הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
להביט מהצד
 
ירון קלנר מציע להסתכל על הסערה סביב חוק האברכים בלי לנקוט עמדה. כך נוכל להבחין בדיאלוג המופלא שהלך לאיבוד בים של פופוליזם
מאת ירון קלנר | 07.11.2010
 


>>>  העמוד של "הזיקית" בפייסבוק


לפעמים נדמה שהפילוג לא יכול להיות גדול יותר.
מחד גיסא, ההתנגדות החרדית לשינוי בתקציב שמיועד לאברכים, ומאידך גיסא, האיבה הסטודנטיאלית שמתפתחת כלפיהם. הישראלים מסתכלים על הפילוג ומזדעזעים. זה לא מפתיע, הרי מדובר במדינה שרגילה לשסעים רחבים, ובאזרחים שרגילים לנקוט ברטוריקה של אחדות. אפשר להביט על השיח שנוצר בין החרדים לבין החילונים בכל הנוגע לחוק האברכים ולצקצק בלשון. הפוליטיקאים החרדים האטומים, הפוליטיקאים החילונים האופורטוניסטים, האברכים שלא עובדים, הסטודנטים שמוחים רק כשמדובר בכסף שלהם - על כולם אפשר לכעוס. זהו מבט שיפוטי שמחפש הכרעה בין הטענות הסותרות, אך מדובר רק באפשרות אחת להסתכל על האירועים. יש חלופה. לא חייבים לבחור צד, אפשר להביט מהצד.

בחברה הישראלית המתלהמת, גם עניין הקצבאות לאברכים נדמה במבט ראשון כדו שיח בין חירשים. הסטודנטים תוקפים והחרדים מתגוננים. החרדים מתפארים בתפקידם החברתי ובעליונותם הרוחנית, והסטודנטים לא כל כך מתרשמים. ככה זה, יהיו מי שיאמרו, כשמדובר בשני עולמות כה שונים. אך הדבר לא בהכרח כך. ניסיון לאמץ עמדה חיצונית, כמעין הצצה מהצד, יכול ללמד שמדובר כאן למעשה בדיאלוג מופלא. אומנם זהו לא דיאלוג של אהבה, שלום ואחווה, אבל עצם קיומו של הוויכוח הוא מעניין כשלעצמו.
 

איש לא עוצר לחשוב אולי באמת מגיע לאברכים יחס שונה. ישיבה חרדית
תצלום לובי : פבל יופה

זה בסדר שיוצאים לרחובות, מניפים שלטים וקוראים קריאות. זה בסדר שמתדיינים, מתווכחים ואפילו רבים. ככה עובדת דמוקרטיה שלא מורכבת מאוכלוסיה הומוגנית. הקבוצות בחברה חייבות לריב, הרי המשאבים הם מוגבלים. בסוף הן מגיעות לפשרה. כמה טוב שהפעולות מבוצעות באור היום, לאור פסיקת בג"ץ שההקצבה לחרדים חייבת להיות מעוגנת בחקיקה ואחרת היא מהווה אפליה, ולעיני התקשורת והציבור כולו. ככה מיישבים קונפליקטים.

כשכל צד מתבצר בעמדתו, הפרשנות למה שקורה היא תמיד מוטה. בשביל החילונים, ובמיוחד הסטודנטים, האברכים הם פרזיטים מכיוון שהם לא עובדים ומקבלים כסף מהמדינה. הסטודנטים רוצים יחס שווה, שגם להם יתנו כסף כשהם לומדים. נדמה שאיש לא עוצר לחשוב שאולי השונות התרבותית של החרדים מצדיקה את היחס השונה אליהם. אולי באמת דין סטודנט אינו כדין אברך, ואולי כשחרדי בוחר ללמוד ולחיות בדלות, זה רק הגיוני שהמדינה תכבד את בחירתו ותעזור לו להתקיים. נכון, ישנם גם דיווחים ותיאורים כיצד האברכים לא באמת לומדים וכיצד הם מתבטלים, אך החריגה לא מעידה על הכלל. אם יש אברכים סוררים, המדינה צריכה לטפל בהם, ולא לפגוע בשאר.

כל חובב דמוקרטיה אמור להתרגש מהסערה סביב חוק האברכים. בעוד רוב הנושאים מטופלים בידי ציניקנים בכנסת, הפעם אנשים ממש ניסו לעשות מעשה. הצליחו או כשלו, זה כבר בעיני המתבונן, אבל מה שחשוב הוא שהסטודנטים התאחדו וניסו להשפיע, אותו רוב דומם ומפורסם השמיע את קולו, וזה לבדו שווה את הכל.

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
0 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©