הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
כמו ברכבת הרים
 
רחובות תלולים עוצרי נשימה, תיירים בכמות עצומה, גשר מכוסה בערפל נצחי ומזג אוויר מטעה במיוחד - היו רק חלק ממה שיוליה ברודסקי פגשה בסן פרנסיסקו. כתבה מצולמת
מאת יוליה גזית | 24.09.2010
 


>>>
 
העמוד של "הזיקית" בפייסבוק


במבט ראשון הכל נראה לי מוכר. הטיילת הזכירה לי את זו שבתל אביב,
השמש והשמיים הבהירים הזכירו לי את הנוף מהבית, המרינה הייתה
 דומה במעט למרינה בהרצליה וה-"M" של מקדונלדס' לא חידשה
הרבה. עד שיצאתי מהמכונית, הרוח הקרה היכתה בפניי וגרמה
 לצמרמורת בגופי. מה קורה כאן? אנחנו באוגוסט, לא? "ככה זה
 בסן פרנסיסקו", אמרו לי, "לא הבאת בגדים חמים?".


 
 


אז לא. האמת היא שבניתי על קיץ, אבל עד מהרה מצאתי את עצמי
בחנות מחפשת מעיל. וכשיצאתי לרחוב, מיד הבחנתי שניתן לסווג
 את האנשים בטיילת לשניים: האצנים בבגדים מינימליים, וכל
 השאר במעילי רוח וכובעים, כאילו מדובר בנובמבר.


 
 


ברקע התגלה לי "גשר שער הזהב" המפורסם, ושאלתי את עצמי למה
 לא לקרוא לו פשוט "הגשר האדום" כי כזה הוא. את חלקו העליון של
הגשר לא היה ניתן לראות בכלל כיוון שהוא התחבא בתוך ערפל סמיך.


 
 


מכירים את זה שאתם מגיעים למקום מסוים בחו"ל ואתם לא
מוצאים מקומיים בכלל? וכל מה שאתם רואים סביב הם רק תיירים
בדיוק כמוכם, עם מפה ומצלמה? אז זה הרושם שיוצרת סן פרנסיסקו,
 עיר שאיבדה את תושביה בין המוני התיירים. אך באופן מפתיע, ויש
 שיראו בכך דבר חיובי, אין זכר לישראלים. הרגשתי ממש בטוחה
 לרכל בעברית בקול רם.


 
 


אני ממשיכה לטייל בעיר הלא גדולה כמצופה, ומבינה שאולי הייתי
צריכה ללמוד קצת אודותיה קודם לכן, כי לא האמנתי שארגיש כמו
ברכבת הרים. העיר נבנתה על גבעות תלולות. רחוב אחד יכול
 להכיל מספר עליות וירידות בשיפועים לא נתפסים. הקיצוני
 שבהם ניקרא "Lombard" בעל שמונה פיתולים ושיפוע
 של כמעט 30 מעלות. ישר נזכרתי בשיעורי נהיגה
 הראשונים בהם למדתי "זינוק בעלייה" מהו,
ולא קינאתי בצעירים המקומיים.


 
 


אני כבר בקצה העלייה, או-טו-טו מגיעה לזווית שתגרום לי לרדת את כל
מה שעליתי, כשאני מבחינה שלצידי עולה כלי תחבורה משעשע - מעין
קרונית עמוסה באנשים שחלקם עומדים כשהם תלויים בצידיה. נשבעת
 לכם שראיתי תמונות דומות לאלו בהודו. בדיעבד מתברר לי שאנשים
 מחכים זמן רב בתור כדי לעלות על הקרונית, ועוד משלמים על החוויה.


 
 


הגעתי לקצה ואני מביטה על העיר מלמעלה, כשהים במרחק
כמה גבעות ממני. העיר נראת כמחולקת לשניים. ואכן, אחרי הליכה
מרובה בשני החלקים הרגשתי שטיילתי בשתי ערים. בחלקה האחד
 בתים פרטיים, שטוחים ועתיקים. ניכר שהשקיעו בעיצוב וצביעה של כל
 בית בנפרד כמו שקונדיטור צרפתי עובד על כל יצירה מתוקה שלו, בידו
 המיומנת. הכניסה לכל בית נראית מטופחת ומזמינה ומכל חלון מציצה
 אדנית שופעת פרחים. ואילו בחלקה השני של העיר, בנייני דירות
 ומשרדים גבוהי קומה בעיצוב מודרני, אנשים הממהרים תמיד
לעיסוקיהם ואפס מקומות חנייה. ממש כמו תל אביב
.


 
 

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
1 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
1. איזה יופי!!!
רינת 24.09.2010
 
 
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©