2010
 
 
5. את פשוט מצויינת מורגו'...
הדס זיסרמן 20.09.2010
 
 
6. חיים
דניאל 22.09.2010
 
 
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©