הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
דפים לבנים
 
הספר "חיים על דלת המקרר" מתאר מערכת יחסים בין אימא ובת שמתקיימת באמצעות פתקים על המקרר כי אין להן זמן להיפגש. רחל טליאז מתרגשת
מאת רחל ביו | 10.10.2010
 


>>>  העמוד של "הזיקית" בפייסבוק


בדרך כלל אני בוחרת ספר לפי הכריכה בלי לקרוא את התקציר בשער האחורי. מבחינתי, העטיפה אמורה לספר על הספר ועל העלילה כמעט כמוהו. מה גם שלעיתים התקציר לא כל כך מתוקצר ומגלה הרבה מעבר למה שצריך. את הספר "חיים על דלת המקרר" מאת אליס קייפריס בחרתי בדיוק כך. על העטיפה ראיתי פתק ומגנטים של מקרר ובתוספת השם מיהרתי להסיק כי מדובר בספר קליל וכיפי המתאר מערכת יחסים סבוכה, ועוד פעם התבדיתי.

"חיים על דלת המקרר" מתאר מערכת יחסים בין קלייר בת ה- 15 לאמה, רופאה חד הורית. אמה של קלייר כל כך עסוקה עד שכמעט לא יוצא להן להיפגש ולדבר. על מנת להשלים את החסך ולהמשיך לתקשר הן מתכתבות, משאירות פתקים זו לזו על דלת המקרר. הספר כולו מורכב מהפתקים שהן מדביקות. תחילה הפתקים הם בנושאים שוטפים כמו: רשימת קניות ומטלות ("קלייר תנקי את החדר. השארתי רשימת קניות"), בקשות לדמי כיס מצידה של קלייר ("אימא, שכחת להשאיר לי כסף"), עדכונים היכן נמצאת כל אחת ומי התקשר וגם בקשות לקבוע זמן ביחד. אם ובת כה קרובות, אך רחוקות. לקורא של ימינו, החי על מסרונים ואי- מיילים מהירים, זה נשמע טריוויאלי ואפילו קצת נורמלי לחיות ככה.

זה הרי קל יותר להיות במרוצה, בלי להיפגש ולהתמודד באמת זו עם זו. אולם לגורל רצון משל עצמו, והוא תובע מקלייר ומאמה לעשות סדר בחייהן ולקבוע לעצמן זמן יחד. אמה של קלייר מגלה שהיא חולה בסרטן השד. היא מנסה לשתף את קלייר בהתמודדות שלה, ברגשותיה ובחששותיה בכתב, אך איננה בטוחה אם זהו הדבר הנכון לעשותו. מצד אחד, היא יודעת שעליה לשתף את בתה ועדיף פנים מול פנים, מצד שני, אין להן זמן לכך. בנוסף, מביעה האם את הערכתה הרבה לקלייר האחראית והבוגרת. גם קלייר חשה כי היא נקרעת מבפנים. היא רוצה להמשיך בחייה הרגילים- חבר, לימודים, עבודה כשמרטפית- אך עליה גם להיות עקרת בית קטנה שמבשלת, עושה קניות, מנקה תומכת ומטפלת באמה החולה.

לקורא של ימינו, החי על מסרונים ואי- מיילים, זה טריוויאלי לחיות ככה
 

למרות העיסוקים הרבים, משתדלות קלייר ואמה למצוא לעצמן זמן איכות משותף, והפתקים אף הם משתנים ומכילים תכנים אמוציונליים יותר. וידויים, משאלות, כעסים, מתחים, כנות מוחלטת עד כדי כאב - לכל אלה ניתן ביטוי. יותר קל לכתוב מאשר לדבר, מסבירה האם לבתה באחד מרגעי המשבר וקלייר מסכימה. כאשר כותבים יש זמן לחשוב ולעכל, ואכן הן כותבות הרבה ובתדירות גוברת על הכל. הקריאה בשלב זה נעשית כבדה יותר וקשה, מכיוון שהחשיפה של שתי הנשים היא מוחלטת.

את הספר סיימתי לקרוא תוך שעתיים. מכיוון שכל עמוד מכיל פתק אחד אזי שהקריאה זורמת מהר. ממש כמו אורח החיים המהיר של קלייר ואמה. יש הרבה דפים לבנים ריקים אשר עוררו בי מחשבה כי מדובר בגימיק מיותר ובבזבוז דפים, אך יש בזה גם משהו סימבולי. הדפים הלבנים מסמלים את כל מה שלא נאמר בין קלייר לאמה, ואת כל מה שהיו רוצות לומר ולא הצליחו. הדפים הלבנים אומרים הרבה יותר מהדפים הכתובים שחור על גבי לבן.

אין לטעות בספר זה. הוא לא קליל ולא כיפי ולא פשוט לקריאה גם אם הוא נראה כך בהתחלה. מכיוון שהספר נקרא במהירות שכזו אין זמן לעכל ולהתמודד עם המתרחש. הכל קורה בבת אחת והמכה היא מהירה וכואבת. אני הרגשתי כמו זבוב על המקרר בביתן של הדמויות, עדה לכל מה שמתרחש, ועל כן נאלצת להתמודד יחד איתן עם המשברים והבעיות הגדולות. להתבגר ולהתגבר יחד עמן על הכל. בסוף הקריאה, אני מודה, הזלתי דמעה. אי אפשר שלא, מכיוון שהקרבה בינן לביני כה גדולה. והסוף, גם אם הוא קצת צפוי, מרגש.

מכל מלמדיי השכלתי וגם מכל ספריי למדתי דבר מה, ומהספר הזה למדתי מוסר השכל לחיים טובים יותר: לנהל שיחות ארוכות וכנות עם בני משפחתי ולומר להם כמה אני אוהבת אותם, וצריכה אותם בחיי. יום יבוא וזה כבר יהיה מאוחר מדי והפתק על המקרר יעוף עם הרוח או יצהיב בלי שאיש ישים לב אליו.

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
0 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©