הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
אולי די?
 
רותם שניר לא מבינה איך אנחנו הצופים משלימים עם שידורי הקדימונים בערוצים המסחריים שדופקים בראש עשרות פעמים ביום
מאת רותם שניר | 14.11.2010
 


>>>  העמוד של "הזיקית" בפייסבוק


ברוב המקרים אני מתעוררת מוקדם בבוקר, מין קטע ביולוגי שכזה. לפיכך, יש לי תוכנית בוקר אהובה בטלוויזיה שאני יכולה לסמוך עליה, שגם אם בטעות אני ערה ב- 07:00 יש מה לראות. זה דווקא נחמד לפתוח את הבוקר ולשמוע מה חדש, מה מזג האוויר שיהיה היום, ואיך קוראים לגור הפילים החדש שנולד בגן החיות. ודווקא בשעות שבריריות אלו, בהם אני נתונה להשפעות מסיביות של חבורת אנשים שמהווים את האופציה היחידה בשבילי (בלי להחשיב את האינטרנט המנוכר) אני נאלצת לקבל עם מנת התרבות, החברה והפוליטיקה שלי גם שוט של קידום תוכניות הערוץ.

התופעה הזו של דחיפת התוכניות צוברת תאוצה ככל שהתחרות בין הזכייניות גדלה, בין אם זה בתוכניות הבוקר בהן אני צופה או  במהלך הפרסומות. בכל שעות היום אפשר למצוא קידום מסיבי לתוכנית שתשודר בערב או התייחסות לתוכנית ששודרה אתמול. הכל כדי לשמור על הצופים במצב דרוך תמידי, כדי שנהיה מוכנים להגיע אל המסך, ביום ובשעה בה יגידו לנו להתייצב. האם מישהו למשל, פספס את התאריך הנכסף שבו שודר הגמר האחרון של כוכב נולד? ברור שלא, כי מדי דקה בממוצע הוצגה על המסך הספירה לאחור עד לגמר. ואולי בעצם זו הייתה ספירה מעט מטפורית והרבה יותר צינית של מפיקי התוכנית? אולי בפרץ של מודעות עצמית הם מנו לאחור כמה זמן נשאר להם לחלוב את תשומת הלב של הקהל הצעיר, שנשרך אחר תוכניתם כמו עכברים אחרי החלילן ההוא.

אז נכון, חלאס להיות תמימים, הכל זה כסף, ובסך הכל הגיוני לגמרי שהערוצים יפרסמו את התוכניות שלהם, אחרת איך אנחנו הצופים המהופנטים ומזילי הריר נדע מה הטרנד הבא בתור, שיכבוש את המסך ובכלל את עולם המושגים שלנו. הבעיה העיקרית שלי היא המינון. זה לא שזמן הפרסומות כל כך יקר (לפחות לא בערכים של עניין וטעם) והקדימונים (פרומואים) רק מבזבזים אותו לשווא, אם הם בכלל נכנסים לתוך זמן הפרסומות המותר בחוק, ולא גונבים עוד כמה דקות של זמן מסך.

להעביר לערוץ אחר? גם שם האייטמים קצרים והשעמום מרובה. "מאסטר שף"
 

אבל כשמראים לנו קדימון לאותה תוכנית עשרות פעמים ביום, יש כאן משהו בוטה ומגעיל. הרצון לחשוף כל צופה שבמקרה זיפזפ לערוץ, לכמה שיותר מידע על התוכניות הצפויות לו, מראה על זלזול שנמצא בתודעה של כל קברניטי המדיה המשודרת. לא אכפת להם שהם גורמים לזמן הפרסומות להיראות כמו שידור מחזורי של ערוץ 23, והרי מה כבר יגיד הצופה האומלל של תוכנית הבוקר, אם בין ראיון עם אב ששכל את בנו במלחמה לבין כתבת תרבות על "האם ליאונרדו דיקפריו כבר בארץ", נדחוף לו גם שיחה עם מודחי "לרדת בגדול"? אז הוא יבהה כמה דקות במסך בלי להבין מה רוצים ממנו, אבל הוא לא יעביר ערוץ, כי גם ככה האייטמים קצרים והשעמום מרובה.

אז תעבירי את הטלוויזיה למצב שקט, אתם אומרים? או אולי, תעבירי לערוצי נישה? כן, כנראה שזה בסופו של דבר באמת הפתרון. אבל זה כמו פלסטר, הוא לא באמת פותר את הבעיה. האם אנחנו כצופים באמת צריכים להשלים עם העובדה שהערוצים המסחריים, שמהווים את הכתובת המיידית של רוב המדינה לצריכת תרבות (עאלק), באים בעסקת חבילה עם 20 שעות ביום של קידום תוכניות, ועוד בונוס של כאב ראש כללי? אולי אנחנו צריכים סוף סוף לצעוק לראשי הערוצים המרכזיים ש-די! הבנו את הרעיון גם אחרי פעם אחת, אולי פעמיים, אבל ככל שנראה את הקדימונים לתוכניות שהם כל הזמן דוחפים, כך יגדל האנטגוניזם כלפי אותה התוכנית, ובאופן כללי נרצה לשבור את הטלוויזיה?

האם אבדה הזכות לדרוש הנאה אמיתית מזמן הטלוויזיה שלנו? האם באמת הפרסומאים כל כך מזלזלים באינטליגנציה של הצופה? ואולי, וזו המסקנה המפחידה, שייתכן והם צודקים, ובאמת אנחנו כל כך מטומטמים שלא רק שלא נשים לב עד כמה שוטפים לנו את המוח, אפילו נרצה עוד? אולי באמת אנחנו מקבלים כמובן מאליו שדיון עם הכוכב הטרי של "נולד לרזות" רלוונטי יותר וענייני יותר מ-50% מנושאי השיחה שהמדינה הקטנה והמסובכת שלנו יכולה לספק? אם כך הוא הדבר, אני מרימה ידיים.

מלחמה בגופי התקשורת היא דבר שונה לגמרי ממלחמה בחלק גדול מעם ישראל. אם אנחנו מסתפקים כל כך במועט, באמת אין לי זכות לדרוש מהמפרסמים והזכיינים להתעלות על עצמם ולהתייחס לצופים בכבוד. הרי מי אני, לעומת המפורסם לרגע החדש שעוד מעט ייוולד, וייחשב אוטומטית בכל בית בישראל מומחה גדול בנושא כלשהו. אולי עדיף לי פשוט בפעם הבאה שאני מתעוררת מוקדם בבוקר, להסתובב לצד השני ולהמשיך לישון.

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
1 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
1. בערך כמו שאנחנו משלימים עם...
קובי 20.11.2010
 
 
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©