הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
מאוהבת
 
בהתחלה היא העריצה את שחקני הכדורגל בגלל צבע העיניים שלהם. עד שכמו רבים לפניה, קארין פלוטניק גילתה שאלוהים יש רק אחד וקוראים לו דייגו ארמנדו מראדונה

מאת קארין רחמין | 14.11.2010
 


>>>  העמוד של "הזיקית" בפייסבוק


דייגו ארמנדו מראדונה אף פעם לא היה מושא הערצתי. אולי זה נבע מהעובדה הבסיסית שאני בחורה, ולכן אני נוטה להעריץ שחקני כדורגל לפי צבע העיניים, ופחות לפי מספר השערים שכבשו. עם זאת, במונדיאל האחרון חלה אצלי תפנית. משהו בתוכי קרה. פתאום הבנתי על מה כולם מדברים.
הדיבוק כלפי מראדונה הוביל אותי לצפייה ממושכת בסרטונים עליו ב"יוטיוב", בכתבות שנכתבו, בשירים שחוברו, ובשערים שהבקיע כולל המוכר מכולם: ברבע הגמר של מונדיאל 1986, שמאז קיבל את הכינוי "יד האלוהים".

פעם אחר פעם, התרגשתי כשהשדרן הארגנטינאי, ויקטור הוגו מוראלס, צרח מרוב אושר: "תודה אלוהים על הכדורגל, על מראדונה, על דמעות האושר האלה" (בספרדית מתגלגלת זה נשמע הרבה יותר נוגע). לא מעט פעמים התרגשתי כשראיתי את האוהדים המאושרים של ארגנטינה צוהלים אחרי השערים שהבקיע. נראה שאין דבר בעולם שיכול היה להרוס להם את הרגעים הגדולים הללו, רגעים שגרמו לי להתאהב במראדונה. אי-אפשר לכתוב עליו בלי להזכיר את חייו התוססים ואישיותו הצבעונית, שכללו התמכרויות לסמים, עלייה קיצונית במשקל, חברויות עם רודנים, סכסוכים והמון פליטות פה שערורייתיות במיוחד.

סגנון החיים הזה אמנם קצת העיב על הקריירה המפוארת שלו בקבוצות כמו "ארחנטינוס ג'וניור", בוקה ג'וניורס, ברצלונה ונאפולי האיטלקית. אולם זה השפיע לחיוב על אהבת הקהל.
מראדונה שנולד בעיר לאנוס שבארגנטינה, ב-30 באוקטובר 1960, חגג לאחרונה יום הולדת 50. בכל השנים האלו הוא הספיק לכבוש את 'שער המאה', לקחת שני גביעי עולם עם נבחרת ארגנטינה בתור שחקן (אחד כשחקן נוער והשני בבוגרים), להיכשל בתור מאמן ארגנטינה במונדיאל האחרון, להתמכר לסמים, לדבר הרבה, ליצור סקנדלים, ובעיקר להפוך לתופעה שרבים ניסו לחקור, אך התקשו למצוא לה תשובה.

מראדונה הוא הסיבה שבגללה הם בכלל אוהבים כדורגל. אוהדי נבחרת ארגנטינה
 

נראה שלא סתם בחר שחקן נבחרת ארגנטינה, גבריאל היינצה לרוץ דווקא למראדונה לאחר שכבש את השער הראשון שלו במונדיאל האחרון. היה שם משהו שלא ניתן לתאר במילים אלא רק להרגיש כלפי המאמן. משהו שהשפיע גם על הצלמים במשחקי ארגנטינה במונדיאל, שהתמקדו במראדונה כאילו היה החלק המרכזי במשחק. משהו שמוטבע עמוק אצל חובבי הכדורגל בארגנטינה, שלא מפסיקים להעריץ אותו. עבורם, מראדונה הוא לא רק הכדורגלן הטוב ביותר בכל הזמנים אלא הסיבה שבגללה הם אוהבים כדורגל. שכן, בכל פעם בה שמו מוזכר, הלב שלהם פועם בחוזקה, כפי שליבה של בחורה פועם כשהיא מלטפת תיק של חברת האופנה האיטלקית "פראדה".

לאחרונה התברר שדמותו כשחקן כדורגל וכאישיות איננה נחלתם הבלעדית של הארגנטינאים. כיאה ל"כוכב כדורגל" גם מרבית חובבי הענף החיים על הגלובוס, מעריכים אותו. דוגמה לכך קיבלנו כשההתאחדות לכדורגל של איראן פנתה אליו בבקשה שיאמן את הנבחרת הלאומית שלהם. אומנם הדיווח הוא בגדר שמועה בלבד, אך נוכח תמיכתו הפומבית של הארגנטינאי בנשיא איראן, מחמוד אחמדינג'אד, ובהיותו אדם הנוטה ליזום שערוריות, לא יהיה זה פלא אם מקום מושבו של מראדונה במשחקה הביתי הבא של נבחרת איראן יהיה על ספסל הנבחרת באצטדיון אזאדי, בטהראן.

ואני, כמו רבים, נמשכתי למספר 10 האגדי של הנבחרת התכולה. הברק בעיניו בזמן שעמד על הקווים במונדיאל שידר אלי דרך המסך את רצונו העז להיכנס למגרש. נראה שהוא לא באמת נהנה ללבוש את החליפה המגוחכת של המאמן אלא רצה לקחת מליונל מסי את החולצה מספר 10 ולהראות לעולם מה הוא יודע. התשוקה האדירה שלו למשחק, האהבה הגדולה שלו לנבחרת, לדגל ולמדינה - הם אלו שהפכו אותו לשחקן ענק. לאגדה. לסמל.  אט אט הרגשתי שהאש שבוערת ממראדונה החלה לגעת גם בי. התאהבתי. לא אשלה את עצמי, ייתכן כי בעתיד ישחקו כדורגלנים עם יכולות כמו שלו, ואולי הם אף יכבשו שערים עם היד וילבשו את החולצה עם הספרה 10 על הגב. אבל אף אחד מהם לא יהיה מראדונה. כי אלוהים יש רק אחד.

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
1 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
1. כתבה מדהימה קארין ממש נהנתי!!
ארגנטינאי בן 16 02.12.2011
 
 
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©