הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
רק על עצמי לספר ידעתי
 
ניצן ארד נפרדת מדנה ספקטור כשהאהבה הגדולה מסתיימת בכעס. איך היא מעזה לעזוב משפחה ועוד לשאול בצדקנות: מה כבר עשיתי? בקרוב אגיע רחוק - גרסת המציאות
מאת ניצן ארד | 01.11.2010
 


>>>  העמוד של "הזיקית" בפייסבוק


נפרדנו כך, אני ודנה ספקטור.

באופן כללי אני מגדירה את עצמי אדם מחפש. נדמה שאני מחפשת כל הזמן, משמעות, רעיונות, מידע והיגיון. ובתוך כל הכאוס הזה חיפשתי וגם מצאתי את דנה ספקטור, שאיכשהו הצליחה לעשות סדר בבלגן. לא רק בגלל שחוויות החיים שלה נראו דומות לשלי אלא בעיקר בגלל העובדה שלפתע נפל לי האסימון שניתן למנף את קטע הכתיבה הביזארי הזה, למשהו שאשכרה ישלם את חשבון החשמל, ולא רק, גם יהפוך אותי למפורסמת מן המניין.

היא גם לא נדרשה לשבת בחדר חשוך בבקתה אפלה ולכתוב 500 עמודי פרוזה. כל שנדרש מספקטור, כל מה שרצינו ממנה, היה לחיות את חייה ולכתוב עליהם טורים קצרים, קצביים, שנונים. היא הייתה האור שלפני המחנה שלי, ובאופן כללי שימשה לי סוג של מנטור וירטואלי - המקצב של השורות, ההתערטלות הנפשית, המרירות המבודחת.

אבל יחסיי ויחסיה הגיעו לאחרונה לסיומם לאחר הידרדרות איטית בחודשים האחרונים. ספקטור לוקה במחלה הקטלנית והסופנית ביותר המוכרת לעיתונאים, הידועה גם בשם "תסמונת יאיר לפיד". המחלה פוגעת בעיתונאים שהופכים בעל כורחם לסלבריטאים מן המניין, אך ממשיכים להאמין שהם "אחד משלנו". וכך קרה לחביבתי לשעבר. אתעלם לרגע מהעובדה כי ניכר שהיא עוברת משבר מתמשך או דיכאון ארוך מאוד לאחר לידה בשנים האחרונות, וכי נראה שהיא מנהלת את חייה כדי לספק לעצמה חומר דרמטי לכתוב עליו. הבעיה העיקרית בספקטור היא שניכר שהיא מאוהבת בקול של עצמה, ומאמינה לשטויות של עצמה.

במקום לכלוא את עצמה בחדר קטן עד יעבור זעם. רן שריג ודנה ספקטור
תצלום : מתוך "רייטינג"

השיא הגיע בטור האחרון, אותו זרקתי בשאט נפש על הקיר שממולי (שכן יקר, עמך הסליחה). למי שנמנם תחת סלע בחודש האחרון אספר כי ספקטור מנהלת רומן "רגשי" עם "מחובר" אחר - רן שריג - עוד אחד המאוהב בצליל של קולו, אבל במקום לכלוא את עצמה בחדר קטן עד יעבור זעם, עשתה את הדבר שאותו היא יודעת לעשות הכי טוב לדעתה -  התבכיינות פומבית ושכנוע עצמי בצדקתה.

אל תסקלו אותי, היא ביקשה, בסך הכל הייתי כנה וחופשייה. הנפש שלי כבויה ולבטח תשמחו בשבילי שמצאתי נפש מעונה כמוני. הנה, חברתי הטובה אומרת לי שהייתי חייבת לעצמי את זה, שאני מזכירה לה אותה בת 19 שהכירה. הבעיה היחידה שבשלב מסוים הצטמצמו יכולותיה של ספקטור כעיתונאית למשהו מאוד ספציפי וצר - היא יודעת לספר על עצמה, ועל עצמה בלבד, ולכן חסרה את הפרספקטיבה הנחוצה כל כך לכותב טוב - אין לה מושג כמה פתטית היא נשמעת מבחוץ.

כמו יאיר לפיד לפניה, שתופס עצמו כישראלי הממוצע ובאותה נשימה מספר על ארוחת הערב הממוצעת שלו עם שועי עולם, כך ספקטור איבדה כל קשר עם המציאות, וחיה את חייה ביקום מקביל בו היא השחקנית הראשית וכל השאר, כולל בעלה ובתה, שחקני משנה הנמצאים שם רק כדי לשמש מראה. ביקום הזה, מותר לה לעשות הכל, מאחר שהיא סלבריטאית שחוקי המוסר והאתיקה אינם חלים עליה, ומותר לה לכעוס על הקורא שהעז להתערב לה בחיים ולטעון כי היא לא מוסרית, כי היא בדיוק כמונו, אדם מן השורה, וגם כי כל דבר שהיא עושה הוא חוקי, מאחר שזה מקדש את המטרה - לקדש את עצמה. כותב טוב יודע להגיע עד לנקודת התהילה, ואז לסטות ממנה שמאלה ומטה - דוגמת דבורית שרגל שהייתה לדקה וחצי הסלב הכי סלב בביצה כשפתחה את הבלוג הכי מוצלח ברשת, אבל אז הורידה פרופיל, וחזרה להיות רק כותבת.

מעבר לסגנון הכתיבה הכה מודע לעצמו, ובנוסף להרגשה הכללית שלי כבר זמן מה שאני קוראת תזה מתישה על כוכבנית הסובלת מסינדרום הדוגמניות (הייתי ברווזון מכוער ודחוי, חיי התהילה הם קשים וכו'), בנימה אישית אני יכולה גם להוסיף - דנה, את אימא ואישה, אולי הגיע הזמן שתתבגרי. לא כל מה שקורה בעולם נועד לדכא את החופש שלך כאמנית או את נפשך הקמלה. לא הכל מוצדק. את יכולה לומר עשרות פעמים עד כמה את שמנה ומכוערת, ועדיין לדגמן ביקיני קטן וספונטני מול העדשות של כל צלמי הרכילות. את יכולה לזעוק כפי שעשית בטורך האחרון  -  "האם זה כל כך נורא למצוא 'חבר נפש'? מה כבר עשיתי?". 

זה מצער כאשר כותב מתחיל לסחור במילים ולהוזיל את ערכן. אדם החי את כל חייו בבית זכוכית, וכל תפיסתו העצמית נקבעת על ידי מילים, יודע בוודאי כי ניסוח טוב משנה את משמעות המשפט. לכן, אם תמשיכי מספיק פעמים לומר משפטים מסוג זה, יכול להיות שגם תאמיני בהם בעצמך. את הקורבן, את הלא מובנית, את הנהנית לצייר עצמך כמכשפה על הגרדום וכמריה מגדלנה. רוב הסיכויים שכשאת עוברת ברחוב, כפי שתיארת לאחרונה, לא כולם מביטים בך במבט מאוכזב. אני כן.

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
10 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
1. מהממת
ענת 03.11.2010
 
 
2. Nitzan Arad
ofer 03.11.2010
 
 
3. נחשפים נמאסתם
גילי 03.11.2010
 
 
4. ווואווו
נועה 03.11.2010
 
 
5. בהחלט מהממת
יולי 03.11.2010
 
 
6. שיאים חדשים!!!
שי 04.11.2010
 
 
7. אפשר לחשוב
אפי 04.11.2010
 
 
8. לכתוב
CHANOCH חנוך 05.11.2010
 
 
9. מתכון של בוקר
הטכנאי 06.11.2010
 
 
10. מעולה
נועה ב 16.11.2010
 
 
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©