הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
מבט מפוכח
 
בספרו "מדוע ללמוד מדיה?" מדמה רוג'ר סילברסטון את התקשורת לפרא שצריך לעקוב אחריו בג'ונגל כדי להבין את פעולתו ולהתפעל מעוצמתו. למרות הכתיבה האקדמית המייגעת, ירון קלנר שמח למצוא בו קריאת תיגר על הנחות יסוד
מאת ירון קלנר | 29.11.2010
 


>>>  העמוד של "הזיקית" בפייסבוק


ישנן שאלות שצריכים לדעת לשאול אותן בזמן. מדוע ללמוד מדיה, למשל. יכול להיות שהיא היתה צריכה להגיע לפני שהתחלתי את לימודי התקשורת, ולא בסופם. אבל היא בכל זאת חשובה, מכיוון שהיא לא נשאלת על ידי צעיר שמתלבט בנוגע לעתידו האקדמי או על ידי סטודנט מתוסכל מקורסים מייגעים. לא, היא מגיעה מרוג'ר סילברסטון, חוקר תקשורת, שבאמת מנסה להבין למה, אך לא כבחירה מקצועית לחיים אלא כאוריינות מדיה - כלומר, היכולת של האדם להבין ולנתח טקסטים תקשורתיים. "מדוע ללמוד מדיה?" היא לא שאלה שנועדה להקניט סטודנטים לתקשורת על בחירתם הלא מעשית. היא גם לא שאלה רטורית. סילברסטון באמת שואל, והוא גם ממש בודק זאת בספרו.

לאורך 217 עמודים נטו, סילברסטון מחפש את התשובה. יכול להיות ש"מחפש" היא לא המילה המדויקת ביותר. הוא הרי יודע למה צריך ללמוד מדיה, כשהספר נועד להצדיק את תפיסותיו. מה שמעניין אצלו היא ההתנערות מתיאוריות מחייבות. בניגוד לכמה תפיסות במחקר שמסתכלות על התקשורת במבט נוקשה, סילברסטון מאפשר פתיחות. למשל, מול אלו שרואים בתקשורת כל יכולה או אחרים שטוענים שהיא משתפת פעולה עם האליטות, הספר לא מייחס לה תכונות כה מצומצמות.

תיאורטיקנים אחרים, ולא משנה מהי התיאוריה בה הם דוגלים, מייחסים לתקשורת אותן תכונות לאורך זמן, כך שבכל פעולה שלה מתבצעות אותן פעולות בהכרח. סילברסטון אומר שלא כך הדבר. הוא קורא לניתוח התקשורת שלו "המרקם של החוויה", ומסביר שאי אפשר לצמצם את הדיבור על התקשורת לאיזושהי תיאוריה. אנשים שונים צורכים תכנים שונים ומגיבים באופן שונה בהתאם לסיטואציה האישית, החברתית, התרבותית, הפוליטית והטכנולוגית בה הם מצויים. אי אפשר לחזות את התנהגות הקהל, אי אפשר להאשים את התקשורת בכל תחלואי החברה, אי אפשר לגבש עמדות בנוגע לתקשורת בהתבסס על העבר בלבד.

אי אפשר להאשים את התקשורת בכל תחלואי החברה
 

הכתיבה של סילברסטון אקדמית, ולפיכך מייגעת ומתישה. סטודנט לתקשורת יצלח אותו בקושי. קיים חשש שאדם אחר יתייאש במהרה. ולמרות זאת, מדובר בספר חשוב. לקהל שמתעב את התקשורת כשהוא צורך אותה באינטנסיביות, ליצרני התוכן שלפעמים מנסים לפעול בנוסחתיות מזלזלת, ולאנשים שאוהבים לדבר על תקשורת, כיוון שהוא מאתגר כמה מהנחות היסוד המוקדמות ביותר בנוגע אליה, ומאלץ לחשוב עליהן מחדש.

עצם ההימנעות מהכנסת התקשורת לתבנית קבועה היא שמעניינת, אך גם הדיונים אותם סילברסטון עורך, בעודו מחפש את המקום בו היא כן מתמקמת. הוא בוחן את מקומה בחיינו. הוא מתאר כיצד החיים מושפעים מן המדיה. ברמה המטאפורית, למשל, הוא מסביר כיצד אמצעי התקשורת מהווים מעין המשך לנטייתו של האדם למשחקים. כלומר, כמו שהמשחק משמש לשינוי הכללים החברתיים, כך גם אמצעי התקשורת שוברים מוסכמות לעתים קרובות ומרחיבים את הנורמות.

ברמה יותר מעשית, סילברסטון מציב את המדיה כתנאי סף למרחב הפוליטי, ודן במשמעות שיש לתקשורת בהשתתפות הפוליטית של האזרחים: "הפוליטיקה, כמו החוויה, אינה יכולה להתקיים מחוץ למסגרת המדיה". למעשה, טענה זו מציבה את המדיה כחלק חשוב ביותר בחברה, לא ככלי שמשרת אותה אלא כגורם שמכונן אותה. המתרגמת, תמר אשורי, עונה לשאלה שמלווה את הספר בישירות חדה: "מדוע ללמוד מדיה? מכיוון שאי אפשר להימנע מהמדיה, להסתתר מהמדיה ולחיות בלי המדיה". לעומתה, סילברסטון לוקח את הזמן, הוא מנצל את כל היריעה שעומדת לרשותו כדי לענות על השאלה. לתפיסתו, התקשורת היא פרא, אך ללמוד אותה לא אומר לביית אותה אלא לעקוב אחריה בג'ונגל, להבין את פעולתה ולהתפעל מעוצמתה.

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
0 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©