הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
אחד נגד שבעה
 
למרות השם הגרוע והעובדה שרוב הצופים היו גברים בני 20 ומטה, יוליה ברודסקי הופתעה לגלות ש"האקסים של החברה שלי" היא קומדיה ממש מוצלחת שמחזירה את הכבוד האבוד לסרטי הקומיקס
מאת יוליה גזית | 17.10.2010
 


>>>  העמוד של "הזיקית" בפייסבוק


כשנכנסתי לאולם הקולנוע חששתי שבחרתי בסרט הלא נכון. הצופה הממוצע היה זכר בן
19, אולי 20. חששותיי התגברו כשנזכרתי שאת ההמלצה לסרט קיבלתי מאחי הצעיר, שראה אותו עם חבריו. אבל אז חשבתי: "טוב נו, אם אני כבר פה אשאר". מתברר שהחבר'ה הצעירים סביבי, יחד עם השם הנוראי שניתן לסרט בעברית: "האקסים של החברה שלי", יכולים להטעות, ובגדול. זו אחת מהקומדיות הטובות שראיתי בשנים האחרונות.

העלילה די מטופשת אך חביבה, וסובבת את חייו של סקוט פילגרים בן ה-23, גיטריסט בלהקה מקומית בקנדה, שגר עם חברו הטוב שהוא הומוסקסואל, ובאופן אבסורדי חולק עימו מיטה. אה, והוא גם יוצא עם תיכוניסטית בת 17. יום אחד הוא פוגש ברמונה, שליחה על גלגיליות ובעלת שיער סגול שגרם לי בעיקר לקנא בה על האומץ. הוא מתאהב בה ואפילו מצליח לשכנע אותה לצאת איתו, אבל ישנה רק בעיה אחת, כדי לעשות זאת הוא חייב להביס את שבעת האקסים שלה.

הסרט מבוסס על סידרת קומיקס, ומתכתב עם ניואנסים מהתחום: תיבות עם פרטי הדמות, בועות מתפוצצות, פריים מחולק בו שלוש דמויות בשלושה אתרים, מילים כתובות המתארות את הצליל המושמע, וכל שאר הבינג בונג והבנג. הגרפיקה המשובחת מאפשרת לכל דו-קרב של סקוט עם אחד מהאקסים להיראות כמו משחק וידאו שבו זוכים במטבעות במידה ומנצחים, ומקצרים את "מד החיים" כשחוטפים מכות. אומנם ריבוי דמויות בסרט יכול לבלבל את הצופה ולהעמיס על העלילה, אך במקרה של "האקסים של החברה שלי" כל המרבה הרי זה משובח. ישנן עשרות דמויות כשכל אחת מהן, אפילו המשנית ביותר, מוסיפה להומור שבעלילה, גם אם לא לקידומה.
 

השחקן הגמלוני והנוירוטי מגלם את הבחור שמשיג את כל הבחורות השוות. ווינסטד וסרה
 

יש רק שני חסרונות בסרט: דמותו של סקוט כל כך גיקית שזה עובר את סף האמינות. אומנם היא מבוססת על הדמות בקומיקס, אך לא ברור איך השחקן הכחוש, הגמלוני והנוירוטי, מייקל סרה, אמור לגלם את הבחור שמשיג את כל הבחורות השוות? אבל אין ספק שעולה גיחוך רק מלהביט בפניו, בין אם אלה מופתעות ובין אם מודאגות, כשהן מרוחות על המסך, שזו כבר התחלה מצויינת לסרט פעולה קומי. החיסרון השני הוא שבשלב מסוים הסרט מגיע למיצוי, וניתן היה לקצרו מעט.

"האקסים של החברה שלי
" בהחלט החזיר את כבודם האבוד של סרטי הקומיקס, אחרי האכזבה מהסרט האחרון מאותה סוגה - "קיק אס". זהו סרט מצחיק, קליל בעל אפקטים מגניבים שמשאיר חיוך על הפנים גם אחרי היציאה מאולם הקולנוע. יש בו גם רומנטיקה, גם מוסיקה טובה, וגם הרבה מכות. אבל אל תצפו לז'אן קלוד ואן דאם סטייל, מקסימום ג'קי צ'אן. ומה שהכי חשוב זה שזהו סרט שלא לוקח את עצמו יותר מדי ברצינות, וזה מה שמצופה ממנו, וגם מהצופים.

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
1 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
1. לפעמים גם נחמד לראות סרטים קלילים
רינת 20.10.2010
 
 
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©