הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
אחד בשביל כולם
 
מרוץ שליחים כולל לא רק קשיים פיזיים ומנטליים. הוא מהווה גם הזדמנות מעולה ליהנות מהנוף ולהתגבש עם חברי הילדות. תשאלו את אייל לוי
מאת אייל לוי | 14.11.2010
 


>>>  העמוד של "הזיקית" בפייסבוק


שריקת הפתיחה נשמעה, המרוץ התחיל. טפחתי על שכמו של יובל ואמרתי "בהצלחה, תיזהר בירידה". כך נפתח מרוץ השליחים מההר לעמק בו השתתפנו אנחנו, שמונה חברי ילדות מנס ציונה. זהו מרוץ שמשלב חוויה ספורטיבית אישית בשיתוף פעולה קבוצתי, ריצה בשטחים הפתוחים לאורך 200 קילומטרים, ביום ובלילה, ממורדות הר החרמון, דרך הנופים של עמק החולה, הכנרת, ועד עמק יזרעאל. המרוץ מתחלק ל-24 מקטעים שנעים בין 4 ל-15 קילומטרים. כל אחד רץ בתורו קטע במסלול ונח עד ששאר חברי הקבוצה רצים על פי הסדר שנקבע מראש, וחוזר חלילה. כל אחד רץ בסך הכל שלושה מקטעים.

הכרנו בתיכון והפכנו חבורה. בסוף הבגרויות התגייסנו ולאחר השירות הצבאי נסענו רחוק כדי להבין מה יש לנו קרוב. חלק מאיתנו התחילו בדרכם האקדמית, אחרים עדיין משרתים את המדינה. כששמענו על המרוץ, החלטנו שזה הדבר בשבילנו. התמדנו באימונים מפרכים שהזכירו לנו את הטירונות, ויתרנו על מסיבות בימי שישי כדי להשכים בשבת בבוקר לטובת ריצה בדיונות. הקפדנו על תזונה נכונה, דאגנו ללוגיסטיקה, מזון, מים ויצאנו לדרך. בבוקר יום חמישי עזבנו את נס ציונה והצפנו לקלעת נמרוד שבגולן. הגענו לעמדת הפתיחה, בדקנו פרטים אחרונים והוזנקנו ב-14:30 בצהריים. השמש קופחת, והלחות אינה לטובתנו בשעות האלו.

בעוד דקות ספורות מגיע הקטע הראשון שלי. אני מרגיש לחץ חיובי, רוצה להתחיל במהירות, אך אסור לי לשכוח שמחכים לי קטעים מאיימים בבקעת בית נטופה בהמשך. אני רץ, מנתק מחשבותיי, נשימה אחר נשימה, צעד אחר צעד, אגלי זיעה באפי. הקטע מסתיים, מתיחות קלות, נכנס למכונית ואנחנו מנווטים לנקודת החילוף הבאה. אז הבנתי את החשיבות שיש בין הקטעים. הנהיגה, הניווטים, האדרנלין שאוחז בי ואינו מרפה, העידוד ששרר בינינו על מנת לתת מעצמנו את המקסימום.

את המטרים האחרונים עד לקו הסיום רצנו ביחד בשמחה ובעייפות. מרוץ השליחים
תצלום : אייל לוי

השמש ירדה, למזלנו, ואיתה הגיחה רוח קלילה. הקטע השני שלי מתקרב וצפוי לי קטע ארוך וחסר רחמים. רותם מגיע לנקודת החילוף, ואנחנו עדיין במכונית, מנווטים לנקודה. עומס המכוניות מנע מאיתנו להגיע לנקודה בזמן, ולכן אני מחליט שאין טעם להמתין ורץ לנקודה. בעודי מתקדם, אני שומע את רותם צורח "אייל", ואני מתחיל את הקטע השני, עדיין עייף מהקטע הראשון, אבל בטירוף חושים. תוך כדי ריצה אני מסתכל למעלה ומבחין במסוק, אני נזכר בארץ היפה שלנו, מביט סביב אל עבר ההרים, שוכח מהכאב ורץ.

אני מסיים את הקטע, ונותן לטל שאחרי להחליף אותי ולהמשיך. אנחנו כבר בתוך הלילה, שקט מסביב, הירח מלא, חברי הקבוצה תשושים, אך ההרגשה הזו מתגמדת לעומת העוצמה לקראת סוף המרוץ. רותם כרגע בקטע האחרון שלו ואני מתארגן ומתמתח. אנו מתחלפים ואני מתחיל לרוץ. כעת הקושי הוא בעיקר מנטאלי אבל גם הרגליים עייפות והגוף תשוש. עם זאת, אין לי ברירה אלא לתת מעצמי את המקסימום. בשלהי הריצה זורחת השמש, יום חדש בפתח.

אני מסיים בריצה מהירה מאוד שמותירה אותי באפיסת כוחות. עוד מעט והמרוץ יסתיים. תוך כדי שיחות בינינו, קלטנו שאנחנו במקום טוב ועוקפים רצים רבים. שחר, האצן האחרון בקבוצה, יוצא לקטע השלישי והמסכם של המרוץ. המתנו לו בקוצר רוח, ואת המטרים האחרונים עד לקו הסיום רצנו ביחד בשמחה ובעייפות. סיימנו את המרוץ. כשביררנו פרטים על התוצאות, הבנו שעשינו את זה, זכינו במקום השני והמכובד. מרוצים מההישג, עלינו לבמה ולקחנו את הגביע, אפופים בשמחה עילאית.

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
0 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©