הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
יקירי
 
אחרי לא מעט שנים שהם ביחד, החליטה יערה צידון לשבור את הכלים ולהיפרד. אז היא כתבה לו מכתב שבו הזכירה את כל מי שהיה שם לפניו
מאת יערה צידון | 27.11.2010
 


>>>  העמוד של "הזיקית" בפייסבוק


הגיע הזמן בקשר בינינו שבו אני צריכה להמשיך הלאה, כמו תמיד, ולחפש לי דג אחר בים. לא קל לעשות את השינוי הזה. כבר כמה שנים שאנחנו ביחד, חולקים הכל, לא מסתירים דבר, ומלווים זה את זו בשמחה ובצער, בעושר ובעוני, בעודנו מתפתחים, משתנים, ונותנים לזמן להותיר בנו סימנים. אנחנו לא בדיוק כמו שהיינו אז, בהתחלה, והמרחק בינינו רק הולך וגדל.
 
תמיד קשה לעשות את הצעד הזה. שבירת הכלים היא מפחידה. בהתחלה הכל היה כל כך טבעי ונכון, הרי בחרתי אותך מבין כולם. אבל עם הזמן, נותרו מאותה אהבה ממבט ראשון רק תחושת המחויבות, והחשבונות שיש לשלם בסוף החודש. אז תירגלתי קצת מונוגמיה, אבל זה לא עבד. רק שאצלנו, בניגוד לרן שריג, אני איאלץ לשלם מזונות, ולא אתה.

אני עוד זוכרת את הראשון שלי, גם איתו לא היה קל. לא סיפרתי לך אף פעם אבל הוא היה שחור, וכל השמועות בנוגע לגודל באמת התגלו כנכונות. הוא לא היה חכם במיוחד, מין טיפוס פשוט שלא עושה טובות לאף אחד, ולא מנסה להרשים או להיות מיוחד. אבל הוא ידע לעשות את העבודה, אם אתה מבין למה אני מתכוונת. חוץ מזה, באותם ימים עוד הייתי כזו צעירה ותמימה, מה כבר הבנתי? עוד לא הכרתי את כל האפשרויות שלעולם יש להציע. אז הסתפקתי במה שיש. למרות המחיר הכבד שהקשר הזה גבה ממני.

לפעמים הייתי עם שניים במקביל. נהניתי לשחק איתם והם היו בסדר עם זה
תצלום : sxc

זה היה ממש קשה להיפרד, הוא נורא כעס. ביום בהיר אחד, אחרי שנתיים יפות בהן לא נראה רמז לבאות, זרקתי אותו ולרגע לא התחרטתי. משהו בי השתנה, הבנתי שמגיע לי יותר טוב ממנו. הבא בתור באמת היה מוצלח הרבה יותר: נראה טוב, עדין, חכם ונותן לי את החופש לו אני זקוקה. אפילו החברים והמשפחה הסתדרו איתו. אבל אז הוא פשוט נשבר, עבר עליו משהו לא טוב שריסק אותו מבפנים. וזה היה הסוף.

מאז כבר התחשלתי והפסקתי לייחס חשיבות רבה לכל אחד שנקרה בדרכי. עברתי מאחד לשני בלי רגשות מיותרים ולא חיפשתי קשר לטווח ארוך. היו תקופות שאפילו הייתי עם שניים במקביל, נהניתי לשחק איתם והם היו בסדר עם זה. אני לא יודעת אפילו כמה היו אז, הפסקתי לעקוב. ונראה שלא רק אצלי זה היה כך - כל החברים והחברות התחילו לנסות דברים חדשים, כאלה שאם לפני 10 שנים היו אומרים להם שהם ינסו, הם בטח היו צוחקים. הייתה מין תקופה של חופש. אפילו אימא שלי מצאה לעצמה אחד צעיר וחטוב.

והיה גם ההוא, לא אחשוף את שמו כי כולם יודעים מיהו. באמת אהבתי אותו, ואני עדיין מתגעגעת אליו מאוד. הסתדרנו מעולה, התקשורת בינינו הייתה ממש טובה וגם החלק הפיזי עבד מצוין. מה שהפריד בינינו היה לחץ מבחוץ. כל הזמן אמרו לי שאנחנו לא מתאימים, שאני צעירה מדי בשביל מחויבות כזו ושהוא לא טיפוס יציב. ההורים גם חשבו שהוא לא מספיק טוב בשבילי. שמרתי את המספר שלו באיזשהו מקום, ואני מאמינה שהוא עדיין מחכה לי ולרגע בו אבין שעשיתי טעות. כשנתתי לו ללכת, הלכו איתו הרבה זיכרונות יפים ותמונות מהעבר שנמחקו לתמיד.

ועכשיו אני צריכה להגיד גם לך שלום. הקשר בינינו לא עושה לך טוב, וגם לי לא. אני רוצה את השקט שלי ואתה אף פעם לא נותן לי אותו. נמאס לי להיות איתך כל הזמן, אתה כל כך תלותי שלפעמים נדמה לי שכשאעזוב אותך אתה פשוט תתפרק. אבל אל תכחיש, אני רואה עליך שנמאס גם לך. אתה לא קשוב ורגיש כמו שהיית בעבר. היו גם רגעים שהיה לי נדמה שאתה מתנתק כשאני מדברת אליך. עליי לעשות בפעם המי יודע כמה את הצעד הקשה הזה, בו אני משאירה אחד מאחור, ומבלה קצת זמן לבד, בניסיון לגבש במוחי את מה שאני באמת רוצה. רק אז אוכל לצאת שוב ולבחור אחד חדש וטוב יותר - מבין כל המכשירים הסלולריים שיש בעולם.

מקווה שתבין, ותסלח.

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
7 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
1. טור ענק!
יואב מלכה 28.11.2010
 
 
2. מעולה!
סנדרה 28.11.2010
 
 
3. לרגע קיוויתי...
רינת 28.11.2010
 
 
4. רגע...
עדי רותם 29.11.2010
 
 
5. מצויין!!
יותם 01.12.2010
 
 
6. גדול!!
עדי אשר 01.12.2010
 
 
7. צפוי...
אדם 06.02.2011
 
 
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©