הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
סובלת
 
מה היא אמורה לעשות כשמדי ערב מועמסים על נפשה הרכה צרות של חמישה גברים? מור הדר נתונה בתסמונת הקשר העמוק לדמויות ב"מחוברים"
מאת מור הדר | 23.10.2010
 


>>>  העמוד של "הזיקית" בפייסבוק


אני חוזרת תשושה מעוד משמרת מפרכת על הרגליים, מרתיחה מים חמים לקפה ונשפכת על הספה. הדבר הראשון שאעשה מיד אחר כך יהיה לפתוח את המחשב הנייד, ולהתחבר לתוכנית שלמדתי לאהוב וגם לשנוא במשך החודש האחרון. מחוברים, נעים להכיר.
אחרי עונה ראשונה נשית ומוצלחת שהביאה לתודעה את חמש הגיבורות עם המצלמה האישית, החלה עוד בקיץ העונה השנייה, גברית ומסוקסת יותר מתמיד. הפעם, התוכנית כוללת צוות מרשים של חמישה גברים שאת חלקם הכרתי רק בשם, ואל רובם היה לי כיף להיחשף. כי מה יותר מרגיע מצרות של אחרים?
 
את דודו בוסי הכרתי עוד לפני שהסדרה עלתה לאוויר. נתקלתי בספרים שלו ואף התעמקתי באחד מהם, "בסמטאות" שמו, בהנאה צרופה. אפילו שלחתי לו מייל עם רשמיי מהספר, והוא ענה לי בשובבות ושאל עליי באכפתיות שגרמה לי לפרפור קל בלב. ואז הגיעה הסדרה, והבנתי שיותר מחצי נשות תל אביב הרגישו בשלב כלשהו בחייהן משהו כלפי מר בוסי, שלא נראה מי יודע מה, אך בהחלט נותן את התחושה שהוא מלך העולם. אמנם אפוף חרדות ונטיות להתמכרות, ובכל זאת, כאילו תמיד ידו על העליונה. בעיקר מהנה לראות אותו בורח מהמציאות בכל דרך אפשרית, מתעלל בעצמו נפשית, מתמכר לטיפה המרה, ואם לא היה לו את מה שיש לו בין הרגליים, בטח מזמן היה מקבל את הכינוי המרהיב "שרמוטה". תענוג. 

למרות שהוא מתסיס, שנון ומלא אג'נדות ותלונות, מדובר בסמרטוט. רן שריג
 

אחרי השבוע הראשון שהסדרה הייתה באוויר, גם אני התאהבתי קשות ברן שריג, התסריטאי הראשי של "רמזור" שעבר את גיל הארבעים אך הולך ומשתבח עם השנים. הוא מגלגל ג'וינטים בלי הפסקה (באישור רפואי כמובן), מתנהג אל שלוש בנותיו כאילו היו הנסיכות היחידות בעולם כולו, ועם אשתו השנייה, עידית, מנהל יחסים אמביוולנטיים שגורמים לצופה לגלות כלפיו אמפטיה מצד אחד ורצון עז להיכנס איתו לוויכוח סוער מצד שני.

כי כזה הוא רן, מתסיס, שנון והורס את הבריאות, עם כל המשמעויות שנלוות לכך. גבר פוסט-מודרני טיפוסי, מלא אג'נדה ותלונות, אך בסופו של דבר עושה מה שהאישה דורשת - הלוא הוא ה"סמרטוט-מן" (ראו פרק 9). מתברר שלא רק אנחנו, הצופות המרוגשות נפלנו שדודות לרגליו. אפילו גברת דנה ספקטור (בוגרת "מחוברות") החלה בקשר רומנטי עם שריג. אם כך, כנראה שבאמת יש לו כוחות של גיבור-על.

הילד הבעייתי לעונה זו הוא לא אחר מאשר שי גולדן, עורך מוסף "הארץ", כותב, סופר ומבקר טלוויזיה ידוע. בתחילת העונה גולדן עורר אצל הצופים בעיקר אמפתיה ועניין עם סיפור האימוץ שלו ושל אחיו המיוחד רן (גולדן אף כתב על זה ספר - "הבן הטוב"). התרגשנו, הזלנו דמעה וחשנו רגשות עזים של חיבה לילד הקטן שננטש על ידי אימו. אבל עם התפתחות התוכנית, התחושה העיקרית שמלווה אותי בכל סצינה עם גולדן היא בחילה.

הוא מתנהל בצורה נוראית מול אביו המאמץ ואחיו, מתנשא על כל מי שהוא לא הוא, כולל אשתו ומשפחתה המורחבת, ושיא השיאים - בכל הזדמנות נתונה, הוא בוחר לשוב ולציין עד כמה הוא נמשך, מפנטז וחולם על כוסיות שלעולם לא יצליח לפגוש, הוא אף טורח להביא דוגמאות ממשיות ולדחוף תמונות של אותן בחורות למצלמה. זה מגעיל ומעליב. רוצה לאונן על יעל בר זוהר? באמת שאני מפרגנת, אבל זוהי פיסת המידע שהייתי שמחה לוותר עליה. תודה!

אם לא היה גבר, מזמן היה מקבל את הכינוי המרהיב שרמוטה. דודו בוסי
 

ישי גרין, גבירותיי ורבותי, הוא הכוכב העולה של העונה השנייה. "ילד כאפות" מנתניה שהצליח להפוך להייטקיסט משגשג, למכור את החברה שלו במיליונים, לשאת לאישה את אחת הבחורות הכי מעצבנות ביקום ולנסות להסתיר את עובדת היותו הומוסקסואל (אפילו החברים שלו אומרים לו את זה). ישי משתדל בכל הכוח להיות בסדר עם כולם. עם הוריו קשיי היום, עם דפנה, האישה הבמאית הקטנה שלו, עם עמיתיו לחברה ובעיקר עם עצמו. הוא פותר כל דבר בעזרת כסף, מתחמק מלעמוד על שלו בוויכוחים, ובעיקר מעורר בצופים סלידה. 

ישי הוא הדמות הכי פחות "מחוברת". מנהל אורח חיים שלא מזכיר את שלנו ולו במקצת, קשה לו לבטא את עצמו במילים ורק בגלל זה הוא אחת הדמויות האהובות עליי. האמת קבורה ועטופה אצלו היטב, וצריך לדעת לקרוא אותו בין השורות, כך שאצל מר גרין היקר עדיין נותר אתגר לצופה לעומת שאר המחוברים, וזה מה שעושה את הצפייה למעניינת הרבה יותר, לפחות עבורי.

החמיץ את הילדות

את לואיס אדרי ספק אם מישהו יזכור כשתסתיים העונה. אדרי הוא בחור רגיש עם רקע בעייתי מאוד שמגדל ומחנך את עצמו בפנימייה במצפה רמון. בין הסמים לאלכוהול, בין הריגושים המזדמנים לאהבות הגדולות, בין עשן הנרגילה לספרי הלימוד, נמצא ילד שהחמיץ את כל חווית הילדות הטהורה, וצפה לעצמו את עתידו המזהיר עוד כילד בשדרות. קשה שלא להתחבר אל לואיס, שמייצג פלח שלם באוכלוסייה. נערים שאתה פוגש פה ושם, ספק מרחם עליהם ספק מתעלם מעצם קיומם. הכל אצלו אמיתי, דבר שלא תמיד פשוט לצפייה.

הוא בוכה כשקשה לו, מריח דבק נוזלי כשאין מה לעשן, לבית הספר הוא לא טורח להגיע, את המשפחה הוא מנסה לאחד, וכשבא לו לזיין, יש לו לא מעט מספרים לסמס אליהם. אדרי הוא הכי קרוב אלינו במהות. לא דוחה סיפוקים, לא דופק חשבון לאף אחד, עצמאי בעולם ועל אף שרבים הרימו גבה בפרקים הראשונים, הוא זה שנכנס ראשון לליבי. נכון, הוא סובל מעודף אמוציות, לא תמיד יודע איך לומר את מה שעובר לו בראש, וממחזר חומרים בלי הפסק, אבל הכל נובע מגילו הצעיר. עם כל הצער שבדבר - הוא הדור החדש, חסר המוטיבציה ומלא ההרגלים הרעים. זה עצוב, זה מכעיס, אבל זוהי המציאות הארץ-ישראלית ב-2010.

יוצרי "מחוברים", שכשמה כן היא, שמו לעצמם מטרה לגרום לנו להתחבר לדמויות. לחיות דרכן, להגיע לתובנות איתן, להתעצבן ולרטון, אך באותה נשימה לגלות כלפיהן אהדה, ובדרך גם לעצמנו. התוכנית מנסה להציג דוקו-ריאליטי טהור, אך בלתי נמנע לציין שיש בימאי לתוכנית, דורון צברי, וגם לו יש יד בקבלת החלטות כמו - איפה לשים את המצלמה ומתי בדיוק להפעיל אותה. שיקולי עריכה כבר מזמן הפכו ליד ימינו של העורך הראשי, עמי טיר, וגם הם משפיעים על המוצר המוגמר שמשודר כל יום על גבי מסך הטלוויזיה שלנו.

אבל "מחוברים" היא יצירת מופת. היא חשיפה מלאה, היא יודעת לגעת בנו בבטן הרכה, ולהפוך את הזרות לאינטימיות תוך שנייה וזוהי גדולתה. עובדה, שכבר תקופה מאז החלו שידורי העונה, שמלבד החיים האמיתיים איתם אני מנסה להתמודד, פתאום יש לי חמישה גברים על הראש וזוהי משימה לא פשוטה בכלל. הם מעסיקים את מחשבותיי ומלווים אותי ערב ערב. רן שריג הוא הפנטזיה, דודו בוסי הוא המוכר והידוע, שי גולדן הוא הטרגדיה, ישי גרין הוא הפרודיה ולואיס, לואיס הוא החיים.

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
10 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
1. גרמת לי לרצות להתחבר גם כן
רחל 26.10.2010
 
 
2. לייק!
ניצן 27.10.2010
 
 
3. ביקורת מקסימה!
לואיס בוסי 27.10.2010
 
 
4. טור לא רלוונטי
שרון ק 27.10.2010
 
הכל טוב ויפה...
מור 27.10.2010
 
 
5. נהנתי מאוד לקרוא, אחלה כתיבה . ליייייק
אוראל 27.10.2010
 
 
6. אלופה
הילז 27.10.2010
 
 
7. מורג'ו המדהימה
דניאל 28.10.2010
 
 
8. אווירה
שרון ק האמיתית 28.10.2010
 
 
9. אמיתי
פרגיתי 29.10.2010
 
 
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©