הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
מחוברים
 
לרגל השקת העמוד הרשמי של "הזיקית" בפייסבוק, ריכזנו למענכם את כל מה שפרסמנו עד כה על הרשת החברתית שמשגעת את העולם
מאת כתבי הזיקית | 10.10.2010
 


>>>  העמוד של "הזיקית" בפייסבוק


מחליפה סטטוס בכל שעה עגולה
 
מכורי הפייסבוק, התאגדו - זו לא אשמתכם, אתם בסדר. הוא לא רידד את היכולות שלכם ולא ניתק אתכם בכלל מהעולם האמיתי. ניצן ארד קוראת לשנות את היחס הצבוע לרשת הזו שבסך הכל מאפשרת לה לשמור על קשר

אני מודה שאני בערך טריליון שנות אור אחרי כולם, אבל אני רוצה לכתוב על הפייסבוק. זה לא אומר שאין לי, חלילה, פייסבוק, או שאני לא מחליפה סטטוס בכל שעה עגולה, לפעמים רק כדי לציין שהיא עברה זה לא אומר שאין לי 54 אלבומי תמונות בספירה אחרונה, שלחלקם קוראים חתונה ויום הולדת ולחלקם קוראים פשוט ישיבה בבית של מיכל על הספה או שטיפת כלים.



הרגשתי מרומה ובעיקר מובסת
 
קוראים לי מור, ואני מכורה - מה קורה לבעלת חשבון ב"פייסבוק" שמגלה שפרצו לה לפרופיל? מה זה עושה לנשמה שלה, ואיך בדיוק מבקשים שוב חברות מ-656 נפשות ווירטואליות. קווים לדמותו של סיוט


ערב ראש השנה 2010, מיד בתום המשתה הנפלא אני צועדת אל ביתה של חברתי אדוה, מבושמת קלות אחרי כמה בקבוקי יין אדום, ולא מעט צ'ייסרים של בלנטיין משובח. כל החברים נפגשים הלילה לקראת יציאה משותפת אחרי הרבה זמן, שזה לא קרה. מסורת שחוזרת על עצמה מדי שנה, כי אם לא מתראים כל השנה לפחות יש לנו את החגים המחייבים.


ואז נפל לי האסימון
 
הצהרת כוונות יפת נפש - אילפו אותנו להאמין שאנחנו דור שטחי ואדיש, שלא מוטרד מכלום חוץ מאייפון ואלכוהול. אז מה הפלא שהמקסימום שאנחנו עושים למען גלעד שליט הוא לגלוש בפייסבוק וללבוש לבן? ניצן ארד רוצה לפעול אבל לא יודעת איך

קמתי בבוקר, לבשתי חולצה לבנה, ישבתי ברחבה על הדשא בחום נוראי (אחרי הכל, אני מפגינה פוליטית, אז העובדה שסבלתי בחום רק מוסיפה למאבק), והקשבתי לנועם שליט מדבר על הבן שלו. בעולם אחר, הוא היה אמור להיות עכשיו על הדשא לידי. בשבוע שעבר עשיתי משהו למען המדינה שלי והייתי מאוד גאה בעצמי.


גם בעל זה חפץ
 
נפילה רכה - רגע אחד שינה את חייה לתמיד. שחר, ידיד מהצבא, הגיע אליה דרך הפייסבוק. הם התכתבו עד שהיא, נשואה פלוס, חצתה את הקו ומצאה את עצמה לידו, בפארק על הספסל, ומאוחר יותר בדירתו. במילה אחת: בוגדת

היא הצטרפה ל"פייסבוק" וגילתה שם פרצופים מוכרים מהעבר. שם היא גם הבינה שיש דברים שעדיף לא לגלות לעולם. להחביא במגרות הלב, ולא לפתוח. שם היא מצאה אותו - או יותר נכון, הוא מצא אותה. שחר. הם היו יחד בצבא. ידידים טובים. המון מתח מיני היה אז, אבל הידידות נשארה אפלטונית.
הם התעדכנו, ועברו להודעות טקסט. עד שיום אחד נחצה הקו.


הצעד הראשון הוא הכי קשה
 
לך תחפש ת'חברים שלך - בהתחלה זה נחמד נרשמים לפייסבוק כי כולם כבר שם, עם איזו תקווה חדשה למצוא חברים ממשמרות הזה"ב בכיתה ה'. השלב הבא: ניסיון פאטתי להתחמק מהם בנימוס. סיפור של מכור

אני רוצה לפגוש אותה פתאום במקרה, אחרי שכבר אשכח אותה כליל. ת'אמת מי לא רוצה לפגוש אותה במקרה? זאת שתמיד פנטזת עלייה אך המשכת הלאה. אבל אני רוצה שזה יהיה לגמרי במקרה, איזו התקלות מקרית ברחוב שתוביל לשיחה קצרה על גבול הפלרטוט. כמובן שכל זה בתנאי שהשנים עשו לה טוב. נתעדכן, נצחק, נרכל, ואני אציע לה לקפוץ אלי לשתות משהו.


מאהב מדהים תוצרת חוץ
 
פנים למכירה - נגועה במחלת הפייסבוק מתארת את שלביה מההידבקות עד הגמילה. אבל אחרי שהתוודתה על מאהב מדהים תוצרת חוץ - לכו תאמינו לה

הכל התחיל ביום שישי שעבר. שני, חברתי הטובה, באה אלי למשחק רמי קוביות שגרתי. לאחר שהכנתי לשתינו כוס תה חם, הלכתי לעבר השידה בה אני מחזיקה את המשחק הגדול מכולם ה"רמי קיוב" ולהפתעתי גיליתי שהוא לא נמצא במקומו הקבוע. בלי לשים לב הלכתי הלוך ושוב בתוך ביתי בעודי אני מעיפה כריות באוויר, כמי שתקף אותה אמוק. ואז שני צעקה "מירה, לא נורא, בואי בינתיים אני אפתח לך פייסבוק". ברגע של חולשה אמרתי בסדר.

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
0 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©