הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
כמו נטע זר
 
ירון קלנר מוצא שהספר "דפוק וזרוק בפריז ובלונדון" של ג'ורג' אורוול, אפקטיבי בניסיונו לעורר חמלה כלפי עניים
מאת ירון קלנר | 23.11.2010
 


>>>  העמוד של "הזיקית" בפייסבוק


מי חשב שהעוני יכול להיות משעשע כל כך
? יכול להיות שג'ורג' אורוול כלל לא התכוון, שהרי הספר "דפוק וזרוק בפריז ובלונדון" נועד לתעד את הקושי שבעוני. תיאורו של אורוול את חייו בשנות ה-30 בפריז ובלונדון אכן מזעזע את הקוראים, אך גם מעלה חיוך לעיתים קרובות. אולי קרובות מדי.
בוריס, חייל רוסי לשעבר, מנסה לשדל את אורוול למצוא עבודה כמלצר לאחר שהפך למובטל בפריז: "אתה אומר שאתה רוצה לכתוב. כתיבה זה שטויות. יש רק דרך אחת לעשות כסף מכתיבה, והיא להתחתן עם בת של מו"ל. אבל אתה תהיה מלצר טוב אם תגלח את השפם הזה. אתה גבוה ואתה מדבר אנגלית - אלה הדברים העיקריים שמלצר צריך".

אורוול מלכתחילה לא היה עשיר. כבר בראשיתו של הספר הוא מספר על הפשפשים שמפריעים לו לישון במלון בו הוא משתכן, אך השתלשלות העניינים מוליכה אותו במורד המעמדות החברתיים. הוא עובר התרוששות גמורה וחרפת רעב, משכון של כמעט כל חפציו, עבודה משפילה כשוטף כלים במשך 14 שעות במרתף עלוב של בית מלון מפואר, ונדידה בין בתי עבודה אנגליים כשהוא ניזון מלחם ומרגרינה בלבד.

בכמה מהפרקים, אורוול משחיל תובנות שאסף מבעד לריאליזם שמאפיין את הכתיבה. למשל, הוא מסביר כיצד מנגנון המלונאות הצרפתית מתפקד בתוך הכאוס הניהולי וההיררכיה הנוקשה שבין בעלי התפקידים, או כיצד לדעתו ניתן לשפר את מצבו של הנווד האנגלי. למרות שהקטעים הללו מעניינים כשלעצמם, הם נתפסים כזרים בתוך העלילה ומפריעים לרצף הקריאה.
 

"לא אצפה מקבצן להכיר לי טובה כשאתן לו פני". ג'ורג' אורוול
 

הם גם
לא מספיק מגובשים בתוך עצמם, והפרשנות הרפלקטיבית של אורוול נגועה במעין חוסר מודעות עצמית. אך אל דאגה, "דפוק וזרוק" נכתב ב-1933, וחובביו של אורוול יודעים שהמסות שפירסם בהמשך היו טובות בהרבה. כמה חבל שתוך כדי התיאורים היפיפיים, אורוול נשמע אנטישמי למדי. היהודים שמוזכרים בספר מאופיינים תמיד כנוכלים וכחמדנים.

אין בביקורת על הקטעים הללו כדי לפגום באיכות של שאר הספר, שבכללותו כתוב היטב, ומהווה מסמך תיעודי ונוקב על חיי העניים בשתי בירות אירופאיות חשובות. הקריאה שלי בו הייתה מהירה מאוד, והסתיימה בתוך יומיים וחצי בלבד. עם זאת, ייתכן שהמהירות נבעה מהתשוקה לפרוזה שהתפוצצה אחרי ספר עיון מייגע, אך כנראה שזהו "דפוק וזרוק בפריז ובלונדון" בעצמו שמצליח לגרום לקורא להמשיך עוד ועוד.

מעבר לכתיבה הקולחת, היתרון של אורוול נעוץ בכך שהספר מבוסס על חוויותיו האישיות במעין דוקו אקטיביזם, והקורא בוודאי חש כלפיו חמלה רבה יותר משהיה מוצא בלבו עבור כותב אלמוני. בכך הסופר משיג את מטרתו הסמויה: שהקוראים יבינו יותר את העוני ואת העניים, שגם הם בני אדם, וגם להם יש סיבות, מניעים ודחפים. בשבילו זה עבד, וכפי שהוא אומר בעצמו בסיום: "לעולם לא אחשוב עוד שכל הנוודים הם נוכלים שיכורים, ולא אצפה מקבצן להכיר לי טובה כשאתן לו פני". זוהי תכליתה של הכתיבה, כשהקוראים רואים בלי קושי את הדלות מבעד לשעשוע.

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
0 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©