הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
דרושה צעקה
 
אם אנחנו, האזרחים והחיילים, לא נקריב את שעות הפנאי ונתאמץ, ייתכן שגלעד שליט לא ישוחרר לעולם. אלירן מלכי מאבד תקווה
מאת אלירן מלכי | 11.10.2010
 

>>>  העמוד של "הזיקית" בפייסבוק


רציתי להתחיל לכתוב את הטור הזה בציון הימים שגלעד שליט
כבר נמצא בשבי, אבל זאת תהיה טעות מבחינתי, כי אז אני אפתח בשגיאה מספרית. הרי אין סיכוי שהמספר שאכתוב יישאר רלוונטי. למען האמת, גם אם הטור הזה ישכב בשולחן העבודה של המחשב שלי, ואני אשלוף אותו עוד כמה שנים, הוא עדיין יישאר אקטואלי. כי לעניות דעתי, גלעד שליט לא ישוחרר לעולם. לפחות לא כשנשמתו באפו.

צריך להגיד כל הכבוד לנועם ולאביבה שליט. קול הזעקה שהם הקימו מיום החטיפה ועד היום פשוט ראוי להערצה. אנשים לא יודעים כמה כוחות נפש עצומים צריך בשביל לעמוד יום אחרי יום במסע המפרך של החזרת גלעד הביתה. נורא קשה להגיד את זה בקול רם, אך הסיכויים לא לטובתם. אין אף פוליטיקאי שיש לו מספיק אומץ כדי להגיד להורים שכל עולמם נחטף מידיהם ביום אחד, שיכול להיות שכל מה שהם עושים הוא לשווא כי חיילים חטופים זה חשוב, אבל המנדטים שנחטפים על ידי מפלגה אחרת חשובים יותר.

אם כבר בשבחים עסקינן, אל לנו לשכוח את יועץ התקשורת המבריק של משפחת שליט ערן יואלס, ואת ראש מטה המאבק לשחרור גלעד שליט, שמשון ליבמן, שעושים עבודה מופלאה באזכורי שמו של גלעד בתקשורת. הסיבה לכך שהצמדתי את הכינוי "מבריק" למר יואלס היא משום שיועץ תקשורת הוא אסטרטג, ואסטרטגים יורים בכל התותחים בו זמנית. לכן לדעתי, ממש לא במקרה יש סרטון על נחשון וקסמן בו ראש הממשלה לשעבר, יצחק רבין, אומר שהוא ישרוף את כל עזה, או סדרה על חטופים שבה אחד מהם מתעמת עם משפחה שכולה או אפילו סתם ידיעה על רענון נהיגה לגלעד. וזה עוד לפני שדיברנו על הצעדות, השירים, האתרים, הכתבות, מסיבות העיתונים והרשימה עוד ארוכה. כמעט כמו הימים של גלעד בשבי.

לאף פוליטיקאי אין אומץ להגיד להורים שכל מה שהם עושים הוא לשווא. משפחת שליט
 

יש לנו חייל שנפל בשבי בעת מילוי תפקידו. בכנות, אם הוא היה נהרג היה נמנע הרבה מאוד כאבי ראש מראש הממשלה לשעבר
, אהוד אולמרט, וממחליפו, בנימין נתניהו. למען האמת, האחרון בכלל לא היה סובל מסוג זה של כאבי ראש, כי הנושא כלל לא היה מתגלגל לקדנציה שלו. מקרה גלעד שליט היה בוודאי נסגר בטקס ממלכתי מכובד ובהצטרפות לרשימה ארוכה של הנופלים במערכות ישראל. אבל זה לא קרה ויש לנו ילד שמתייסר באחת מאלפי המנהרות בעזה.
 
וכן, אני יודע שגלעד כבר מזמן כבר לא ילד, אבל תנסו להיזכר במבט שלו בקלטת האחרונה
. זה לא מבט של ילד מפוחד?
יש הרבה קולות הקוראים להחזיר את גלעד הביתה, ומנגד יש הרבה מתנגדים. אף אחד לא יודע איך להגיד לאם שכולה שהמחבל שרצח את בנה צפוי להשתחרר בעסקה תמורת שחרורו של גלעד, אבל זה עובד גם בכיוון ההפוך. מי יכול להסתכל בעיניים של ההורים של גלעד ולהגיד להם שהם עומדים להפוך להורים שכולים? אני בטוח שנתניהו לא מוכן לעשות את זה.

הזעקה לא צריכה לבוא רק ממשפחת שליט אלא צריכה לבוא מכל חייל וחיילת המשרתים בסדיר ובמילואים. אנחנו, צבא העם, צריכים לדעת שדמנו הוא לא הפקר. שיהיה מי שידאג לנו אם ניפול בשבי, שיהיה מי שידאג להחזיר אותנו חזרה הביתה. שיהיה מי שימנע את הצער והסבל של המשפחה שיושבת מול הטלוויזיה ורואה את כל עולמם, מפוחד, מבוהל ורזה עד דמעות אבל עם ניצוץ בעיניים שמאמין שלא ינטשו אותו מאחור. שאנחנו לא ננטוש אותו מאחור.

מאיתנו זה דורש רק משהו קטן - לצרוח. האם אנחנו צורחים? מה פתאום. אם נצרח עכשיו אנחנו עוד עלולים לפספס את אחת הבדיחות של ישראל קטורזה או אבי נוסבאום ב"מועדון לילה", או את הסולו המצחיק באודישנים של "כוכב נולד". אנחנו אמנם מוכנים לעשות הרבה דברים, אבל חברים, בכל מה שנוגע ל"כוכב נולד" יש לנו גבול. האידיאולוגיה שלנו מאוד ברורה - אנחנו לא נקריב את שעות הפנאי שלנו בשביל זה. הקרבנו מספיק בחיינו הבוגרים. כל משדרי חדשות שקפצו באמצע, פיגועי הירי המזוויעים שקטעו לנו את התוכניות. מספיק עם זה, גם לנו יש קווים אדומים. צביקה, אל תדאג, אותך אנחנו בחיים לא ננטוש.
 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
0 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©